../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif
אז . . . אחרי שיש מספיק לבבות לכוווולם . . . געגועים עזים מאוד לכולכם. קשה כבר להתאפק עד שניפגש כולנו. לגבי השיר האהוב, אז ככה: ברור שאהבתי לשלומי מתורגמת לכל התחומים בחיי, אז שתדעו שבכל בוקר מחכים לי תלמידים מקסימים ושובבים על הספסל (הם צריכים להגיע ב8:30 אך הם מגיעים ב7:50) ואיך שהם רואים אותי נכנסת מהשער, הם מדליקים את הפלאלפון ומשמיעים את השיר "שתדעי". מיד חיוך ענק נמרח לי על הפנים, והם מתמוגגים מהרגע הזה. כך אני נכנסת למשרד עם מוזיקת רקע מדהימה. אבל, אם כעסתי על אחד מהם, הוא מייד מביא איתו את הפלאפון ובלחיצת כפתור הוא משמיע את השיר, ואני - - - אני כבר שכחתי שכעסתי עליו. הם מתים על הקטע הזה. מה לעשות? אני לא אוהבת את העבודה שלי, אני פשוט מאוהבת בה. ועוד משהו . . . בימי רביעי אני לומדת מהבוקר עד הערב. באחד הקורסים, המרצה שמה מוזיקת רקע בזמן שהיינו אמורים לבצע משימת ניהול. אני שמתי-לב שהיא מחפש שירים ביוטיוב. הרמתי את היד ואמרתי לה שחבל על הזמן. שימי שיר של שלומי שבת. היא השמיעה את "ואני שר" וכולי נמלאתי געגועים לכולכם - לשלומי, לפורום, להופעות, לקיץ. העיניים שלי נצצו והבריקו ומצאתי את עצמי שרה בקולי קולות (נראה לי שקצת הגזמתי, כולם הסתכלו עלי וצחקו. הם יודעים הכל עליכם ועל שלומי. כבר שנתיים אני לומדת איתם). בסוף ההרצאה המרצה באה לשאול אותי מה הסיבה שהעיניים שלי נצצו? הסברתי לה שאני פשוט התמלאתי באנרגיות. באמצע הקורס לא התאפקתי ושלחתי הודעה לחני. שמחתי שהיא הגיבה לי. התמלאתי אושר. ימי שלומי לא תמו . . . והנה, עוד קצת וכולנו נפגשים. שלומי, שלומי, שלומי - מה עשית לכולנו?
