bluehorizon
New member
התיעצות (כמה טוב שיש פורום רלוונטי)
אני לא מכירה את הפורום כאן ואני לא יודעת מה טווח הגילאים כאן, אבל הנושא נשמע לי מאד רלוונטי, אז הייתי שמחה לשמוע את דעתכם בנושא. אני בת 30. נשואה ואמא לילד בן כמעט שנתיים. ההורים שלי גרושים מזה 25 שנה. אבא שלי נשוי יותר מ-20 שנה ויש לו 3 בנות בגילאים 12-22, ואמא שלי לא. אני ביחסים טובים עם כל הצדדים. אמא שלי יצאה מהגירושין עם מטען אדיר של שנאה, שגרמה לי לעוגמת נפש מאד גדולה במהלך החיים, מאז הגירושין ועד היום. היא אישה מקסימה ואינטליגנטית ורגישה, וכשזה מגיע למשפחה של אבא שלי, היא הופכת למפלצת (קללות, צעקות, התפרצויות...). אני נשבעתי בחיי שהילד שלי לא יעבור את מה שאני עברתי. שלילד שלי תהיה לגיטימציה לאהוב את מי שהוא רוצה, ושהוא לא יצטרך לצנזר אינפורמציה, כמו שאני הייתי צריכה ללמוד לעשות בתור ילדה צעירה. לפני יומיים היא אספה את הבן שלי מהגן, וראתה שם את בתדודה שלי מצד אשתו של אבא שלי, ואת אחותי. הבן שלי רצה ללכת אליהן, והיא פשוט לקחה את הילד וברחה. כשהתעמתתי איתה בנושא קיבלתי את אותן קללות וצווחות והתפרצויות שאני מכירה. האינסטינקט הראשוני שלי זה להגיד לה שאם היא לא מסוגלת לראות את טובתו מעבר לשנאה שלה, אז היא לא תהיה איתו יותר. לא יודעת מה לעשות. מה אתם אומרים?
אני לא מכירה את הפורום כאן ואני לא יודעת מה טווח הגילאים כאן, אבל הנושא נשמע לי מאד רלוונטי, אז הייתי שמחה לשמוע את דעתכם בנושא. אני בת 30. נשואה ואמא לילד בן כמעט שנתיים. ההורים שלי גרושים מזה 25 שנה. אבא שלי נשוי יותר מ-20 שנה ויש לו 3 בנות בגילאים 12-22, ואמא שלי לא. אני ביחסים טובים עם כל הצדדים. אמא שלי יצאה מהגירושין עם מטען אדיר של שנאה, שגרמה לי לעוגמת נפש מאד גדולה במהלך החיים, מאז הגירושין ועד היום. היא אישה מקסימה ואינטליגנטית ורגישה, וכשזה מגיע למשפחה של אבא שלי, היא הופכת למפלצת (קללות, צעקות, התפרצויות...). אני נשבעתי בחיי שהילד שלי לא יעבור את מה שאני עברתי. שלילד שלי תהיה לגיטימציה לאהוב את מי שהוא רוצה, ושהוא לא יצטרך לצנזר אינפורמציה, כמו שאני הייתי צריכה ללמוד לעשות בתור ילדה צעירה. לפני יומיים היא אספה את הבן שלי מהגן, וראתה שם את בתדודה שלי מצד אשתו של אבא שלי, ואת אחותי. הבן שלי רצה ללכת אליהן, והיא פשוט לקחה את הילד וברחה. כשהתעמתתי איתה בנושא קיבלתי את אותן קללות וצווחות והתפרצויות שאני מכירה. האינסטינקט הראשוני שלי זה להגיד לה שאם היא לא מסוגלת לראות את טובתו מעבר לשנאה שלה, אז היא לא תהיה איתו יותר. לא יודעת מה לעשות. מה אתם אומרים?
בשיחה הבאה איתה אני מציעה להסביר לה חד וחלק שזו המשפחה שלך וזה הצד של אבא וגם אם לא מוצא חן בעינייה זה הסבא של הילד שלך וגם המשפחה שלו והיא צריכה להתמודד עם זה גם אם לא ממש בדיוק היא רוצה. הילד שלך לא צריך לסבול ולא לראות את הצד השני רק בגלל שאמא שלך "שונאת" את הצד של אבא.. אבל מה שכן.. אל תאיימי עליה לדעתי כמובן.. שהיא לא תראה את הילד אם היא תמשיך ככה. זה סתם ייצור כעסים מיותרים וחבל.. שיהיה המון בהצלחה
