התיק הזה הוא אני

[CheniNanny]

התיק הזה הוא אני

התיק שלי מלא דברים שבכלל לא שלי,
צבעים וחוברת קטנה למקרה שישעמם ברכבת,
בקבוק מים קטן כי היא תמיד צמאה,
טישו שיהיה,
וכמה בגדים להחלפה, כי נורא רטוב בחוץ, ומה אם...
מצלמה להנציח את הרגעים המופלאים שלנו ביחד,
שקית קטנה כדי שהיא תוכל לאסוף צדפים בים,
חטיף יבש מלפני שבוע,
בובת דינוזאור קטנה שחיפשנו כבר חודשיים,
עלים יבשים (!?!?)
תות שפעם היה מאד טרי ועכשיו, כבר לא.

תכ׳לס זה לא ממש התיק שלי... (;

ובהקשר זה, החיים דינאמיים, כל הזמן משתנים ומשנים, ואנחנו מתאימים את עצמנו כדי שאיכשהו נוכל לחיות בהרמוניה עם כל השינויים האלה, כל יום שעובר הילדים שלנו גדלים ומשתנים, וגם אנחנו, לצידם...


איך אתם מתמודדים עם התינוק הראשון שהצטרף למשפחה? שהבכור שלכם כבר בגיל ההתבגרות?
איך השינויים המשפחתיים משפיעים עליכם/על הזוגיות, אם בכלל?

וכמו תמיד, טיפ אחד (או יותר) שעובד אצלכם לשמירת האני, הזוגיות, המשפחתיות, ההורות - מה שמתאים לכם!

נו, אז מה יש אצלכם עכשיו בתיק?

 

[יוקלילי]

איזה רעיון נפלא לתחילת השנה

טטרה, חיתול רב פעמי ושקית רב פעמית עבורו, 2 חיתולים חד פעמיים ואריזת מגבונים, מים בשבילי ולילדון, פירות לתינוקת ולילדון, תפוח עץ עבורי, ארנק, שני צעצועים בשבילה, משאית בשבילו, שקית רב פעמית לקניות, שפתון, 3 סוגים של קרם ידיים עבורי, משקפי שמש, כובע לשלושתינו תלוי מזג אוויר, פלאפון, מפתחות, והמון פירורים של כל מיני דברים, ולפעמים איצטרובלים, מקלות ואבנים..
כמה שחששתי מבלוז לאחר הלידה, הסתבר שנהניתי מאופוריה בלתי נורמלית, שנמשכת אצלי כמה חודשים, וכך היה לי עם שניהם, ממש כאילו שאני על חומר כימי . לא ידעתי שתחושה כזו קיימת, וזה לא רע בכלל. זה היה גם אחרי קיסרי וגם אחרי לידה רגילה בלי שום חומרים.
מה הטיפ שלי? לבוא עם קבלה למה שיהיה, להתכונן לגרוע ולדעת שהוא קיים, ולשמוח על מה שיש, כי לפעמים גם אין. בשפה קלה הייתי אומרת שאת הציפיות להשאיר לכריות, ולבוא בראש פתוח, ושצריך להשקיע מצד אחד אך גם להבין שלפעמים צריך לתת לדברים לזרום ולהקשיב למנגינה שלהם. ולא לשכוח- אהבה- לזוגיות, לילדים ולעצמי.

 

[CheniNanny]

 

[פרפרי אהבה]

חחח אני עדיין לא אמא ועדיין יש לי דברים הזויים

כמעט תמיד יש לי בועות סבון בתיק, לרוב גם יהיה מספריים (מצאתי שזה מאוד שימושי

), תמיד תהיה מסמכולוגיה שקשורה לטיפולים, ופעם תמיד היה לי צרור מפתחות עמוס במפתחות סטייל שרת בבית ספר

- הפעם זה התדלדל משמעותית והפך להיות רק 3 מפתחות: מפתח לבית, מפתח לתיבת דואר ומפתח לגן.

 

[יוקלילי]

להיות גננת זה לא רחוק מלהיות אמא

אמן בקרוב תתקרבי לחלום

 

[פרפרי אהבה]

תודה, אמן

אני לגמרי מרגישה כמו אמא עבורם בשעות שהם בגן, לפעמים אמא פולניה מידי

 

[CheniNanny]

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני בדיוק עכשיו מתמודדת עם החיים הדינאמים

שמשתנים. הילדה שלי כבר אוטוטו בת 10, השנה היא מאוד התבגרה, שיחררה את אמא ואמא צריכה לשחרר גם. זה מאוד רלוונטי לחיים שלי כרגע, ואולי בשבוע הבא אני יוכל לספר קצת יותר.

אני בהחלט רואה את הגדילה שלה מול היחסים שלי עם בעלי וכל התנהלות הבית. הדרישה שלי מבוני לעצמאות בדברים שנוחים לה וכאלה שלא, ופתאום ההבנה שלה שהיא יכולה לעשות דברים לבד. דברים יכולים להשתנות ויש לה יכולות לעשות אותם לבד.

אחד הדברים שתמיד חטאתי בהם היה שמירת האני. נושא כואב מאוד אצלי. אפילו Me time בחופשות הקיץ אני שוכחת לקחת ומוצאת את עצמי בלי אויר, שוב

בתיק שלי היום יש רק משהוא קליל ומתוק לנשנוש בשביל בוני, כל השאר שלי

כי הכתפיים שלי כבר כואבות לסחוב תיק גדול, ואני מסתובבת עם תיק קטן בהצלבה, ואין שם מקום ל"אחרים"

 

[CheniNanny]

גם מרגישה ש

היא משחררת אותי ואני לא מבינה שגם אני צריכה לשחרר ולתת לה לעוף....
אני כן מבינה אבל עדיין קשה לי לשחרר...(*הולכת לעשות יוגה* (; )

 

[יוקלילי]

איפה אני ואיפה me time

לפני הילדים אהבתי לעשות הרבה דברים, כמו ללכת ליד הים, לקרוא, לראות סרטים, לפגוש חברות, והיום עם המרחק כמעט שום דבר לא נשאר מזה, ואני רק משתדלת לשמור על הקשר עם החברות הטובות מארץ. פעם זה הפחיד אותי, לוותר על עצמי, אך להפתעתי הרבה מצאתי שזה מעניין , ולמרות השינוי יש לי חוויות רבות שאיתם שמעשירות אותי ומלמדות אותי (למשל ובעיקר, יסורי המצפון בכל פעם כשאני מאבדת את הסבלנות..) ונותנות לי פרספקטיבה. אולי נכון לומר ש'כל דבר בעיתו', וזה תלוי גיל. קשה לי לחשוב על המצב שבו הם יהיו בפתח גיל ההתבגרות, אבל זה כמו שלא יכלתי לתאר מה זה לטפל בתינוק לפני שהייתי אמא בעצמי. אולי החוכמה היא להתפתח לפי מה שיש בחיים, להיות גמישה ולמצוא את הדרך בכל פעם מחדש.

 

[CheniNanny]

לגמרי

ולכן כתבתי שאני הולכת לעשות יוגה, לשם הגמישות! (;
כשהבת שלי נולדה, לגמרי אבל לגמרי איבדתי את עצמי, לא הייתי קיימת, הייתי שם עבורה, לאט לאט היא גדלה, וגם אני, ושתינו מצאנו את האיזון הנכון לנו, כדי שאני אשמור על עצמי ועל העצמיות שלי, והיא לצידי תתפתח ותגדל בצורה בריאה...
אני חושבת שזה סוג של הפריה בריאה, זה גם מודל טוב עבורה, שלאמא יש חיים, היא אוהבת את הקיץ (האירופאי כן?), ולראות סרטים מצחיקים, היא אוהבת את הצבע הסגול ויש לה המון נעליים.... ולאבא יש.... עבודה (סתאם נו צוחקת...) כוונתי היא שגם היא צריכה להבין שהיא נפרדת ממני (בשונה ממה שהיה כשהיתה קטנטנה)...

ולגבי יסורי מצפון, ראיתי סרטון מצחיק על הנושא, הולכת לחפש לך...

 

[יוקלילי]

למרות הקושי זו תקופה שמאפשרת ללמוד הרבה

על עצמי, על ההנקה והתפתחות התינוק, משפחה, ועכשו גם על יחסי אחים- פשוט הקריאה שלי קיבלה אפיקים חדשים.
יש משהו בינקות שהוא יותר טוטלי, ורק אם נשארים במקום הזה כשהילדים גדלים אך המצב דורש תיקון. כמו שאם אין התמסרות לתינוק, זה גם מעיד על משהו שמצריך בדיקה. אחרי הכל, כמה הזדמנויות יש לנו להשפיע באופן כה עמוק על חיים של מישהו אחר, ולעצב אותם? זו הזדמנות שלא חוזרת. זה תובעני, אך גם מתגמל ביותר

 

[CheniNanny]

ושוב מסכימה איתך

(הנקתי את בתי עד גיל שלוש ושלושה חודשים...)

 

[יוקלילי]

אחות להנקה! את בני הנקתי עד חודש לפני גיל 3, ובתי התינוקת עדיין יונקת