התייעצות

[סערה פנימית]

התייעצות

שלום לכולם, אפתח בברכות על הפורום, שיטת הטיפול הנרטיבית נשמעת לי חשובה ומעניינת. חשוב לדעתי לשמוע מכל אדם שמגיע לטיפול, את התאוריה שלו על חיוו. רציתי להעלות שאלה ואני מקווה שזה המקום: אני בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי כבר מס' חודשים. יש לי מטפלת מעולה, אני מרגישה כימיה איתה וגם קרבה טובה. הבעיה היא כזו: במפגשים האחרונים אני לא מצליחה להפתח כמו שהייתי רוצה, אני חשה בהתנגדות ודי חושבת לעזוב את הטיפול. אני מרגישה שהיא ואני קרובות מדי לפענח את דפוסי החשיבה שלי וזה מאיים עליי וגורם לי לרצות לברוח. בוודאי שאעלה את הנושא עם המטפלת, אבל אני מניחה שהיא תשאיר את ההחלטה בידי. מה אתם אומרים? למה זה קורה אם הקשר כ"כ טוב? דבר נוסף לגבי המטפלת - אמנם יש קשר טוב אבל אני מרגישה שהיא לא מספיק מפרגנת לי מבחינת חיזוקים ומילים טובות. אני לא בטוחה מה היא חושבת על קצב ההתקדמות שלי או על איפה אני נמצאת, וזה מפריע לי. מה עושים?

 

[רינה בלום]

שאלות מכוונות

האם את מוכנה לפרט לגבי החששות שלך, מה במחשבתך עלול לקרות לך אם תחשפי את דפוסי החשיבה שלך? והאם מדובר רק בדפוסי "חשיבה"? האם את יכולה לפרט יותר בגלל מה הגעת לטיפול? ולגבי בעיית הפרגון והמילים הטובות: עד כמה המטפלת שלך אקטיבית בטיפול? איזה תפקיד היא לוקחת? בואי וספרי קצת יותר ואולי נוכל להתייחס ביתר פירוט. כל טוב, רינה בלום

 

[סערה פנימית]

חששות ומחשבות

דפוסי החשיבה שלי התבהרו לי עם המפגשים האחרונים. כנראה שמשהו בי מאוד חושש מדחייה מצד אחרים או מחוסר אהבה מצידם ולכן אני עושה כל מיני דברים על מנת לקבל את אהבת הצד השני. יש לי חשש להביע דפוס זה בקול רם ובפניה, כי כשמבטאים משהו זה הופך אותו למציאות מסוימת שקשה לי להכיר בה. למה הגעתי לטיפול? מכלול סיבות והראשית מביניהן: חוסר שביעות רצון מפרמטרים שונים בחיי כמו: מערכות יחסים, בטחון עצמי ודימוי עצמי. בגלל שזה טיפול קוגניטיבי, המטפלת מאד אקטיבית. לפעמים יוצא שהיא זו שמדברת רוב הפגישה (וזה בסדר מבחינתי) אבל מאוד חסר לי פידבק שימקם אותי ומלבד הערות פה ושם שאני מתקדמת וכו', אני לא זוכה לו. כאמור, אני מאוד מתלבטת מה לעשות הלאה. עזיבה תחשב בריחה וחוסר התמודדות, מצד שני זה נעשה סבל לשבת במפגש ולהאבק בעצמי ובה. מקווה שהסברתי את עצמי...

 

[רינה בלום]

עניינים רגשיים

שלום לסערה פנימית, סיפרת בתשובתך על בעיות של חשש מדחייה וצורך חזק באהבה, ובשל כך נטייה אולי לרצות את הסובבים אותך. ביטחון עצמי ודימוי עצמי קשורים גם הם לבעיות אלה. בגדול אני יכולה לומר לך שבעיות כאלה נעוצות מאד עמוק בעולם הרגשי המאד ראשוני שלך. אני מאד מעריכה את הטיפול הקוגניטיבי וגם חושבת ויודעת שהוא מגיע לתוצאות טובות מאד במקרים מסוימים. אני רק אסייג ואומר שלדעתי האישית ועל פי נסיוני המקצועי, הוא לא מתאים לכל סוג של בעיה. נראה לי שלא כל כך מתאים לכנות את הבעיות המציקות לך "דפוסי חשיבה" ונראה לי גם שצריך לדעת איך לגשת אליהן מבלי שתחושי מאוימת. בטיפול קוגניטיבי, המטפל אכן מאד אקטיבי, אך אין זה אומר שאת צריכה לחוש מחוץ לתמונה ובטח לא להרגיש שאת לא יודעת איפה את עומדת. את חייבת להעלות זאת בטיפול, כי כל עוד לא תעשי זאת, גם לא תוכלי להתקדם לדעתי. אשמח לעמוד לרשותך בשאלות נוספות, רינה בלום

 

[סערה פנימית]

קלעת בול

אכן, לא רק נטייה לרצות אלא הרבה ריצוי בפועל של הסובבים אותי. אני גם חשתי הרבה פעמים שהטיפול הקוגניטיבי שטחי מדי, פשטני מדי ולא נותן לי מענה אמיתי לתבניות החשיבתיות הראשוניות שלי, שאני עדין מנסה לפענח מאין הם נוצרו מאחר והיתה לי ילדות טובה מאד וגם חיי כיום אינם רעים... חוץ מאותם דפוסים המציקים לי. נכון, זה לא בסדר שאני מרגישה מאוימת וששעת הטיפול הופכת למעין סבל. אני יודעת שאין מנוס מלהעלות זאת בפני המטפלת, אבל בגלל שהקשר שלי איתה טוב אני חוששת שהיא עלולה להרגיש שזו ביקורת עליה, ולא כך הוא. אני לא רוצה לפגוע בה, יש לי גם חששות לעזוב את המסגרת הטיפולית הזו כי אני לא יודעת איפה למצוא אחרת, זה לא פשוט למצוא מסגרת טובה בימינו. באמת אשמח אם יש לך רעיונות לגבי מסגרת אחרת או איך עלי להציג את המורכבות בפני המטפלת, כי בטח כשאשב מולה הכל יצא הפוך ממה שהתכוונתי

 

[רינה בלום]

הצעות

קראתי בעיון כל מה שכתבת ויש לי כמה הצעות/המלצות עבורך. קודם כל, כדאי מאד שתוציאי מהשיקול את הענין של החשש לפגוע במטפלת שלך. אני מקווה מאד שאם היא הגיעה למה שהגיעה במקצוע שלה, היא יכולה לעמוד גם בביקורת ולהתייחס אליה עניינית. אם לא- אז אין לך באמת מה לחפש בטיפול הזה. שנית, בכל מקרה, גם אם את מחליטה לשנות את המסגרת הטיפולית, את צריכה להעלות את הנושא בפני המטפלת, ולהעלות אותו בדיוק כמו שהוא, גם אם זה יצא לך מבולבל ולא טוב. אף אחד לא אמור לשפוט אותך בטיפול ולא לתת לך ציונים. את יכולה להרגיש בנוח לדבר כמו שאת יכולה. אני מבינה שגם חוץ מזה את מרגישה שהטיפול לא נותן לך מענה לבעיות הרגשיות שלך, שהבנתי שהן מאד ראשוניות. אז בקשר לזה אני חושבת שכדאי לך לחשוב , אולי לא מיד, תלוי בצורך שלך, על החלפת שיטת הטיפול ו/או המטפלת. אם תאמרי לי שאת מחליטה לעשות זאת, אוכל לעזור לך למצוא מסגרת אחרת, תלוי ברצונות שלך. אני כמובן מאמינה מאד בטיפול נרטיבי, אבל אני מביעה בזאת את דעתי האישית שמבוססת על ניסיוני המקצועי והשקפת עולמי. אשמח לעזור לך בהכוונה בכל דרך שתבחרי. כל טוב, רינה בלום