אז זהו שלא.
א.כולם מפחדים, גם רווקים מפחדים להתחיל עם הבחורות שהם דווקא כן רוצים לשמוע מהן כן.את מפחדת לשמוע לא שיגרום לך לפנות מלא מדפים בתוכך ולתת למישהו חדש הזדמנות למלא חוויות תוכן ומקום. את מפחדת לדעת אם להתקדם או לחכות כל החיים. את מפחדת
מלהחליט. וגם לא להחליט זאת החלטה, לשבת על הגדר שנים מבוזבזות.
ב.השפלה=לרדת על הברכים עם טבעת זה השפלה? להציע למישהו לצאת זה השפלה? זה שאת בחורה אומר שצריכים לקטוף לך את הירח בלי שאת מוכנה "להשפיל" עצמך ולהתאמץ גם בהדדיות כדי להיות שווה שמישהו בכלל ינסה לקטוף את הירח?
ג.את לא מחפשת כלום. כל האמונות שכרגע פורחות אצלך עדיין שם כדי לטפח מצב של כלום. זיהית בו משהו שתלוש אחרי 6 שנים. אין לך מושג איך הם עברו עליו, ולא אכפת לך מספיק ממנו וממך כדי לשאול אפילו.
ד.היא לא אומרת לך אפילו דבר אחד מספיק חזק כדי שתקשיבי לה. אין לך שום מבחן. הוא שכח ממך אחרי 6 שנים שלא הזזת זרת כדי להראות שאת קיימת בעולם שלו עם הבעיות שלו, חששות שלו. שכחת שאהבה זה שני אנשים וכל אחד הוא עולם שלם.
נורא קל להגיד לך להסתכל על זה מהנעלים שלו. אבל בילית את השנים בציפיה חרדות וכעסים ולא ממש ביציאה מאיזור הנוחות כדי להכיל אדם אחר.
 
זאת הפעם האחרונה שאני מגיב לך על הבחור הזה וכל מה שקשור לזה. זה מתחיל להיות כמו הסיפור של הקופאית שחוזרת כל כמה זמן, ושל ההוא שחי בארה"ב ותקוע על מישהי
שהוא לא עושה עם הרצונות שלו כלום גם. מנסיון אישי, תעברי הלאה מכח הרצון שלך, תיזמי קשר ופגישה, השפלה זה לשבת בבית 6 שנים בחושך בשנים הצעירות ולא להסכים להיות ראויה לאהבה של בן אדם ש6 שנים בחיים משלו, וגם לכל הבחורים האחרים בעולם, אבל הכי חשוב...ויתרת על עצמך. אם זה לא עוזר לכי לטיפול. הפורום הזה לא יגרום לך לעשות כלום חוץ מלדוש ולחפור כאן בנושא במעגלים.
 
היי בטוב...שבת שלום.