התיעצות

[מלמלה]

התיעצות

ביתי הקטנה מאובחנת כ - ADHD היא בכיתה א' פיקחים מאוד - מעל הממוצע - לפי האיבחון נכון לעכשיו מסתדרת עם המערכת וגם המערכת איתה ללא טיפול תרופתי. השאלה שלי היא לגבי הבת הגדולה בת 9 כיתה ד' אני נתקלת כל פעם מחדש בחסימה של לימוד לא הצלחתי ללמד אותה איך משרטטים שני קווים מקבילים אתמול עבדנו שעות על משולשים שווי שוקים - לא הצלחתי להעביר את המסר שגם שתי הזויות שוות אנחנו מנסים כל אחד בנפרד לעבוד איתה אולי גישה שונה תעזור היא עושה הכל נכון, פותרת בעלפה ובכתב, משרטט נכון ואז איפה שהוא ברגע האחרון שולפת תשובה שבכלל לא לענין. אני חושבת שזה סוג של בריחה מההצלחה בעלי טוען שזו עצלות ושהיא עסוקה יותר מידי בטלוזיה, בראץ וכוכב נולד. בכיתה א' היא למדה קרוא וכתוב מהר וטוב. היום כותבת מסודר, נקי , וללא שגיאות כלל. אבל גם בתחום הספרותי או תנ"ך היא עונה לפעמים דברים שמראים על חשיבה והבנה ולפעמים תשובות שהן ממש שטויות ולא שייכות לענין אני לא מצליחה לעלות על סוג הלקות ואם היא קיימת אני גם לא ממש יודעת לאיזה כיוון לפנות כי לא נראה לי שזה ADD אלא חסימה כלשהיא אחרת שברגע שהיא תשתחרר ממנה היא תרוץ קדימה

 

[יונה שורק]

מילים מילים... מילים מילים...

הפרעת קשב בהרבה מאד מקרים היא גנטית. אם הבת הקטנה מאובחנת ככזאת, ואת רואה אצל הבת הגדולה יותר סימנים המזכירים מאד את הפרעות הקשב - ייתכן שגם לה יש משהו מזה. כדי להחליט אם ההפרעה היא רגשית או נוירולוגית - כדאי לערוך אבחון. לפעמים סימפטומים דומים מראים מקורות שונים להתנהגות. לפעמים סימטומים שונים מראים מקור דומה להתנהגות. אני לא יכולה לדעת מכאן מה קורה לה, אבל חלק מהדברים שאמרת על הבת הגדולה מתאימים להפרעת הקשב : שליפה של תשובות לא נכונות, לפעמים עונה נכון ולפעמים לא, קפיצות של אינפורמציה שגויה ובוודאי עוד סימפטומים שתוכלי לקרוא על כך במאמרים שיש בפורום של ADHD. אני במקומך לא הייתי ממהרת לפסוק כליקוי כלשהו מבלי לברר בצורה יסודית - מה מפריע לה. דבר נוסף וחשוב מאד מאד - אין לערוך השוואות בין ילדים - אין התנהגות אחת מראה על התנהגות שניה, יחד עם זאת, כשהילדים נמצאים באותה משפחה - לפעמים הגנטיקה משפיעה באופן דומה, ולפעמים הסביבה משפיעה דומה. מה כל ילד "מאמץ" מסביבתו, והופך את התכונה לאישית שלו, אין יודעים בבירור.

 

[א ר י א ל ה פ]

אני כמו יונה ממליצה לך על אבחון והת

והתיעצות עם רופא. גם לי יש בבית ילדה אם הפרעת קשב. מאז שנולדה תמיד היו חשדות שמשהוא לא בסדר אם הילדה, משהוא קורה לה, תמיד הפריע לי משהוא בהתפתחות שלה למרות שהיא לא "היפר" ולכן גם היה קשה לשייך אותה עם הפרעת קשב. כשהיו לי התלבטויות אם לעלות אותה לכיתה א' או להשאיר גן הגננת הציעה לערוך לה אבחון על ידי הפסיכולוגית של הגן ואחרי זה נראה. בקיצור באבחונים של הפסיכולוגית הראו שהילדה מחוננת ומשעמם לה בגן ולכן כל הזמן מחפשת דברים אחרים לעשות. גם בגן וגם בבית הייתה עונה על תשובות ופתאום פולטת שטות לכן כשאמרה הפסיכולוגית שהילדה מחוננת היה לי קצת מוזר. היום הילדה בכיתה ד'. אמנם נישארה שנה נוספת בגן (השנה הנוספת הלכה לגן אחר שקידם אותה מאוד וגם ענה לי על הפיתרון של הפרעת הקשב). אחרי אבחונים ובדיקות אכן עלה כי הילדה אמנם מחוננת אבל אם הפרעת קשב. גם אם לא היינו מגלים שלילדה הפרעת קשב הידע שלה היה מחסה על ההפרעה אבל בשלב מסויים היינו מרגישים תיסכולים כי הרי ידע יש אבל השחות הדעת והחוסר יכולת לשלוט בהם יכולים לשגע גם פילים. כיום הילדה מטופלת בהפרעת הקשב פורחת ומשגשגת ואכן החיים קלים יותר לכולם. אני לא רומזת ואומרת מה יש לבת שלך אך אם את רואה שישנה בעיה אכן כדאי ומומלץ לערוך אבחון ובדיקה למה קורה מה שקורה. האבחונים יכולים להקל הרבה על הילדה בהוה ובעתיד. אני תמיד בדעה אם הורה רואה שישנה בעיה שמשהוא לא מסתדר לו אם הילד, שקורה משהוא לילד חייבים לבדוק את הנושא. הילד לא סתם משדר מצוקה משהוא עובר עליו ולכן יש לבדוק

 

[עדו בן צבי]

אם אחד מבני המשפחה מאובחן, השאר

בקבוצת סיכון. אם יש איתם איזו שהיא בעיה, כדאי לאבחו גם אותם.