התייעצות

התייעצות

אני למדתי בקורס פתרונות כבר פעמיים. קורס להכנה למתאם
סיימתי את התואר בפתוחה בציון 86 . וזה מתחת לסף של כל מוסדות הלימוד. הסף הוא ממוצע 90 ומתאם 100.
ולא הצלחתי בבחינה קבלתי בערך -80 70, לא זוכרת.במתאם .
אני לא יודעת אם יש טעם לעשות בחינת מתאם פעם שלישית, ואני לא יודעת אם יש לי את האנרגיות האלה.
אבל אני חושבת שעבודה סוציאלית זה מקצוע נחות. והחלום שלי זה באמת פסיכולוגיה או רפואה. ואיני יודעת מה לעשות.
אם היתי טפשה לא הייתי מצרה על כך, אבל יש לי הרבה שכל ופוטנציאל והציונים שקבלתי ממש לא הגיוניים.
אני לא רואה שום דרך חוץ מפסיכולוגיה, או פסיכיאטריה.
מה עושים שתנאי הקבלה כל כך קשים. איך מתמודדים עםזה. חוץ מזה, יש מישהו שמכיר מישהו שלמד פסיכולוגיה בחו"ל? אני אשמח לשמוע ולהתייעץ. ולקבל קצת אינפורמציה.
 

111Naama

New member
הי שירה

בעיני, אין טעם לגשת למתאם פעם נוספת, חבל על האנרגיות, הזמן והכסף.
ממוצע התואר שלך בכל מקרה נמוך מהסף שדורשות האוניברסיטאות לצורך קבלה לתואר שני. פסיכולוגיה היא מסלול ארוך ומתיש ולא בהכרח כל כך טוב גם אם הוא נשמע מאד יוקרתי (גם רפואה אגב, לא צריך לרוץ אחרי יוקרה, יש לי חברים מוכשרים בטירוף שהלכו ללמוד רפואה בגיל 20 והיום כשהם מתחילים סטאז' בתנאי עבדות ועם יחס (ושכר) מחפיר הם מצטערים על הרגע) .עבודה סוציאלית היא לא מקצוע "נחות". את יכולה לחשוב גם על כיוונים של טיפול באמנות/ בתנועה/ בביליותרפיה.
בהצלחה
 
תודה, מה את עושה בחייך?

תראי אבל המקצועות האלה באמת יוקרתיים, ואני השקעתי את כל מרצי להגשים את החלום שלי, לא היה אצלי דבר כזה לא להצליח או לא להתקבל.
זו תחושה ממש מוזרה.
גם עבודה סוציאלית יכולה להיות בתנאים ובשכר חרא.
אני חושבת שפסיכולוגיה ארוך ומתיש, אך גם מספק מעניין מאוד, ומאפשר הגשמה עצמית. כוונים מסוג אחר לא מתאים לי כי אומנות ותנועה וכולי לא מעניין גם לא פסיכודרמה.
בעיקר פסיכותרפיה. ועבודה בבתי חולים, הנחיה והדרכה של סטודנטים, ישיבות צוות עם רופאים, זה בתכלס מה שאני רוצה לעשות.
 

111Naama

New member
אני מסיימת תואר שני בנוירופסיכולוגיה קלינית- שיקומית

פסיכותרפיה את יכולה ללמוד גם אחרי תואר שני בעו"ס או טיפול באמנות.
זו העיצה שלי, את יכולה כמובן לעשות שוב מתא"ם אבל בעיני אין שום טעם וזה לא יקדם אותך לשום מקום. לפעמים לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים וצריך לדעת להמשיך הלאה ולראות איך אנחנו מגיעים הכי קרוב למה שרצינו מלכתחילה. את לא צריכה לראות בזה כישלון, רוב האנשים לא מקבלים את מה שהם רוצים. עד התואר השני אני יכולה להגיד לך שקיבלתי רק דחיות (למשל תכנית מצטיינים יוקרתית שכל כך רציתי ללמוד בה... ולקראת שנה א' זה הרגיש ממש כמו סוף העולם). בסוף דברים מסתדרים ואת מוצאת את המקום הכי נכון עבורך.
 
איפה את לומדת את זה?

איך הצלחת להתקבל?
אני יש לי ראש טוב,
לא יתכן שלא אצליח תמיד הצטיינתי
 
טוב מאוד שלא מקבלים אותך ללימודי פסיכולוגיה

את לחלוטין לא מתאימה לזה.
אם את מסוגלת להגיד "תואר נחות" על עבודה סוציאלית או על כל עיסוק אחר, זה רק אומר שאת רחוקה כמזרח ממערב מלסייע לאנשים בתחום הרגשי.
חבל על הזמן שלך, עם גישה כזאת, אפילו אם יהיה לך ציון מתאם 200 את לא תעברי שום ראיון בשום אוניברסיטה...
 
למעלה