התייעצות
שלום אני מבקש את עזרתכם. יש לי חברה ,שאני יוצא איתה כבר קרוב לחודש.אנחנו בשנות העשרים שלנו.היחסים שלנו הם טובים מאוד.... ואנחנו מדברים על הכל וכו' ...--אם כי,ברור לי שבחודש אני לא ממש יכול להכיר את הבן אדם בצורה מושלמת.ויש כאלה שאומרים שעד שלא עוברים לגור ביחד....לא יודעים באמת את "כל הדברים". בכל אופן,חברה שלי פוטרה מהעבודה לפני שבוע וחצי בערך. ומאז היא מאוד מאוד מדוכאת..או יותר נכון...ללא מצב רוח. היא היתה עם המון שמחת חיים ואיכשהו זה כבה קצת בימים האחרונים. עכשיו,אני לא יודע כ"כ מה לעשות. האם להניח לה? אני מנסה מידי פעם לנסות ולהוציא אותה לפה..לשם...לפעמים זה מצליח לפעמים לא (רוב הפעמים לא.)---ועד שכבר אנחנו יוצאים...אז אני מרגיש שהיא לא כמו שהכרתי אותה. אני מאוד מבין לליבה,אבל מה אני אמור לעשות? אני כן מעודד אותה,וכן תומך בה מאוד---אבל,אני קצת מפחד שאולי אני יותר מידי "חונק"? או שאולי אני כן צריך לעשות יותר? שלשום הצעתי לה שנצא (ביום חמישי)--דיברתי איתה בטלפון..היא כתבה לי ב SMS שלא בא לה. וזהו...לא חזרתי אליה..עד עכשיו. כי אני מרגיש כבר ..כאילו לא נעים לי כ"כ. כאילו אני איזה כמו "אמא פולניה". אני פתאום מרגיש שאולי אני קצת לא קשור לכל הסיטואציה שבה היא נמצאת. זה לא שהיא לא רוצה אותי,או שהיא הכירה מישהו חדש וכל זה. אני בפירוש יודע שהמצב רוח הזה הוא בגלל העבודה שהיא פוטרה.(היא עבדה שם שנתיים). האם בסדר שמיום חמישי לא ממש התקשרתי? האם לשלוח רק SMS? אני לא רוצה להיות נודניק מצד אחד,אבל אולי מצד שני,דווקא ברגעים האלה היא צריכה אותי. ואולי היא רוצה להיות לבד?? (אני לא יכול לשאול אותה את זה...כי גם אם היא תגיד לי "כן"...אולי זה רק ניסיון לתשומת לב...ובתוך תוכה היא כן רוצה קצת "רחמים עצמיים" . שזה הכי לגיטימי בעיניי...אני לא שופט אותה. ואם כבר אנחנו יוצאים--לדבר איתה על זה? לעודד אותה? או בכלל לדבר איתה על דברים שלא קשורים למציאות שלה כרגע? בבקשה בנות עיזרו לי. איך מתמודדים? אני שואל רק כי אנחנו בתחילתו של קשר...ואני לא רוצה "להמאיס" או "להרוס" את מה שכבר נבנה. (בסה"כ חודש..אבל...גם זה משהו)
שלום אני מבקש את עזרתכם. יש לי חברה ,שאני יוצא איתה כבר קרוב לחודש.אנחנו בשנות העשרים שלנו.היחסים שלנו הם טובים מאוד.... ואנחנו מדברים על הכל וכו' ...--אם כי,ברור לי שבחודש אני לא ממש יכול להכיר את הבן אדם בצורה מושלמת.ויש כאלה שאומרים שעד שלא עוברים לגור ביחד....לא יודעים באמת את "כל הדברים". בכל אופן,חברה שלי פוטרה מהעבודה לפני שבוע וחצי בערך. ומאז היא מאוד מאוד מדוכאת..או יותר נכון...ללא מצב רוח. היא היתה עם המון שמחת חיים ואיכשהו זה כבה קצת בימים האחרונים. עכשיו,אני לא יודע כ"כ מה לעשות. האם להניח לה? אני מנסה מידי פעם לנסות ולהוציא אותה לפה..לשם...לפעמים זה מצליח לפעמים לא (רוב הפעמים לא.)---ועד שכבר אנחנו יוצאים...אז אני מרגיש שהיא לא כמו שהכרתי אותה. אני מאוד מבין לליבה,אבל מה אני אמור לעשות? אני כן מעודד אותה,וכן תומך בה מאוד---אבל,אני קצת מפחד שאולי אני יותר מידי "חונק"? או שאולי אני כן צריך לעשות יותר? שלשום הצעתי לה שנצא (ביום חמישי)--דיברתי איתה בטלפון..היא כתבה לי ב SMS שלא בא לה. וזהו...לא חזרתי אליה..עד עכשיו. כי אני מרגיש כבר ..כאילו לא נעים לי כ"כ. כאילו אני איזה כמו "אמא פולניה". אני פתאום מרגיש שאולי אני קצת לא קשור לכל הסיטואציה שבה היא נמצאת. זה לא שהיא לא רוצה אותי,או שהיא הכירה מישהו חדש וכל זה. אני בפירוש יודע שהמצב רוח הזה הוא בגלל העבודה שהיא פוטרה.(היא עבדה שם שנתיים). האם בסדר שמיום חמישי לא ממש התקשרתי? האם לשלוח רק SMS? אני לא רוצה להיות נודניק מצד אחד,אבל אולי מצד שני,דווקא ברגעים האלה היא צריכה אותי. ואולי היא רוצה להיות לבד?? (אני לא יכול לשאול אותה את זה...כי גם אם היא תגיד לי "כן"...אולי זה רק ניסיון לתשומת לב...ובתוך תוכה היא כן רוצה קצת "רחמים עצמיים" . שזה הכי לגיטימי בעיניי...אני לא שופט אותה. ואם כבר אנחנו יוצאים--לדבר איתה על זה? לעודד אותה? או בכלל לדבר איתה על דברים שלא קשורים למציאות שלה כרגע? בבקשה בנות עיזרו לי. איך מתמודדים? אני שואל רק כי אנחנו בתחילתו של קשר...ואני לא רוצה "להמאיס" או "להרוס" את מה שכבר נבנה. (בסה"כ חודש..אבל...גם זה משהו)