התלבטויות ותהיות

[mclm]

התלבטויות ותהיות

שלום.
אני אם חד הורית לילד בן 3. בוער בי הצורך לילד נוסף ולאח לבני, אך כלכלית ונפשית הגעתי למסקנה שלא אוכל לעשות זאת שוב לבד.
אני בתחילתו של תהליך הבאת ילד נוסף עם שותף. מישהו לא קרוב עדיין אך יש בינינו היכרות של 7 שנים.
אנחנו מלווים את התהליך עם פסיכולוגית ומעלים את כל הפחדים והחששות בקשר לתא המשפחתי המורכב שאנחנו מתכוונים להקים.
יש לי מלאאאאאאא חששות ורובן סובבות סביב בני. איך הוא יקבל את זה? איך הוא יקבל את השוני בינו לבין הילד הנוסף?
לילד הנוסף יהיה אבא ולו לא. לילד הנוסף תהיה עוד משפחה ולו לא.
השותף פתוח לקבל אותו כעסקת חבילה (למשל, כשהילד המשותף יבוא אליו, גם בני יבוא) אבל תמיד היחס שיקבל יהיה שונה מהילד השני.
ברור לי הצורך שלו בהתחלה לבנות קשר אחד על אחד עם התינוק החדש והתוכנית היא להכניס לאט לאט גם את בני לחייו.
השאלה באיזו מידה זה יקרה.
אנחנו בשלבים מתקדמים כבר של הסכם על התהליך, אבל החששות לא עוזבות אותי.
יש פה מישהו במצב דומה שיכול לייעץ/להרגיע?

 

[kisslali]

מצב דומה ומאד מאד שונה

אני אלמנה + 2 בזוגיות עם גרוש שלו 3 ילדים. אז לילדים של הגרוש יש אמא ואבא ולילדים שלי אין אבא. ילדי בקשר מינימלי עם המשפחה של אביהם. אנחנו חיים יחד המון שנים (13 אבל מי
סופר

). במהלך השנים היו עליות ומורדות כמו בכל זוגיות, גם בקשר שלו עם ילדי ושלי עם בנו (הגדולים התנתקו מזמן). תחליטי את אם זה דומה מספיק או שונה לגמרי.

לדעתי המצב שאת מתארת נשמע לי סביר, הגיוני ובריא (ילד נוסף שיהיה לו אב ביולוגי פעיל) העובדה שיהיו לך שני ילדים ולבנך אח או אחות, זה הדבר הכי חשוב בעולם. יודעת מחברות שבתהליך שזה לא מובן מאיליו להבין כמה חשוב שיהיו שניים ולא אחד.

האופן בו את מתארת את השותף לדרך, נשמעת לי בסדר גמור, הוא נשמע לי אחלה בן אדם, מאד רגיש והגישה שלו נפלאה. אני הייתי מכירה אותו לבנך, באופן הדרגתי לפני שיגיע התינוק, גם אם הוא 'רק' האב של התינוק, ראוי שיהיה לו קשר עם בנך.

ועכשיו לנקודה הכי חשובה לטעמי: כמו שתציגי את הסיטואציה לבנך, ככה או יבין/יקבל'יראה אותה. אם תשדרי שהוא 'סוג ב' בגלל שלו אין אבא ולאחיו יש, הוא ירגיש ככה, ואם תתנהגי כאילו זה מצב טבעי וחיובי, לא תהיה לו בעיה עם המצב.

בהצלחה, ללי

 

[מנסה ומתנסה]

לא ממש ברור לי....

הצורך שלו בהתחלה לבנות קשר אחד על אחד עם התינוק.

אם הוא מתכוון להכניס את בנך לחייו,
למה שהוא לא יעשה את זה כבר מעכשיו?
הכרות הדרגתית עם בנך במקביל לתהליך ההריון והלידה.
אחרת זה נראה לי מלאכותי ובאמת עלול לבודד את בנך.
הרי בתהליך הזה בנך יהיה בודאי שותף, אז איך זה שהאבא
של אח שלו "נולד" רק אחרי שהתינוק גדל?
איפה האבא "יתחבא" עד אז, ויותר מכך - למה שהוא יתחבא?
בקיצור - נראה לי שהטוב ביותר הוא להכניס את האבא לחייכם
המשותפים (בהתאם למה שמתאים לאבא), ולכלול את בנך
כבר מהתחלה.

 

[chili3]

קודם כל זה נשמע לי מקסים

ולא חושבת שאת צריכה להכניס לעצמך חששות מיותרים לגבי איך בנך ירגיש.
ילדים (בטח בגיל הזה) לומדים להסתגל למציאות, ובטח אם אנחנו דואגים להציג אותה באופן חיובי.
מסכימה עם 'מנסה', ההפרדה של קודם התינוק ואחר כך הוא, לא נכונה.
איך שלא הופכים את זה, אתם תהפכו לסוג של תא משפחתי (גם אם בשני בתים), לכן לדעתי נכון שהוא יתחיל לבלות איתכם כבר עכשיו
את יכולה להזמין אותו פעם בשבוע לארוחת ערב איתכם או סרט בבית.
לבנך את יכולה להסביר שהוא חבר טוב.
הוא יהפוך להיות חלק מהנוף
אולי שהחבר אפילו ירד איתו מידי פעם לגן שעשועים לבד.
כך שברגע שיכנס תינוק, והוא יבלה איתכם יותר, לבנך התמונה תראה טבעית ונכונה.
אני מניחה שבכל מקרה בחודשים הראשונים לחייו של התינוק הוא יראה אותו אצלכם בבית ולא יקח אותו אליו ובנך יהיה שם כדי לקבל את המציאות החדשה באופן רגוע וחיובי

 

[mother cat]

מסכימה עם קודמותי

שכדאי שהבחור יתחיל כבר עכשיו להכיר ולבנות מערכת יחסים עם בנך. ואני חושבת שזה מקסים שהוא מוכן לקבל אותו "כעסקת חבילה". מציאה באמת שתתחילו להכיר לאט לאט כך שזה יהיה טבעי לכל הנוגעים בדבר.

אני ממש שמחה לשמוע שאתם מלווים מקצועית על ידי פסיכולוגית. אם לא הייתם זה מה שהייתי ממליצה...

אין לי יותר תובנות - נשמע לי שאת עושה הכל נכון, ואפילו זה שיש לך חששות זה בריא - זה אומר שתהיי קשובה לבנך ולכל בעיה שאולי תצוץ.

אגב גם אצלי באיזה אופן יש אסימטריה כזו. אשתו הראשונה של בעלי נפטרה והותירה אחריה שני ילדים, ולנו שני ילדים משותפים. אז לגדולים יש אבא ואמא חורגת, ולקטנים אבא ואמא... אני רוצה לקוות שהילדים כולם מרגישים שהם אהובים, מטופלים, ומקבלים כל אחד לפי צרכיו ולא לפי הגנטיקה שלו... אני עובדת על זה קשה...

בהצלחה!

 

[mclm]

תודה

תודה לכולכן!
עודדתן.

 

[מ י ר י 2 2]

חושבת אחרת (לא מנסיון)

אם אני מבינה נכון, השותף שלך עדיין לא אבא. אני חושבת שכהוא אומר שייקח גם את הבן שלך אליו הוא לוקח על עצמו מחוייבות מאוד גדולה, שכרגע אין לו אפשרות להבין אותה באמת. אני חושבת שהייתי נזהרת מלהפוך אותו לדמות מרכזית בחיי הבן שלך עד שתתקדמו עוד הרבה (יוולד הילד המשותף, תכנסו לשגרה). אני לא אומרת שלא יכיר את הבן שלך, להכיר זה מבורך, אבל לא מעבר לזה.
איך הבן שלך יקבל את זה שלו אין אבא ולאחיו יש? פשוט מאוד - זו המציאות. ליצור קשר משמעותי ואוהב בין מבוגר וילד שהם לא אב ובן זה תהליך לא פשוט. ילדים מביאים איתם כל מיני קשיים, והמבוגר צריך לגייס בתוכו המון חמלה כדי להתמודד עם הקושי כשאין את האהבה הבלתי מותנית הזו של הורה וילדו. יש אמירה כזו שהיא חצי צחוק חצי אמת - אם הילד שלי בא אלינו למיטה בלילה זה בגלל שהוא חלם חלום רע, אם הילד שלך בא אלינו למיטה בלילה זה בגלל שהוא מפונק. הטבע האנושי הוא להרגיש ככה, ונדרשים כוחות נפש והרבה כוונה כדי להתגבר על זה. אם תקראי בהיסטוריה של הפורום, במשפחות מורכבות עם ילדים קטנים הקושי הזה עולה לעיתים תכופות.
אני חושבת שאתם נמצאים בנקודה שהיא גם ככה לא קלה - לעשות ילד עם שותף זה לא פשוט, אתם מדברים על איך תגדלו אותו, אבל אחרי שהוא יוולד יכול להיות שמישהו מכם ירגיש אחרת, וההתמודדות עם שיתוף בגידול ילד כשההורים בעצמם הם לא שותפים לחיים זה אתגר.
לכן, בשלב הזה הייתי משאירה את הבן שלך מחוץ לתמונה, מעבר להיכרות לא מחייבת בינו לבין השותף, ולא הייתי יוצרת ציפייה אצל אף אחד מהצדדים שיהיה שם קשר עמוק. אתם לא רוצים למצוא את עצמכם במצב שאחרי שהתינוק נולד האבא מבין שהוא והילד שלך לא מסתדרים, או שזה מעל לכוחותיו להיות עם שני ילדים כשהוא לבד, או שיש לו בת (בן?) זוג שלא מקבלת את זה, או כל בעיה אחרת. רק אחרי שיוולד התינוק, תכנסו לשגרה, תראו אם יש לזה מקום.
ואגב, גם מבחינתך ומבחינת הילד שלך לא מובן מאליו שהבן שלך יילך למשל לישון אצל גבר שהוא לא אבא שלו.
ושוב, לגבי להסביר את זה לילד - אני בעד האמת. אצלנו למשל יש ילדה משותפת, שחיה עם שני ההורים שלה כל הזמן, ויש ילדים מנישואים קודמים, שכל יום נמצאים בבית אחר פעם אצל אבא ופעם אצל אמא. אלה הבדלים מאוד משמעותיים עבורם, אבל זו המציאות שבה הם חיים.

 

[אמא של פינוקי]

אפשר להסתכל גם מהצד ההפוך

אולי הקטן ביום מן הימים יקנא בגדול שנשאר איתך והוא צריך ללכת לאביו?

המצב כאן לא שיוויני וזה בסדר, ככה זה הרבה פעמים במשפחות מורכבות. הדבר החשוב הוא מה משדרים.
לא הייתי ממהרת לקפוץ על המציאה שהשותף יהיה כאבא לילד הקיים (האם הוא מתפקד כך כעת? מתקשר איתו? יוצר איתו קשר עצמאי? מתיחס אליו?) יתכן שכן ויתכן שלא, אך ילדים הם די חכמים ומבינים ענין די מהר.
אז לא כדאי לטייח את המציאות. לכל אחד מהילדים יהיה מערך משפחתי קצת שונה וזה בסדר. כאמור לכל מצב יש יתרונות וחסרונות. כמובן שאם השותף ירצה לשתף את הילד בארועים ובילויים משפחתיים זה יהיה נהדר, אך זה עדיין לא עושה אותו לאבא.

אני חושבת (מכירה הרבה סיפורים של הורות משותפת, חלקם טובים וחלקם מסובכים) שמה שחשוב עכשיו זה שתבדקי אם השותף מתאים לך ואם החששות שאת מרגישה אינם קשורים להתלבטות שיש לך כלפיו.