התייעצות..

[merafa]

התייעצות..

וגם יכול להיות נושא נחמד לדיון.. אני מנגנת עכשיו יצירה אטונלית (לא סולמית). רציתי להתייעץ איתם בקשר לסגנון הביצוע של יצירה מסוג זה. המורה שלי אומרת שאטונליות זו "שפה חדשה" בזה אני בהחלט מסכימה איתה. היא אומרת שלפי דעתה צריך לבצע את היצירה בצורה 'ישרה' אממ.. כמו מתמטיקה.. מדוייקת בדיוק כפי שכתוב בתווים. בלי ריטנוטו או שינויים אחרים במקצב שיכולים לבוא בטבעיות בסגנונות מוסיקה אחרים (למשל מוסיקה מהתקופה רומנטית

). קשה לי לקבל את זה, כשאני מנגנת את היצירה יותר נעים ונוח לי לנגן אותה כמו מוסיקה מהתקופה הרומנטית. אני יודעת שזה בטח לא נכון, ושזה ככה בטח בגלל שהתרגלתי (רוב היצירות הקודמות שניגנתי היו מהתקופה הרומנטית). חשבתי שאולי אם אני אתחיל להאזין לסגנון הזה זה בטח יעזור... אז אם תוכלו להמליץ לי על מבצעים טובים לסגנון, ועל דיסקים... תודה על שיתוף הפעולה

 

[עדי זילברברג]

אני אוהב את וברן

 

[shykedmi2]

אולי בארטוק?

בארטוק הוא מאוד א-טונאלי, ואפשר ללמוד מהסגנון נגינה שלו עצמו (יש הקלטות של בארטוק מנגן) על דברים כאלה. אגב, לא תמיד טוב להסתמך על הקלטות. יש לי דיסק של מיצוקו אושידה מנגנת דביסי. היא מנגנת את זה יותר רומנטי מאימפרסיוניסטי. אי אפשר להגיד שזה לא נכון. אפשר להגיד אם זה לטעמך או לא, ולא סתם אושידה הגיעה לאיפה שהיא היום. אני במקומך, הייתי מנסה להקשיב למוסיקה א-טונאלית ממקור ראשון, או של ביצועים שממש נאמנים למקור בצורה מוחלטת. אני מאמין שזאת תהיה הדרך הכי טובה ללמוד על זה. הרי על העץ לא לומדים מהניצנים, אלא מהגזע. זה מה שאני חושב. יש מוסיקה שבארנבויום מבצע של איזושהיא מלחינה מאוד צעירה (בת 30 או משהו כזה). שטוקהאוזן. כמו שאמרתי, בארטוק מנגן בעצמו את החומר שלו. גם לשמוע את רחמנינוב מנגן יכול לתת לך נקודת מבט טובה. אם יש הקלטות של סטראווינסקי עצמו. זה מה שאני הייתי עושה. או שוב, לגשת לביצועים שאת יודעת שהם נאמנים למקור בצורה מוחלטת והם יכולים לתת לך נקודת מבט אובייקטיבית מאוד לגבי הז'אנר שאותו את מחפשת לנגן, ואז אולי להתעמק יותר במלחין עצמו - בביוגרפיה שלו, בחיים שלו. אני לא אוהב את האובייקטיביות במוסיקה קלאסית (משמע, היצמדות מוחלטת למקור), אבל זה מצויין שיש אנשים שעושים את זה. זה נותן כלים לאנשים כמונו אפשרות לפתח סובייקטיביות וליצור פרשנות חדשה ומפתיעה משלנו. שורה תחתונה - כל מה שתשמעי חייב להיות בעיניי אובייקטיבי, כאשר התוצאה תהיה הכי סובייקטיבית שאפשר. בהצלחה! אני אחפש בשבילך גם פסנתרנים שמנגנים מוסיקה מודרנית בד"כ. ואם תרשמי מי המלחין שאת יצירתו את מנגנת, אשתדל לחפש יותר לעומק בשבילך. זה יהיה יותר קל להביא לך ביצועים מדוייקים למלחין, או אפילו ליצירה באופן ספציפי.

 

[הפסנתרן הקטן]

ובכן...

סקריאבין, מלחין מודרני ואטונלי לכל הדעות. אני ממליץ לך לשמוע את הסונטות שלו. הביצוע שיש לי (ג'ון אוגדון) הוא די נאמן לטקסט, כלומר בלי יותר מדי רובאטו. אני אישית לא משתגע על מוזיקה מודרנית ואטונלית, כנראה בגלל שזו אכן שפה שונה לחלוטין מהמוזיקה הרומנטית והקלאסית. אבל, על טעם ועל ריח... בכל אופן, מבחינת מלחינים: אמרו לפני בארטוק, שהוא בהחלט דוגמא טובה למלחין מודרני. יש עוד אינספור, הגדולים (שאני מכיר): שנברג, וברן, אלבן ברג, סטרווינסקי, שוסטקוביץ', פרוקופייב, ועוד רבים וטובים. מודרנים שעדיין חיים אני לא מכיר, למרבה האירוניה... לדעתי זה לא נכון לסווג את רחמנינוב כמודרני, ובטח לא כאטונלי. הוא מלחין נאו-רומנטי לגמרי. הבסיס שלו טונלי לחלוטין, והוא לא משתמש בכלים אימפרסיוניסטים או, להבדיל, אקספרסיוניסטים. גם המבנה של היצירות שלו מתבסס על הקלאסיקה.

 

[shykedmi2]

לא, סליחה, טעיתי -

לא התכוונתי שרחמנינוב הוא א-טונאלי או מודרני. ממש לא. אחרי זה ראיתי שלא ציינתי את זה, אבל חשבתי שהכוונה תעבור בכל זאת. התכוונתי שלשמוע מלחינים מנגנים את היצירות שלהם בעצמם יכול בכלל לתת פרספקטיבה על הדרך הנכונה לנגן יצירות, גם מודרניות, למרות שרחמנינוב הוא ממש לא מודרני. אמרתי את זה משום שרחמנינוב מן הסתם נאמן לעצמו.

 

[merafa]

קודם כל ../images/Emo51.gif

זו בעצם פוגטה שנכתבה ע"י שידרין(מלחין רוסי.. הוא אמור להיות בן 70 בערך..) בקשר לאובייקטיביות במוסיקה הקלאסית- אני עדיין לא סגורה על עצמי בקשר לדעה שלי לגביי זה. נידמה לי שהאובייקטיביות צריכה להישמר עד התקופה הקלאסית, בתקופה הרומנטית ואילך עצם התקופה היא בנגינה יותר סובייקטיבית. לכן, לא אני לא בטוחה בקשר ליצירה הזו שהיא מהתקופה המודרנית. השאלה היא - עד כמה צריך להיות סובייקטיבית? צריך בכל זאת להיות שמור למקור, לא? (מלבד התווים..) בכל אופן, תודה על העצות והשמות שנתתם לי זה עזר לי מאוד

 

[shykedmi2]

אכן, זה עניין של דיעה-

למרות שאני לא מסכים עימך (את מבינה אמנם הרבה יותר ממני במוסיקה "קלאסית"). אני מאמין שבנוגע לכל סוג של מוסיקה צריך להכיר את האובייקטיביות (בעיקר, על מנת לגבש סובייקטיביות) והסובייקטיביות (חשוב, כדי לדעת איזה סובייקטיביות כבר נעשתה). אם את מכירה את הסובייקטיביות בלעדי האובייקטיביות, אז אני חושב שאת בעצם מתנתקת משורשי הסגנון. והרי איך אפשר לבנות בניין בלי בסיס מוצק? כמו שאם תרצי לדעת איך לנגן מונטונו במוסיקה לטינית, לא תלכי ותשמעי MICHEL CAMILO, שהוא אמנם מנגן LATIN JAZZ, אבל זאת לא מוסיקה לטינית מקורית. זה ג'אז. בשביל להכיר את זה, תשמעי את הBUENA VISTA SOCIAL CLUB ואת הAFRO CUBAN ALL STARS, שהם באמת אותנטיים. קמילו הוא הסובייקטיביות, והשמות הקובניים שהזכרתי, הם האובייקטיביות. אם אני אלמד לנגן מונטונו מקמילו, אז הפסדתי משהו, אני חושב. כך גם לגבי הסגנון הזה (וכמו שציינתי, בעיניי לגבי כל סגנון). רצוי ללכת למקורות האותנטיים ביותר, או החיקויים האותנטיים ביותר (אפילו אם לעיתים תהילת העולם לא נחלקת עימם, משום היותם כל כך "אובייקטיביים"), על מנת להבין את הבסיס של הסגנון, ולדעת לאן אפשר לצמוח מתוכו. פיתוח הסובייקטיביות, כמו שציינתי, חייב להיעשות, כי אחרת, מה הטעם בלעשות מוסיקה? והוא חייב להיעשות בעיניי, בהקשבה גם כן לאותה הסובייקטיביות, כדי לדעת מה עוד נותר לי לעשות, ולגבש כיוון מתאים, יותר מפותח, שונה. כי הרי, אין טעם לעשות משהו שמישהו כבר עשה. כמובן שלא בכוח, אלא מתוך האזנה לסובייקטיביות שכבר נעשתה וקבלת מושג על טווח הסובייקטיביות בעזרתה.

 

[merafa]

מסכימה../images/Emo9.gif