התייעצות

[מא2שי]

התייעצות

שלום בנות, לאחר לא מעט שנות טיפולי פריון, גרדות, ופעולות כרורגיות של הרחם, עברתי לידה מוקדמת של תאומות בשבוע 22 בתה"ש. הטרגדיה התחילה מבעיה בצואר הרחם והדרדרה עקב טעות רופאים שהביאה ללידה ולמותן של בנותי. רופא הנשים שהייתי אצלו, לא ממש עניין אותו מה קורה איתי אחרי ששלח אותי לבית החולים. אני בגיל לא צעיר, פוחדת פחד מוות להרות שוב, וזקוקה להתייעצות עם רופא נשים מומחה שיש לו נסיון בבעיות מהסוג הזה. . לאחר ה"טיפול" והטראומה שעברתי בתה"ש אני לא מעוניינת בשום רופא שעובד שם. שלא לדבר על שום קשר עם המקום. האם מישהי יכולה להמליץ לי על רופא בכיר מומחה שאפשר לסמוך עליו ולוקח אחריות ולא מתה"ש? תודה.

 

[תקוה האחת]

מבינה מאוד את פחדייך

אני איבדתי את בני, ובהריון השני הייתי מבועתת מפחד. למזלי, הגעתי לרופא המלאך שלי, ד"ר רוטמנש, מנהל היחידה להריון בסיכון בוולפסון. עד אז לא שמעתי בכלל על בי"ח וולפסון אך לאחר אשפוזים רבים וארוכים יש לי רק מילים טובות לומר על המחלקה. מקווה שעזרתי ומאחלת מכל ליבי דרך צלחה במסע לילד.

 

[עתליה3 המקורית]

קודם כל - אני משתתפת בצערך ../images/Emo201.gif

מעומק הלב. הלוואי שלא היית צריכה לעבור את הטרגדיה הזו.

אני מבינה היטב את הרצון שלך להתרחק מתה"ש, ובטוחה שהייתי מרגישה אותו דבר במקומך. נורא לחשוב ששאננות או חוסר שיקול דעת מצידם של רופאים ניפצו את חייך באופן הזה. האם הבעיה התגלתה באופן פתאומי? איזו טעות הביאה להתדרדרות המצב? לגבי רופא חלופי, קשה לי לעזור לך, כי אני דווקא כן מאמינה מאוד בצוות של תה"ש, וכמעט כל הרופאים המומלצים שלי הם משם (פרט לפרופ' קופרמינץ מאיכילוב, שאני לא יודעת עד כמה דווקא הוא הכתובת לבעיה כמו שלך). אני מקווה שתקבלי כמה המלצות מהבנות האחרות כאן ותמצאי רופא שיוכל לנסוך בך איזשהו בטחון. שוב, לבי איתך. עתליה

 

[מא2שי]

הסיפר שלי...

הגעתי לבית החולים,עם צוואר רחם מקוצר בשבוע +20, אך ללא צירים. הרופאה שם החליטה שצריך לתפור את צוואר הרחם. היא טענה שיש סיכון של 20% לזיהום, אבל אין ברירה אחרת אפיל. היא טענה שזו גם המלצתו של ראש המחלקה שאת פניו לא ראיתי אף פעם במשך האשפוז במחלקה הזו. באותו יום נכנסתי לעשות את התפר שקרע את שק מי השפיר של אחת הילדות שלי וגרם למיעוט קיצוני של מי שפיר. מכאן כבר הכל התדרדר. אחרי שבוע וחצי חטפתי חום, צירים וילדתי. רק אחרי הנזק שעשו, החליטו לכנס שם את הרופאים ולהחליט אם בכלל היה צריך לעשות את התפר!!!

 

[עתליה3 המקורית]

פשוט נורא שהתפר גרם לנזק כזה

אני ממש מזועזעת מהסיפור. אני מכירה באמת אינספור מקרים שבהם בנות עברו תפר ובאף אחד מהם לא שמעתי על תוצאה שכזו, ואני המומה ומשתתפת בצערך וגם בזעמך. עם זאת, אני חייבת להכנס לרגע לתפקיד הadvocatus diaboli ולומר שעצם ההחלטה לבצע תפר לא הייתה בהכרח פסולה. אני מסכימה בכל לבי שהיה כדאי לקבל אותה בצורה מושכלת יותר, ובוודאי לא לבצעה מבלי הסכמתו המפושרת של מנהל המחלקה, אבל זו החלטה שבמקרים דומים רבים אכן נשקלת ואף מתקבלת, לאור ההנחה שהתקצרות ללא צירים היא פתולוגיה שתפר משפר מאוד את הפרוגנוזה שלה. בכל אופן, אני בהחלט מבינה את הרצון שלך לנתק כל קשר עם צוות בית החולים, ומצטערת שאני לא יכולה לעזור לך יותר.

עתליה

 

[מא2שי]

עתליה

זה לא נכון שברוב המקרים החלטה כזו מתקבלת. זה בכלל לא ברור. לא כל כך שכיח לעשות תפר בשבוע כזה!! בדרך כלל עושים תפר בשבועות 13-16. הסיכון הוא מאוד, אבל מאוד גבוה בשלב כזה, ובמיוחד עם תאומים. אני לא חושבת שעיכלתי את רמת הסיכון בכלל. גם לא הציגו את זה בפני בצורה כזו. הציגו זאת כאין ברירה. ישנם בתי חולים אחרים עם מדיניות לחכות זמן מסוים לראות אם צוואר הרחם נסגר לבד. לי נתנו להבין שכל דקה חשובה בשביל שאני לא אפיל. וזה היה מוטעה מיסודו. יותר מזה. אני זועמת מהיחס של הרופאים לעוברים שם. ההתייחסות היא שאין להם בכלל שום זכויות. הם לא קולטים שהרגו כאן שתי ילדות!!! התגובות שקיבלתי היו מסוג: "אז אין דבר, בסיבוב הבא תלדי..." "מדוע את בוכה, תשמחי שנשארה לך ילדה..." (למרות שהרגו לי את שתיהן!!) דווקא עדיף שאחת לא תמשיך לחיות, יהיה לשניה יותר מקום ברחם.." ואני שואלת: אם מישהו מבין הרופאים הללו היה מאבד את הילדים שלו בארוע טרגי כלשהו, האם הוא היה מוכן לקבל משפטים שכאלו?? "תשמח שיש לך ילד אחר"??? או למשל "בלי ילד אחד תוכל להשקיע בילד האחר שלך"??? זה רק מעיד על זילות של חיי אדם!!! עם יחס כזה, מה הפלא שבצורה כל כך חפיפניקית נותנים שם החלטות על פעולות מסוכנות??? איפה היו כל הרופאים הבכירים באמת שם כשנתנו החלטה כזו?? ראש המחלקה נתן החלטה ככה, בשלט רחק. את יודעת כמה קשה שם לדבר עם רופאים באמת בכירים? עם ראש מחלקה, או עם ראש אגף?? לא רואים את הפרצוף שלהם שם בכלל!! כל בקשה צריכה לעבור סוללת אחיות, ורופאים מתמחים. למה לא ישבו לדון במקרה לפני הטרגדיה. הם הואיל בטובם לשבת לדון בזה רק אחרי שדרשתי בתקיפות לדבר עם ראש האגף, וגם זה כשלא הבנתי בעצמי את רוע הגזירה בכלל. בשביל הילדות שלי וזה היה מאוחר מידי. בכל מקרה תודה לך על האמפתיה והעדינות שבתשובות שלך.

 

[עתליה3 המקורית]

את צודקת לגבי תפירה בשלב זה של ההריון

ובעבר כבר יצא לי לכתוב במקומות שונים, שתפר בשבוע כזה הוא מסוכן ועל כן בד"כ רופאים נרתעים מההחלטה הזו. זו אחת הסיבות שכל כך הזדעזעתי מהפזיזות שאת מתארת. כשכתבתי שההחלטה הזו כן מתקבלת לעתים קרובות, התכוונתי רק להחלטה לתפור במקרה שיש התקצרות ללא צירים, ולא לסיטואציה הספציפית של התקצרות בשבוע כזה (אם כי שוב - כבר היו דברים מעולם). מעבר לזה - אני בטח לא מסוגלת לשפוט האם ההחלטה לתפור במקרה שלך הייתה הגיונית או לא. דווקא לאור הסכנה הגדולה הכרוכה בביצוע התפר בשבוע כזה, זו החלטה שאינה אמורה להתקבל כלאחר יד, ולכן ייתכן שכן היה איזשהו הגיון בהחלטה. עם זאת, אני מבינה שהאמירות הזוועתיות והמחרידות שבהן נתקלת יוצרות אצלך את הרושם שזה בדיוק מה שקרה, ושאף אחד לא הגדיל ראש ולא הבין שמדובר כאן בחיי אדם, ולכן היה קל להם להמר. אני חייבת לומר לך שפה ושם יצא לי לשמוע הערות מהסוג הזה, ומאז ומתמיד הן היו נוראיות בעיניי, ועל אחת כמה וכמה כשהן מגיעות מצוות רפואי שאמור לסעוד אותך במצוקתך, ולא לפצוע אותך עוד יותר. האמירות האלה בלתי נסלחות, ואני מבינה את עומק הפגיעה שלך. הלוואי שיכולתי לעשות יותר מלשלוח לך עוד

. עתליה