התכוונתי לא לדווח היום, אבל לכבוד לאה - בכל זאת.

[מיכי 10]

התכוונתי לא לדווח היום, אבל לכבוד לאה - בכל זאת.

לאה, שמתמידה להגיע למועדון, הודיעה לי היום שלא תוכל לבוא בגלל בעיה בריאותית. רפואה שלמה ומהירה, לאה!

אז מגיע לה שאכתוב, מה גם שהיא נוהגת לאסוף את הדיווחים שלי כבר כמה שנים, דבר שאפילו אני לא עושה, ומפריע לה כשיש דילוגים בדיווח לפעמים.

היו לי קצת תלאות בדרך. כיוון שהשארתי בצהריים את האוטו שלי תקוע מבלי יכולת להניעו, נסעתי באוטובוס לתל אביב. הבעיה היתה, שלא היתה כריזה לצומת ארלוזורוב/ויצמן. כנראה שבמקום ויצמן, הוכרז צומת ארלוזורוב/הוועד הפועל

, ואני לא הכי מתמצאת בתל אביב. הנהג אמר שהוא לא מכיר, כי זו הנסיעה הראשונה שלו בקו הזה... אז הגעתי עד ארלוזורוב/דיזנגוף, שזה לדעתי יותר משני ק"מ מיותרים. הלכתי המון ברגל, עד שמצאתי מונית ריקה, שהביאה אותי, די מותשת, לויצמן/שד' דוד המלך.
ובחזרה, הלכתי עם אסף די רחוק, למגרש חניה של הצבא. ומשם הוא לקח אותי טרמפ, לשמחתי הרבה. תודה, אסף

(בינתיים, הראיתי לו איך להגיע להבא למגרש החניה הקרוב מאד, של ויצ"ו).
*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*~~*
הערב היינו שמונה חברים. בעצם, אפרט בשמות, לפי סדר הישיבה:
רמי, יואלה, דרור, אביגיל, אסף, יהודית, אלוויר ואני.
ועכשיו לנושא המפגש, שהיה אמור להיות לפני שבוע, אבל עדיין די אקטואלי: "איפה הייתי כשקרה אסון התאומים - "Nine Eleven" - לפני חמש עשרה שנה בניו יורק".

התחלתי בכך שקראתי בעצמי מִדף ש"בְּמקרה הכינותי מראש". ואחרי זה עברנו לשמוע את סיפוריהם של כל מי שהיו מוכנים לספר. שמענו חוויות וסיפורים מעניינים.
אחרי זה, סִפרה לנו אלוויר קצת מקורות חייה וחיי משפחתה, לפני ובשנות מלחמת העולם השנייה. וגם זה היה מעניין מאד.
ועוד היו לנו מעט דיונים על מילים בשפות שונות, והפעם, בעיקר בטורקית!

נראה לי שאם לא כל, אז לפחות רוב הנוכחים היו מרוצים מהערב, למרות הנושאים הכבדים.

 

[Eldad S]

תודה רבה, מיכל.

אני בטוח שהפסדתי.
אבל כמו שכבר ידעת, לא יכולתי להגיע היום, עקב תקלות שהיו הבוקר.
שמחתי מאוד לקרוא, והסתקרנתי גם בעניין החוויות של אלוויר וגם בענייני הדיונים שהיו לכם על המילים בטורקית...

 

[מיכי 10]

אלוויר, אני לא זוכרת איך בעצם הגיעה לדבר על כך,

אבל סִפרה סיפורים שיואלה הכירה כבר מזמן, ואני הכרתי רק חלק מהם. על אחיה הבכור, שנולד בארץ, אבל בשלב מאוחר יותר (עוד לפני שאחיותיה והיא נולדו), עבר עם הוריו לפריז. ולבסוף נספה בשואה. אבל לא אכנס לפרטים, כי הסיפור אישי, וגם לא את כולו הבנתי. היא אפילו היתה המומה כשלא ידעתי דברים מסויימים שקרו בצרפת במלחמת העולם השנייה, ושאלה בתדהמה איפה נולדתי. יריתי מיד את שם הקיבוץ שבו נולדתי בארץ. אז איך אני לא יודעת. אמרתי שנולדתי אחרי המלחמה. אז לאט לאט היא קצת נרגעה מהבּוּרוּת שלי, ומכך שאני לא יודעת היסטוריה (מה שבאמת נכון...), וויתרה לי, רק בגלל מקום וזמן הולדתי

, וגם כי אמרו לה שאז מה אם לא ידעתי.
האמת, שיש לכך סיבה שאני לא יודעת הרבה דברים מתק' מלחמת העולם השנייה, אפילו כיום. ואם תרצה, אספר לך פעם למה.

יהודית התחילה עם המילה חשיש, והסבירהכמה דברים, ואז אביגיל אמרה שבתימנית קראו לעשב חשיש. אז אמרתי לה שהפעולה שאמא שלה בִּקשה מהם כשהיו ילדים, שיוציאו את העשב=החשיש מבין הפרחים, נקרא בעברית תקנית "לעשֵׂב", וכנראה בתימנית - לחשֵׁש. וזה מצא חן בעיניה.
ויואלה ואני הזכרנו כם את המילה בקשיש, כחרוז לחשיש.

אלוויר אמרה עוד כמה מילים בטורקית, אבל לא הצלחתי לקלוט אותן. ואני אמרתי ש"גִּ'יבְגִּ'יבְ" בטורקית, זה כמו 'ציפציף' בעברית (ציוץ צפורים).

זהו. השלמתי לך פחות או יותר את הסקרנות.

 

[Eldad S]

תודה

התחושה שלי, אם כך, הייתה נכונה.
היה לכם ערב מעניין מאוד. אשריכם.
אנסה להשלים חוסרים במפגש הבא

 

[מיכי 10]

تفضل

מקווה שלא שגיתי באיות...

 

[Eldad S]

 

[מיכי 10]

ישששש