התינוק ואנחנו השילוב המושלם

kikona126

New member
התינוק ואנחנו השילוב המושלם

שמתן לב שכשאנו רואים תינוק טון הדיבור שלנו משתנה אוטומטית כשאנו מדברים אליו? שמתן לב לטון הדיבור של הגבר כשהוא מדבר עם ילדים? פתאום הוא נשמע לא פחות ולא יותר מאשר אישה... החוש הראשון שמתפתח אצלנו הוא חוש השמיעה. הוא מתפתח עוד בהריון בגיל 5 חודשים. עוד בבתן שומע התינוק 80% ממה שאנו שומעים, וכך בעצם הוא לומד להכיר את הקול של אמא שלו. ולכן, הוא מגיב לה עוד בימים הראשוניים. אחד החוקרים המפורסמים שחקר תקשורת פרה ורבלית בין אם ותינוק היה שטרן. הוא טוען שכשאנו מדברים אל תינוק בן חודש הוא לא מבין את הטקס והסמנטיקה אולם הוא כן מבין את האינטונאציה. האמא מתאימה את עצמה אל העולם הפנימי של התינוק, וזה נעשה באופן לא מודע. יש התאמה טבעית של גוף האישה לקבל את התינוק גם ווקאלית. התינוק שומע רק צלילים גבוהיים (צלילים של נשים, ובגלל זה הגברים עולים אוקטבה). כשאנו פוגשים תינוק ברחוב אנו פונים אליו כמו "מפגרים" לא בגלל שאנחנו כאלו, אלא בשביל לדבר איתו. ואולי פה השאלה הנשאלת היא, איך בעצם יודעים האבות והסביבה בכלל שצריך לדבר בצורה שכזו לילדים? פה במקרה הממצאים הוכחו על ידי המדע, אבל ניראה שאת המדע איננו צריכים כדי שילמד אותנו להתנהג. ניראה שכשיש תינוק בסביבה, יש לנו רמת אינטואציה שעולה וגורמת לנו להתנהג בצורה מסויימת. מה דעתכם?
 
../images/Emo24.gifמתה על השאלות שלך!!!../images/Emo23.gif

זה כנראה משהו באבולוציה שלנו.... מין חוקים בלתי כתובים של דברים שברור שכך צריך לעשות. אז..או שזה עניין של למידה שכך כדי לדבר לתינוק כי זה מרגיע אותו או שזה באמת משהו פנימי ותת הכרתי. "מי חמוד של אמא?".... כשיש תינוק בסביבה, (במידה והוא לא צורח ובוכה מכאבי בטן...)יש מין שלווה ותחושה של קדושה. אנחנו מרסנים את ההתנהגות שלנו גם אם עבר עלינו יום מאוד קשה בעבודה.... משהו בתינוק מעורר שמחה (בתנאי כמובן שאת לא סובלת מדיכאון אחרי לידה...
) תראי איזה חיבור מדהים יש בין תינוקות ואנשים מבוגרים (שזה גם תחום שלדעתי צריך לחקור....ואולי כבר חקרו
)
 

kikona126

New member
על החוקים שלא כתובים

למדנו השבוע בלימודים, אבל יותר מהכיוון של האמא, על כך שההורמונים שלה בעצם מיצרים את הרגש שיש לתינוק ואת האהבה לילדים. הסבירו לנו את זה לפי ניסוי שנעשה בחולדות, איך הן ידעו בדיוק איך להתנהג לצאצאים שלהן. הדבר הכי נפלא בכל הסיפור הזה הוא, שהכאב של הלידה מתחלף בן רגע באושר. שגם זאת תופעה של ההורמונים. (לא ילדתי אבל אני זוכרת את אשתו של אח שלי אחרי הלידה ולפניה, יותר מזה, אם זה לא היה קורה נשים לא היו מביאות יותר מילד אחד לחיים) עוד דבר מעניין שרציתי להכניס לפה זה את ההסתכלות על ההורמונים, מה שבעצם קורה זה שתמיד יש פה השפעה של גוף נפש ונפש גוף, שאי אפשר להפריד בינהם
 
אכן....מתוך ניסיון....של 3 לידות

לא פשוטות בכלל....!!! ממש אחרי הלידה כל הכוחות חוזרים כאיו שתית ממעיין הנעורים.... אולי זה הקטע ההישרדותי, שיהיה כוח לטפל ביילוד מיד כשנולד. תחשבי על נשים בתקופות הפרה-היסטוריות שהיו מחפשות מקום מוגן מחיות טרף כדי ללדת הן היו חייבות לאסוף כוח בשביל לנקות את הדם, שלא יימשוך חיות את מקום המיסתור וכדי לחמם את היילוד ולהניק אותו.
ממליצה לקרוא את הספר "מעגל אבנים" זה מוזכר בספר.
גוף ונפש הם אחד...אולי בגלל שהכל אנרגיה אחת רק במסה שונה, האחת מוחשית וגישמית, והאחרת לא.
 

kikona126

New member
ותודה ../images/Emo13.gif

ניראה לי שעל גוף נפש - נפש גוף נפתח שרשור אחר. כי גם זה מעניין
 
מעניין

אני חושבת שהידע מגיע מתוך "חוכמת הגוף" - מהאנטנה הקוסמית שלנו. יש הרבה דברים שהגוף שלנו יודע - למרות שאנחנו לא יודעים. כלומר: לגוף יש תשובה למרות שהאדם לא יודע אותה. תוך כדי כתיבה אני חושבת על "חוכמת הגוף" והדרך שלו לתקשר איתנו. האם חשבת על כך, שהגוף שלנו מדבר אלינו כל הזמן ואפילו מספר לנו שיש בחיים שלנו דברים רגשיים לא סגורים. הרי המחלות שלנו מספרות לנו על דברים רגשיים שאנחנו עוברים, והגוף בוחר "לתקוף" איבר מסוים - בהתאם לרגש שמציף אותנו. אם יש לנו בעיות בידיים זה מספר על משהו שקורה בחיינו והוא שונה מסיפור של כאבים בבטן. מה דעתך?
 

kikona126

New member
מה דעתי?

שזה נכון, ולא סתם, מתברר שהדברים האלו גם הוכחו מדעית... אי אפשר להפריד את הצמד גוף - נפש, ולא יודעים מה תלוי במה, הגוף בנפש או הנפש בגוף, כלומר היחס הוא הדדי!
 
חוכמת הגוף וחוכמת הנשמה../images/Emo24.gif

יש לנו זיכרון קדום אבולוציוני שנועד לשמירת הגנום האנושי ובכל דור ובכל סיטואציה כזו של חיים ומוות,של לידה הזיכרון הזה מתעורר.
מתייחסת למה שכתבת על בעיה בגוף שמספרת על דברים רגשיים שאנחנו עוברים, אני שואלת, לגבי ילדים שאחרי לידתם מתגלה אצלם מחלה כלשהי... האם זה אכן בגלל מה שעבר עליהם בחייהם הקצרים? האם תמיד כל מכאוב הוא ביטוי של מצוקה ריגשית או פסיכולוגית?
 
שאלה גדולה שאלת טליה

יש לי תשובה והיא מאוד, מאוד, מאוד רגישה... לכן, ברגע זה לא הייתי מעלה אותה פה על הכתב. אולי בהזדמנות אחרת. יש על-כך הרבה חומר...
 
למעלה