התייעצות
שלום רב לכל חברי/חברות הפורום היקרים,
אני רווק בן 30, ולא יצא לי מעולם להתפנות לפיתוח קשר רציני כלשהו עם בחורות (למרות היותי חברותי ובעל אינטראקציה טבעית עם המין השני), כשלדעתי ומהיכרותי את עצמי - זה נובע משתי סיבות עיקריות:
1. לאורך כל שנות העשרים לחיי הייתי עסוק רק בלבנות את חיי (קרי לסיים שירות צבאי מלא, לרכוש השכלה, להשתלב בהצלחה בעולם העבודה עם תום הלימודים).
2. מעצם היותי בחור די מכוון מטרה במרבית התחומים בחיי, אזי מכיוון שלאורך השנים לא הרגשתי עדיין מוכן ובשל מנטאלית לקשר "רציני" שיוביל לחתונה והקמת משפחה, גם לא ראיתי שום טעם בלצאת עם בחורות ולהיות בקשר רק "לשם הזוגיות/הקשר", אם כאמור איני מוכן עדיין ל"תכלס" (נישואים והקמת בית נאמן).
לאחרונה יצרה עמי קשר ע"י אחד מאתרי ההיכרויות בחורה רווקה, מקסימה וחיננית, טובת לב. אומנם מפריד בינינו מרחק גיאוגרפי לא פשוט בכלל (מתגוררת באזור הצפון, לעומתי תושב מטרופולין ת"א), אולם גם זה לא מפריע לה עקרונית.
הבעיה היחידה שלי, כרגע בשלב הראשוני לפחות, היא העובדה שהיא כבר בת 35:
מהשיחות הראשוניות שניהלנו, הבהרתי את עמדתי שאומנם אני מעוניין אך ורק בקשר רציני שיוביל ב-LONG RUN לחתונה, אולם עדיין במסגרת הנישואים (אם וכאשר כמובן) ברצוני לחוות לפחות שנה (ואם אפשר אפילו שנתיים ראשונות) - של זוגיות אינטימית "סוליקו" יחד עם בת הזוג שלי, בה נכיר עוד יותר לעומק אחד את השניה, שכן לדעתי חוויה ייחודית כזו תהיה קשה מאוד לשחזור עם ילדים ברקע. בקיצור - לתפיסתי, נכון יותר להביא ילדים רק לאחר חיים משותפים של שנה-שנתיים יחד.
הבעיה היא שמשיחות ראשוניות מולה בה העליתי את הנקודה, בכלל לא בטוח שלבחורה (בת 35 להזכירנו) יש שנה-שנתיים "לחכות" לי עד ש"אתבשל" לילדים. כמו כן, גם אם היה מסתבר שיש פה פוטנציאל לאהבה גדולה, המשמעות של זה תהיה שכבר לא אזכה בחיי לחוות אהבה עם בת-זוג צעירה בשנות העשרים לחייה, כי יוצא שהחיים סידרו לי "לקפוץ" ישר לקשר עם בחורה באמצע העשור הרביעי לחייה.
מה אתם אומרים חברים, אולי כדאי לי לוותר על קשר פוטנציאלי זה? למה לי להמשיך "לזרום" בקשר שכזה אם אלו הנתונים האובייקטיביים של שנינו?
או שמא אני מפספס פה איזושהי נקודה/נקודות חיוביות?
אשמח מאוד לחוות דעתכם בנושא, המון תודה מראש לכולם!
