התייעצות
שלום ושבוע טוב. חייבת לשפוך את הלב ולהתייעץ מה עליי לעשות כי הגעתי למצב שאני סובלת מאוד.
אז ככה אני נשואה 3 שנים ובקשר עם בעלי 7 שנים. נקודת התפנית של היחסים עם משפחת בעלי היא הלידה של בני לפני כשנה. לפני הלידה היחסים היו בסדר והרגשתי שם בנוח. מאז הלידה אני ממש סובלת ללכת לשם ואסביר למה. משפחת בעלי כל סופ"ש עורכים ארוחות משפחתיות גם בשישי וגם שבת בצהריים ומגיעים כל האחים של חמותי עם ילדיהם מה שאומר כל ארוחה בין 20 ל30 איש. אנחנו כל סופ"ש שישי או שבת הולכים לשם ונשארים לפחות שלוש ארבע שעות. בנוסף פעם בשבוע חמותי וגיסתי מוציאות את בני מהגן ויושבות אצלי בבית עד הערב. שנינו עובדים משרה מלאה ובעלי חוזר מאוחר מאוד 8 ו9 בערב בנוסף לומד בשישי מה שמשאיר לנו משישי בצהריים עד מוצ"ש זמן איכות יחד עם התינוק שלנו. משפחתו של בעלי אוהבים מאוד להיות ביחד כל הזמן ואני בנאדם שאוהב מאוד פרטיות ואת השקט של לטייל יחד או לנוח גם מכל הריצה סביב עבודה בית ותינוק קטן. הקושי מגיע שאם קורה שבת אחת לא מגיעים בכלל אז אנחנו מקבלים המון הערות כמו איך אתם לא באים איך לא יראו את הילד וכו. מה שזה גורם לנו המון רגשות אשמה של בן וכלה רעים. זה הגיע למצב של ריבים קשים עם בעלי מכיוון שאני לא אומרת שם כלום ומוציאה עליו את כל התסכול. הוא מצידו מוכן להפחית ביקורים אך לא יודעים מה לעשות עם רגשות האשמה של חמותי. בעיה קשה נוספת היא שמאוד קשה לי עם אופייה. היא בגדול אישה טובה אך מאוד ביקורתית נדחפת ושתלטנית. אוהבת להעיר על כל דבר בעיקר בטיפול בתינוק וזה פשוט מעיק כי אני לא רגילה לזה מצד אימי. אני מודעת לכף שבגילה לא אוכל לשנות אותה אך פשוט קשה לי איתה ולא יודעת מה לעשות. אציין שלדבר איתה בנושא נראה בלתי אפשרי מכיוון שהיא פשוט נעלבת מכל דבר קטן שאומרים לה ועושה פרצופים ולבעלי קשה עם זה. הוא גם לא מעיר להם משהו שהוא נמצא שם לא יודעת למה אולי מפחד או לא נעים לו לפגוע. אשמח לעצות. תודה רבה
שלום ושבוע טוב. חייבת לשפוך את הלב ולהתייעץ מה עליי לעשות כי הגעתי למצב שאני סובלת מאוד.
אז ככה אני נשואה 3 שנים ובקשר עם בעלי 7 שנים. נקודת התפנית של היחסים עם משפחת בעלי היא הלידה של בני לפני כשנה. לפני הלידה היחסים היו בסדר והרגשתי שם בנוח. מאז הלידה אני ממש סובלת ללכת לשם ואסביר למה. משפחת בעלי כל סופ"ש עורכים ארוחות משפחתיות גם בשישי וגם שבת בצהריים ומגיעים כל האחים של חמותי עם ילדיהם מה שאומר כל ארוחה בין 20 ל30 איש. אנחנו כל סופ"ש שישי או שבת הולכים לשם ונשארים לפחות שלוש ארבע שעות. בנוסף פעם בשבוע חמותי וגיסתי מוציאות את בני מהגן ויושבות אצלי בבית עד הערב. שנינו עובדים משרה מלאה ובעלי חוזר מאוחר מאוד 8 ו9 בערב בנוסף לומד בשישי מה שמשאיר לנו משישי בצהריים עד מוצ"ש זמן איכות יחד עם התינוק שלנו. משפחתו של בעלי אוהבים מאוד להיות ביחד כל הזמן ואני בנאדם שאוהב מאוד פרטיות ואת השקט של לטייל יחד או לנוח גם מכל הריצה סביב עבודה בית ותינוק קטן. הקושי מגיע שאם קורה שבת אחת לא מגיעים בכלל אז אנחנו מקבלים המון הערות כמו איך אתם לא באים איך לא יראו את הילד וכו. מה שזה גורם לנו המון רגשות אשמה של בן וכלה רעים. זה הגיע למצב של ריבים קשים עם בעלי מכיוון שאני לא אומרת שם כלום ומוציאה עליו את כל התסכול. הוא מצידו מוכן להפחית ביקורים אך לא יודעים מה לעשות עם רגשות האשמה של חמותי. בעיה קשה נוספת היא שמאוד קשה לי עם אופייה. היא בגדול אישה טובה אך מאוד ביקורתית נדחפת ושתלטנית. אוהבת להעיר על כל דבר בעיקר בטיפול בתינוק וזה פשוט מעיק כי אני לא רגילה לזה מצד אימי. אני מודעת לכף שבגילה לא אוכל לשנות אותה אך פשוט קשה לי איתה ולא יודעת מה לעשות. אציין שלדבר איתה בנושא נראה בלתי אפשרי מכיוון שהיא פשוט נעלבת מכל דבר קטן שאומרים לה ועושה פרצופים ולבעלי קשה עם זה. הוא גם לא מעיר להם משהו שהוא נמצא שם לא יודעת למה אולי מפחד או לא נעים לו לפגוע. אשמח לעצות. תודה רבה