התייעצות...

hodayoyo

New member
התייעצות...

אני אנסה שלא תצא מגילה, למרות שזה בטח יקרה... לפני שבועיים וחצי יצאנו לטיול שנתי. ביום הראשון היה מסלול ואז ישנו בחוות ממשית באוהל כזה בשק"שים עם אירוח בדואי וכאלה, כל השכבה יחד באותו אוהל. בלילה בקושי ישנתי, לא יודעת למה. בנוסף לזה הייתי כולי תפוסה מהמסלול של אותו יום. למחרת נשארתי באוטובוס עם עוד משהו כמו 10 בנות ושאר השכבה יצאה למסלול. זה לא משהו חדש ההישארות הזאת באוטובוס, גם בשני טיולים בשנים הקודמות נשארתי באוטובוס ביום השני. יצא שבשלושת הטיול השנתיים האלה (כשהייתי בכיתה י, יא והשנה) הבנות שנשארו באוטובוס (ואני בינהן) בילו בקניון או משהו כזה בזמן שהבנות האחרות טחנו מסלול. גם השנה, כמו כל שנה, נשארתי באוטובוס לא מתוך מחשבה שיקחו אותי לקניון ואיזה כיף, אלא כי לא הייתי מסוגלת לצאת למסלול ומתוך ידיעה שיכול להיות שייבשו לנו את הצורה באוטובוס במשך 8 שעות. בכל מקרה, אחרי שהבנות חזרו מהמסלול (ואנחנו היינו בחוף ים המלח, קניון ערד ועוד איזה מיני קניון באיזור המלונות בים המלח) נסענו לאיזה ישוב שבו היינו אמורות לישון. בדרך למקום פתאום הודיעו לנו שאנחנו לא נישן בחדרים כמו שאמרו לנו, אלא בממ"ד, כל השכבה יחד על הרצפה. החלטנו שאנחנו לא מוכנות לזה (כל אחת מהסיבות שלה) ושאנחנו נשארות על האוטובוס עד שיארגנו לנו מקום נורמלי לישון בו. חלק מהבנות החליטו בכל זאת לרדת, ללכת לאכול ולהתקלח והכל. אני הייתי מהבנות שנשארו על האוטובוס ובזמן שהבנות האחרות הפכו את זה להפגנה של גוש-קטיף או משהו, אני ישבתי במקום שלי בשקט וחיכיתי. כשמישהי שירדה מהאוטובוס חזרה פתאום בנות צעקו לה בצחוק "בוגדת" או משהו כזה, וחלק ניסו לשכנע בנות שישארו על האוטובוס או משהו. לפי מה ששמעתי, שתי בנות קראו למישהי כלבה או משהו כזה. עכשיו העניין הוא שאותה מישהי היא הבעיה שבגללה אני כותבת... בכל מקרה, מתישהו ירדנו מהאוטובוס כי הגענו למסקנה שאנחנו דופקות את הנהג שלא יכול לסגור את האוטובוס בגללנו, אז ירדנו והמורות באו לנסות לשכנע אותנו שנלך לאכול. בסוף השכבה ישנה בממ"ד ומצאנו שני חדרים שנדחפנו בהם אנחנו וישנו על מיטות(!). למחרת בבוקר, ארוחת בוקר, אמרתי בוקר טוב לאותה מישהי שהיא אחת החברות היותר טובות שלי. היא הגיבה לי במן המהום כזה. יותר מאוחר באוטובוס שאלתי אותה למה היא מתעלמת ממני אז היא אמרה שאני קוטרית וששום דבר לא טוב לי וממש תקפה אותי. מאז היא לא מדברת איתי. ניסיתי לחשוב על זה: במסלול ביום הראשון, במשך ההתחלה הייתי דווקא בסבבה ורק לקראת הסוף התייאשתי וגם אם קיטרתי- לא הייתי בכלל באיזור שלה! בלילה אחר כך גם לא אמרתי מילה, אין לי בעיה לישון על הרצפה ובאוהל, בסך הכל דיברנו על זה שלא ברור לנו למה אנחנו חולקות באוהל עם שכבת י' ולשכבת י"א יש אוהל משל עצמה... ביום השני הייתי באוטובוס, ככה שבכלל לא הייתי באיזור שלה כי היא יצאה למסלול. אני חושבת שזה שאנחנו כביכול "בילינו" כל היום והן טחנו מסלול קשה גרם למירמור מצד הבנות שיצאו למסלול, אבל כמו שאמרתי- יכלו באותה מידה לתת לנו להתייבש 8 שעות באוטובוס וחוץ מזה אף אחד לא שאל אותנו למה נשארנו באוטובוס... היתה לי סיבה מוצדקת. הדבר היחיד שכן "קיטרתי" עליו לידה היה הלינה בלילה השני, ומאחר ולא הייתי היחידה, ובטח שלא הייתי מאלה שקראו לה כלבה, אני לא מבינה על מה היא מאשימה אותי! אם היא לא מדברת איתי בגלל זה אז היא אמורה לא לדבר גם עם עוד לפחות 20 בנות שהיו איתי על האוטובוס. אם זה בגלל שנשארתי באוטובוס ביום השני- היו איתי עוד יותר מ10 בנות, למה איתן היא מדברת?! עכשיו זה המצב, היא לא מדברת איתי מאז ואין לי מושג מה לעשות. אני לא מתכוונת להתחנן בפניה שתסכים לדבר איתי, אבל ממש לא נחמד לי עם זה שהיא לא מדברת איתי. בסך הכל היא זאת שתקפה אותי בלי שיהיה לי מושג על מה, היא פגעה בי! אין לי מושג מה לעשות
ותודה למי שממש טרח לקרוא הכל.
 
עד כאן

כתבת את השתלשלות הדברים מנקודת המבט שלך ומהדרך בה את מפרשת את התנהגותך או את המניעים לה. אין לנו מושג מה היא הבינה מההתנהגות שלך ועל איזו יבלת לחצת לה באותו יום - כמובן בכלל בלי לדעת שיש לה יבלת. את רואה את הדברים ככה שהיא תקפה אותך, ואם נשאל אותה אני בטוחה שהיא רואה את הדברים אחרת - ושהיא תקפה אותך אחרי שמבחינתה עברת איזה גבול. לא שידעת על הגבול הזה ולא שטרחו להסביר לך, אבל כנראה עברת מבחינתה. את אומרת שהיא פגעה בך, אבל את כנראה באיזה אופן גם פגעת בה - ועכשיו היא לא מדברת איתך. מה את יכולה לעשות? לא הרבה. אולי בעוד זמן מה כשהסערה תחלוף קצת לשאול אותה בכנות מה היה באותו יום שכל כך עצבן אותה. מה שחשוב הוא שתהיי מוכנה לשמוע איך ההתנהגות שלך מתפרשת בעיני אחרים אפילו שמבחינתך בכלל לא התכוונת להתפרש ככה. עוד חשוב שלא תכנסי למגננה ולגיוס "הוכחות" להראות לה שהיא לא פירשה נכון את הסיטואציה. אין פה נכון ולא נכון. יש פה מצב בו את ראית את הסיטואציה באופן אחד והיא באופן אחר. מה אפשר לעשות? באמת תלוי במה שהיא תגיד לך. את יכולה כמובן להגיד הוא שלא זאת הייתה כוונתך ושאת מצטערת שככה זה התפרש. את יכולה להגיד שאת לוקחת את נקודות המבט שלה לתשומת ליבך... את יכולה לבקש שבפעם הבאה במקום להגיע לנקודת אל חזור שיגידו לך או יתריעו בפנייך שאוטוטו את דורכת על איזו יבלת... או שתלמדי מהדרך בה היא מפרשת אותך שבאמת מדובר באדם שלא מתאים לך כחבר.
 
אספר לך חוויה דומה

שקרתה לי לא כל כך מזמן: באתי לאיזה מפגש פורום עם חברה. הנסיעה למפגש הייתה זוועתית. אני נהגתי, לא הכרתי את הדרך, התברברנו ובנוסף להכל - גם כשנהגתי בדרך הנכונה היו כל מיני מכשולים בכביש: תאונה שהמשטרה כוונה אותנו לדרך חלופית, הדרך החלופית הייתה בעיצומה של הפיכת קרקעות... בקיצור אוף! סוף סוף הגענו - דבר ראשון הלכתי למטבח לשתות והתחלתי לדבר עם אנשים שאני מכירה כבר כדי לאט לאט להירגע. יומיים אחרי זה תקפה אותי מישהי בפורום שאני טיפוס גס רוח ומתנשא ועוד כל מיני קומפלימנטים. אני מבחינתי לא רק שלא ידעתי על מה היא מדברת אלא שגם לא ידעתי מי זאת בכלל! שאלתי אותה במסרים. קיבלתי את האינפורמציה הבאה מנקודת המבט שלה: אני נכנסתי בדלת - היא באה לקראתי להגיד שלום ולהציג את עצמה ואני פשוט המשכתי בלי להניד עפעף למטבח ולדבר עם אנשים אחרים. היא הרגישה מושפלת, שקופה, כועסת ומי יודע מה עוד שהיא לא אמרה לי. מנקודת המבט שלי בכלל לא זכרתי אירוע כזה - כלומר שמישהי שאני לא מכירה באה להגיד שלום ולהציג את עצמה. גורנישט! נדה! אין אירוע כזה בזיכרון שלי. מה כבר יכולתי לעשות? היא חוותה אותי ככה ואני לא חוויתי אותה בכלל. אז נכון שמבחינתה התנהגתי מאוד לא יפה. אבל מבחינתי, אין לי מושג על מה היא מדברת... מכיוון שלאותה רצועת זמן יש שתי חוויות שונות בעליל - אין מישהו שהוא הוא הצודק. יש שתי חוויות שונות בעליל אחת ליד השנייה. התנצלתי שכך היא הרגישה ואמרתי שזה לא היה משהו מכוון (כלומר, לא באתי מהבית באיזו כוונה גדולה לא להגיד לה שלום או לא להכיר אנשים חדשים)... אחר כך סיפרתי לה על הנסיעה הזוועתית למפגש ותהיתי שמא עוד הייתי לא מפוקסת מיד עם כניסתי ולכן היא התפקששה לי. בשום פנים ואופן לא ניסיתי להגיד לה שהיא לא צודקת או שלא התנהגתי ככה. היא מבחינתה ככה חוותה אותי. אין מה לעשות. ואני מבחינתי באמת ובתמים שלא ראיתי אותה... רק שזה לא היה משהו אישי כלפיה או איזו תכונת אישיות שלי שבאה לידי ביטוי יום יום שעה שעה. ככה יצא.
 

hodayoyo

New member
אבל זה העניין

שאני לא יודעת מה נקודת המבט שלה. הגיוני שאני אספר את הדברים מהצד שלי, כי מה לעשות, לא ניחנתי באיזשהם כוחות מיוחדים שמאפשרים לי לדעת מה הצד השני חושב... העניין הוא שאם זאת היתה "סתם" עוד חברה, אולי זה לא היה מטריד אותי כל כך. ממישהי שהגדרתי אותה כחברה ממש טובה שלי לא ציפיתי להתנהגות כזאת ובוודאי שלא ציפיתי שהיא תחליט להתעלם ממני. אנחנו כבר לא בנות 12. אם נפגעת- דברי איתי או שתבליגי ותמשיכי הלאה. להגיע למצב של "ברוגז ולא מדברים" זה ילדותי ולא התנהגות שהייתי מצפה לה, בעיקר לא ממנה. זה כואב לי גם בעיקר מפני שאני יודעת ששנה הבאה, כשכל אחת תהיה במקום אחד בארץ ולא נתראה בכלל- הבנות היחידות שהאמנתי שאני אשמור איתן על קשר הן אותה אחת ועוד מישהי שהיא "החברה-הכי-טובה".
 
כל מה שכתבת

מצביע על האכזבה שלך מהאמונות והציפיות שלך, ולא מדברים שקשורים אליה. מדובר על איזו פנטזיה שהייתה לך לגבי "איך ועם מי שומרים על קשר אחרי שמתפזרים" או האמונה ש"החברה הכי טובה היא זו שתמיד נשארת"... או הצפייה שמי שאת מגדירה כחברה הכי טובה תתנהג בהתאם לעוד אי אילו ציפיות שהיו לך. כל זה - באמת שלא קשור אליה. מה שקשור אליה זה החלק שאת לא יודעת - שקשור לנקודת המבט שלה על מהלך העניינים. אם חשוב לך לדעת איך את נתפשת אצל אחרים, דאגי בעוד זמן לקבל את נקודת המבט שלה - בלי קשר לכך שהכתרת אותה ל"הכי טובה" שלך ולכל מה שלדעתך מתלווה להכתרה הזו, ובלי קשר לאכזבה שלך מהתגלית שזו שקיבלה מידיך את משרת ה"אחת" לא מתאימה לתפקיד כמו שאת רואה אותו. אותו "ברוגז ולא מדברים" שנראה לך ילדותי ולא מתאים לזו שהחשבת ל"הכי טובה" בהחלט יכול להוות מכשול, אבל אם תהיי נחושה לשמוע מה יש לה להגיד, בסוף תשמעי.
 
למעלה