התייעצות

[Rוני כל הזמן]

התייעצות

שמחה לחזור לפה אחרי תקופת נעדרות (אך לא נבצרות) ויש לי שאלה: מתאמן שבא על מנת להכניס סדר בחיי העבודה שלו. בתהליך האימון ברור שהוא מצליח לנתח, להפנים, לפתוח דברים שלפני כן סגר. אבל הוא חוזר לביתו ולעבודתו ומיישם רק חלק. לפעמים. כשרוצה. כמובן שההתקדמות היא חלקית והתסכול הוא רב. כשאני שואלת על מחוייבות הוא נותן את התשובות על פיהן נראה שהמטרה שלו ברורה, אבל כנראה יש לו מחוייבות נסתרת אותה הוא לא מוכן לחשוף אפילו לעצמו. כיצד הייתם פועלים אתם? חן חן

 

[ענבל כהן חמו]

ערכים

נשמע כמו זמן טוב לעבודת ערכים - מה חשוב לו בחיים, ללא מה לא יוכל לחיות. כאשר מזהים ערך שמשמעותי עבורו בחיי העבודה אפשר לשאול - איך ייראו חייך אם תממש את הערך הזה? איך תרגיש בעבודה? אם יש חיבור עמוק לערך, יש יותר אפשרות למחוייבות עמוקה לעשייה.

 

[Rוני כל הזמן]

תודה ענבל, אשמח לעוד רעיונות

וגם ארחיב כשאתם מזהים מתאמן שלא ממלא את הצד שלו בקשר, האם אתם ממשיכים או מפסיקים את האימון? אשמח לשמוע על המחשבות בנושא וגם מחפשת עוד רעיונות בהמשך למה שכתבה ענבל

 

[ענבל כהן חמו]

מתאמן שלא מתקדם

אם מתאמן באופן עקבי לא מבצע את המשימות שהוא לוקח על עצמו, (אם הוא מחובר אליהן מאוד והן תואמות את הערכים שלו) נראה לי חיוני לשקף את זה ולשאול אותו מה קורה. בדרך כלל מדיון כזה יעלה משהו פורה. לפעמים האדם לא מסוגל לגייס את עצמו למשימת השינוי בחייו. בדרך כלל זה מקום לבדוק אם טיפול פסיכולוגי יעזור יותר וישחרר תקיעות עמוקה. הדבר החשוב הוא לא לחשוב שהוא לא מתקדם כי את לא עושה נכון, ואת צריכה להתאמץ יותר. התאמצות באימון משמעותה בדרך כלל שהמאמן לוקח אחריות היכן שהיא צריכה להיות אצל המתאמן.

 

[Rוני כל הזמן]

יש התקדמות יפה מאד ויש גם

נסיגות בתקופה שעבדנו במפגשים שבועיים ראיתי התקדמות והנסיגות היו קטנות, אבל טבעיות. שינוי התנהגות וערכים הוא לא פשוט ולא קורה ברגע. גם אז לא עשה "שעורי בית" אלא כשהתחשק לו ותירץ את זה בכל שהוא רוצה להשאר קצת פרוע וילדותי ועוד כל מיני תרוצים שברור לי שחיפו על הקושי שלו לשנות את ההתנהגות. הוא יותר מבוגר ממני, למי שמכיר אותי, כך שילדותי כבר לא מתאים. עכשיו אנחנו בתקופת שימור. והוא כאילו שכח חלק נכבד, לא מצליח לאסוף את עצמו לעבוד לפי הדברים אליהם הגיע לפני כן, אלו שהגיע למסקנה שיעזרו לו לממש את מטרותיו. אני לא רוצה לקחת אחריות עליו. עברתי איתו דרך ארוכה. מבחינתי הוא יכול להמריא, אם רק היה לוקח אחריות על מעשיו. אלא שהוא לא עושה את זה בפועל - כן בדיבור. זה מה שלא ברור לי.

 

[ענבל כהן חמו]

לפטר מתאמן?

עוד אפשרות לפעמים נכון להיות נועזים ולעמת את המתאמן עם השאלה האם הוא רוצה להמשיך באימון, או אפילו לומר - אם אתה רוצה להמשיך באימון אז... כי לא לא מתאים לאמן כשאין מחוייבות. זה מקום להביא את המתאמן לבדיקה פנים אל פנים עם המחוייבות שלו לעצמו. כמו שאת אומרת האחריות היא שלו, מה יגרום לו להתחבר אליה? או אולי איזה גורם רב עוצמה עומד בינו ובין המטרות שלו? מה הוא מרוויח מלהשאר במקום?

 

[האלי]

אם אז...

מהדברים של רוני עולה שהאדם שהיא מאמנת " רוצה להשאר קצת פרוע וילדותי ועוד כל מיני תרוצים שברור לי שחיפו על הקושי שלו". אם אני מצליח להתחבר ולהבין נכון את דבריו, הרי שהוא מדבר על איזה שהוא חוסר שהיה בילדות. שם היה נדרש ממנו "להתנהג כמו שצריך". ההצעה שלך ענבל, לעמת אותו עם הברירה: "אם אתה רוצה להמשיך באימון אז... כי לא לא מתאים לאמן כשאין מחוייבות". היא המשך ישיר לאותה דרישה ישנה שמלכתחילה היא זו שיצרה את הקושי לקחת אחריות. לפעמים אנשים חווים "אחריות" כמשהו גדול, קשה ומפחיד ובורחים ממנה (יכול להיות שזה מה שקורה לאיש הזה?). אולי, רוני, אם במקום להתייחס להתנגדות שמביע המאומן באמרו שהוא רוצה להשאר קצת ילדותי ופרוע כ"תרוצים" תקבלי את רצונו ותלכי איתו. קחי את הרעיון הזה קדימה עד הסוף וראי יחד איתו איך אפשר להישאר ילדותי ופרוע בלי שהדבר יפריע לביצוע המשימות אותן הוא צריך לבצע. יש המון כוח בראיה הילדותית. כוח שמאפשר לעשות דברים נפלאים בדרכים מופלאות. בחיוך ובאהבה.

 

[Rוני כל הזמן]

במקום בו הוא נמצא

פיסית - בעבודתו אין מקום לילדותיות ולחוסר אחריות ולחוסר ביצוע מטלות תמיד יש יתרון לראית ילדית (בעיניים של ילד, ילדית ולא ילדותית) אבל זה לא המקום. ניסיתי מכל כיוון אפשרי שאני מכירה, וגם הנושא של הפסקת האימון עלה. אבל הוא לא רוצה לנתק את הקשר. ואם הייתי יכולה לדעת מה הדבר שמונע בעדו להמריא, הרי זו היתה התשובה לשאלת מיליון הדולר

חלק מהדברים ברור לי אחרי כל התהליכים שעשינו, אבל חלק לחלוטין לא נהיר לי. הוא יודע שאם לא יעמוד במטרות ובמטלות שהתפקיד מציב בפניו הוא יפוטר, ובלי עבודה הוא אבוד. ולכן שאלתי.

 

[אבי בכר 2005]

שני כלים משולבים

1. בשיחת האימון לברר איתו את המציאות, איך בדיוק, אבל בדיוק זה נראה הרגע שבו הוא מתכנן לעשות משהו ומה קורה בפועל, היכן הוא נמצא, מה הוא עושה לפני, מה הוא אומר לעצמו בדרך לעשות, מה עולה לו כשהוא "מחליט" לא לעשות, מה הוא אומר לעצמו כשהוא לא עושה, אפשר לברר איך הוא היה רוצה שזה כן יראה, מה הוא היה רוצה להגיד לעצמו עצם ההתבונות תפיק תוצאה כל שהיא, או בארוע הבא שזה יקרה או כבר באימון אתם תראו משהו שאפשר לעבוד איתו הרעיון הוא ממש לראות "סרט" של הרגע הזה, יש חלקים בסרט הזה שהוא "שוכח" - דברים שהוא אומר לעצמו בעיקר, שם מסתתרות הפרדיגמות. 2. לאחר שחקרתם (ואולי העלתם פרדיגמה שמנה בחכתכם) תרגיל שמצאתי עוזר בשינוי ברגלים הוא לשנות משהו מהסטואציה המוכרת, לדוגמא - אם הוא מתכנן לעבוד בשעה 21:00 בערב, ומה שבדרך כלל קורה הוא שהוא משכיב את הילדים לישון, נח קצת ואז הוא כבר מרגיש ממש עייף ולא קם לעבוד כמו שתכנן רצוי לשנות את מהלך העיניינים, להתחיל לעבוד קצת לפני השכבת הילדים, ללכת להתקלח מיד אחרי ההשכבה, להקדים את לוחות הזמנים, להכניס פעילות חדשה בערב שלא הייתה קודם (אולי עם הילדים) הרעיון מאחורי התרגיל - ההתניה שלנו היא ליצור את אותה מציאות את אותה השתלשלות ארועים פעם אחר פעם וזה עובד כמעט כמו דומינו, מרגע שהראשון נפל כימעט והסוף ידוע מראש. אלא אם כן יקרו אחד מהשניים או עדיף שניהם יחד. 1. שבירת הפרדיגמה העומדת מאחורי ההתניה - בדרך כלל חשיפתה עושה את רוב העבודה 2. יצירת "מלכודת" להתניה - יצירה מראש של תנאים שיהוו שינוי במציאות הצפויה הנקודה השניה היא פשוטה עד כדי גיחוך לעיתים, שינוי של פרט אחד (אך משמעותי) יגרום לכך שבשעת מעשה ההתניה לא תפעל ויש סיכוי שהאפקט של שיחת האימון יבוא לידי ביטוי. יום מבורך

 

[Rוני כל הזמן]

השארתי את התשובה

אליך - לסוף

לא בטוחה שירדתי לעומק המחשבה שאותה הבעת. חלק ראשון ברור ונהיר, חלק שני לא ברור לי. קוראת רגע שוב (נא לחכות, לא ללכת

) אני מדברת על יום עבודה רגיל. האם אתה יכול להפוך לי את הדוגמא למשהו שיהיה ברור יותר עבורי? אתן לך סצינה צריך לעשות כמה פעולות עם לקוחות, וגם לתת איזה דו"ח למנהל, וגם ליזום איזו פעולה עבור הלקוח, וגם לענות לטלפון, וגם לקבל קהל. ועכשיו

מה קורה עם התורמוס? איפה המעקב?

זה בערך חלק עשירי של סדר יום. האם עכשיו אתה יכול לתת לי דוגמא? זאת בהתחשב בעובדה שאין שעות קבועות לקבלת הקהל, נאמר יום אחד לפני הצהרים ויום אחד אחרי הצהרים, אבל יש כאלה שמגיעים מחוץ לשעות, ויש לעשות פעולות שוטפות רבות כל הזמן, וגם לדווח לכל העולם ואשתו. העומס במשך היום לא נותן רגע פנוי. אין ואקום, וקשה - אם כי חיוני - לקחת פסקי זמן לאסוף כוחות.

 

[אבי בכר 2005]

הבהרה

או קיי תארת לי מספר משימות שעליו לעשות במהלך היום אך נסי להרחיב בשני אופנים 1. מה הוא היה רוצה לעשות או מה קבעתם שיעשה 2. מה קורה בפועל היכן הפער בין הרצוי למצוי אני מבין מדברייך שהנושא רחב וגורף אך מכיוון שגם באימון ממש הייתי מתייחס רק נקודות קונקרטיות וספציפיות אז השתדלי לתאר משהו קונקרטי דוגמא פשוטה יש דו"ח שעליו להגיש בסוף השבוע למנהל וזה דורש ממנו עבודה של כשעה מדי יום במשך שבועיים (החל מלפני שבוע) הוא קבע את השעה הזו ב13:00 מדי יום בפועל הוא לא עבד על פי התיכנון ולא ביצע את העבודה וכעת הוא שבוע לפני ההגשה ואין לו כלום ביד אם ימשיך לקבוע שעה (או שעתיים עכשיו) באותה שעה תחת אותה ההתנהלות סביר שאותו "גורם" שהביא אותו לא לבצע את העבודה יפעל את פעולתו שוב ושוב וימצא את עצמו ללא דו"ח בסוף השבוע או יאלץ לעבוד בלחץ ביומיים האחרונים ואל תוך הלילה (תסמונת הרגע האחרון) לאחר שחקרתם מה קורה ב 12:30, 12:45, 12:55, 13:00, וכן הלאה, מה הוא אומר לעצמו (אם בכלל) בשעה 13:01 כאשר ברור שהביצוע לא יצא אל הפועל...(ושאר ההסבר של סעיף 1) ואחרי שעברתם גם את שלב הערכים - ובמילים אחרות דגש על "למה זה חשוב לו" (מעבר ללמה זה חשוב לבוס או לעסק) יש מקום לברר האם ישנה אפשרות לבצע שינוי בלוח הזמנים (לשים את המשימה הזו בתחילת היום ממש) לברר האם אפשר לשנות מקום (לעבוד על הדו"ח במקום אחר מאשר המקום הקבוע שלו, חדר ישיבות קטן, אפילו בית קפה בסביבה במידה וזה אפשרי) האם יש משהו או מישהו בסביבה שלו המיידית במקום העבודה שיכול להרתם לסיוע (להכין אותו/ה מראש לבוא בשעה הידועה ולוודא שהוא נכנס למשימה) אני אומר לא לזלזל בתעתועי המיינד שלנו, הוא ערמומי ולכן אין לבחול האמצעים. אגב התורמוס (שלחתי לך במסר) תודה על השאלה - הנה הוא לתפארת מדינת ישראל

 

[אבי בכר 2005]

והנה תזכורת מאמצע דצמבר ../images/Emo140.gif

לינק לתמונות קודמות רק חודשיים יום מלא פריחה

 

[tlingit]

../images/Emo39.gif אכן תפארת ../images/Emo70.gif

 

[מיכל הררי]

איזו צמיחה!!

 

[האלי]

שאלה רוני

את כותבת שהתסכול הוא רב. תסכול של מי? את מתוסכלת או שמא זה הוא שמתוסכל?

 

[Rוני כל הזמן]

שלו. וששלו

אז גם שלי. אבל בוודאי לא באותה הרמה

אני יודעת שהוא הגיע להישגים יפים גם אם לא האופטימליים.

 

[האלי]

מצויין

מהתסכול שלך תוכלי להשתחרר כשתקבלי ותאמצי את ההנחה שהוא עושה כמיטב יכולתו בכל רגע. התבוננות בו מהנקודה הזו תאפשר לך לראות ביתר קלות מה המכשול שמעכב אותו בהתקדמות מהירה יותר אל היעד שלו. התסכול שלו יכול, בהנחייה נכונה, להיות מנוע רב עוצמה להתקדמות, נחושה ונמרצת אל המקום שאליו הוא רוצה להגיע. תהנו.