התלבטויות

[ללה בבית]

התלבטויות

אני אמנם חדשה מאוד בכל הקטע של כתיבת בלוג אבל כבר משני קטעים שפרסמתי עלו בי כמה הירהורים. מצד אחד יש לי צורך לכתוב על דברים נורא מורכבים ואישיים (כמו שהייתי כותבת ביומן אישי שנכנס ישר למגירה מתחת לשולחן) מצד שני אני מנסה להחליט עם עצמי האם אני באמת רוצה שכל מיני אנשים יקראו את זה. כשפתחתי את הבלוג הרגשתי טוב עם עצמי וסיפרתי על זה לכמה אנשים שחשובים לי (כמובן שכולכם חשובים לי..אבל כאלה שמכירים אותי גם off-line). עכשיו אני לא ממש בטוחה אם זה היה דבר נכון לעשות. מאוד קשה לי להסביר איך זה שאני יכולה לדבר בקלות על דברים אישיים בבלוג שבחיים לא יצא לי לספר אותם לאף אחד... האם הבלוג הוא מעין הפסיכולוג החדש של התקופה האחרונה? אני אוהבת לקרוא ולהגיב בבלוגים של אחרים אבל לאחרונה ניסיתי לכתוב ומשהו עוצר אותי..אולי איזה חשש שדווקא אנשים שמכירים אותי יקראו בו..הרי בעצם יש לי איזה רצון או ציפיה שאנשים יגיבו אליי.. סתם תהיתי אם לכולם פה קל לשפוך את הלב והאם קרה לכם שמישהו שאתם מכירים זיהה אותכם מהבלוג... סתם כל מיני מחשבות שיש לי. אני בכל זאת אנסה להמשיך לכתוב. ללה

 

[קיץ כתום]

לא, לא לכולם (לחלק כן ולחלק לא)

בלוגים היא לאו דווקא דרך לשפוך את הלב ויש הרבה סוגים של בלוגים, בינהם תמצאי גם כאלו שמפרסמים אתרים שגלשו בהם וכו.. לכל אחד, עניין הכתיבה שונה - חלק מהאנשים כותבים כדי להיוועץ על גולשים, לקבל תגובות, וחלק פשוט כדי להוציא הכל מהלב. שי.

 

[שלינקה]

אז ככה ../images/Emo26.gif

לדעתי הטוב ביותר הוא לא לתת לאנשים קרובים מאוד את הכתובת, אם את כותבת דברים שלא היית מספרת להם בעצמך. מצד שני, גם אם לא נותנים את הכתובת - עדיין אין ביטחון מלא שהם לא ייכנסו לשם לעולם. אני כתבתי שנה+ בלוג, והיו בו הרבה קטעים אישיים מאוד. לאחרונה חברה מהreal world עלתה עליו וסיפרה לי על כך. התגובה שלי הייתה - סגירתו המוחלטת. לא יכולתי לאפשר לו להמשיך להתקיים כל זמן שמישהו יודע עליו ויש בו קטעים אישיים כל כך. מצאתי את הזמן (ובעיקר את הכח הנפשי...) וצנזרתי כל מה שהיה טעון צינזור, ורק אח"כ פתחתי אותו לקריאה. בינתיים עוד לא חזרתי לכתוב כי אני חוששת שהשטף בכתיבה לא יעמוד במבחן הצנזורה, אבל עושה רושם שעוד אחזור לעשות את זה מתישהו. מהניסיון שלי - אין כמו כתיבה חסרת עיכובים וצנזורה, אבל אם יש סיכון כלשהו שמישהו שאת לא מעוניינת שיקרא - יקרא, עדיף לא לכתוב את הדבר הזה. כדאי לך לעשות עם עצמך חושבים, וייתכן שתגיעי למסקנה שבעצם אין לך מה להפסיד ולא יקרה כלום אם אנשים שמכירים אותך באוף ליין יקראו אותך. מצב כזה הוא האידאלי.

 

[ללה בבית]

../images/Emo13.gifאפשר להגיד שאת די צודקת

שלינקה, מה שכתבת לי שאולי אין לי מה להפסיד אם אנשים שמכירים אותי יקראו את הבלוג, זה נראה לי די נכון. באיזשהו אופן, דווקא הפתיחות בבלוג והעובדה שמישהו מסוים קרא את מה שכתבתי שם דווקא העמיקה את הקשר בינינו, ונתנה לו להכיר עוד משהו בי (לפחות מבחינת מחשבות ורשות - בקטע העובדתי הוא די מעודכן) שהוא לא הכיר (ותאמיני לי שהוא ממש מכיר אותי טוב). אז אני בכל זאת אנסה לכתוב בחופשיות ובלי לצנזר כלום. תודה על העצות והשיתוף בחוויה האישית שלך. וואו זה בטח היה קשה נורא למחוק חלקים שלמים בבלוג... (פיזית ורגשית). כנראה שזה באמת היה חשוב לך. בטח קשה לך עכשיו שהפסקת לכתוב לא? מקווה שאני אמצא את הדרך הנכונה בשבילי לכתיבה. אני אנסה בכל מקרה.

 

[שלינקה]

אני שמחה בשבילך שאת יכולה

לכתוב בלי לצנזר. זה פשוט כיף. את החלקים שצינזרתי לא מחקתי. בגלל שתכנתתי את הבלוג שלי לבד יכולתי להוסיף אצלי אפשרות אם להציג קטע או לא. כל קטע שצונזר פשוט סומן כקטע שלא יוצג, וזהו. אבל עדיין - זה לא היה קל... קשה שהפסקתי לכתוב? מיד כשהפסקתי היה יותר מקשה. הרבה יותר מקשה. אבל אחרי כמה ימים הרגשתי דווקא תחושת הקלה מסויימת (מוזר? לא בהכרח. לא אחרי שנה+ של כתיבה). עכשיו אני מנסה למצוא את הדרך לכתוב כתיבה שוטפת ויחד עם זה מצונזרת, וזה מסובך. כשאמצא את הנוסחה אחזור לכתוב. בהצלחה לך, בכל מקרה!

 

[איה@]

ללה - זו דילמה ידועה לכותבי הבלוגים

עד כמה להחשף... אבל בעיקר למי מהחיים האמיתיים לספר על הבלוג. אני אישית הגעתי להחלטה - להיות כמה שיותר קרובה לאמת שלי - לכתוב ולחשוף הכל. אבל לדעתי זה קשור לסביבה האישית שלך ולבגרות הנפשית של כל אחד מאיתנו. המלצה שלי היא - במידה ואת רוצה לכתוב דברים אישיים היא: אל תספרי לאף אחד מהחיים האמיתיים על הבלוג - כך תוכלי להרגיש חופשי לכתוב מבלי לחשוש מי מחברייך קורא אותך. בהצלחה!

איה.