התלבטות לגבי לידת בית - ארוך!

שירנוני

New member
התלבטות לגבי לידת בית - ארוך!../images/Emo178.gif

שלום, אני אמא לשתיים ועדיין לא בהריון נוסף, אבל מוצאת את עצמי מתעניינת יותר ויותר בלידת בית. כרגע אני בשלב איסוף מידע וזה נראה לי כמו מקום טוב להתחיל בו... רציתי לחלוק איתכן את התלבטויותיי: 1. נראה לי שהבעיה העיקרית של רוב הנשים ששוקלות לידת בית היא מה עושים במצב של מצוקת עובר. אז נכון שיכול להיות אמבולנס בסטנד ביי, אבל 20 דק' נסיעה בזמן מצוקה נראות לי הרות גורל, לא? בלידה השניה שלי (ויב"ק) התינוקת שלי נולדה כשחבל הטבור כרוך סביב צווארה ואחת מידיה. בדיעבד הסבירו לי שזו הסיבה שהמוניטור הראה לאורך כל הלידה שאין האצות בדופק העובר. המיילדת קבעה כי ראשה של התינוקת צף ולכן נאסר עליי לקום מהמיטה ונאלצתי לשכב לאורך כל הלידה (עד שעלו על זה יכולתי קצת להתנועע על כדור הפיזיו, מה שהקל עליי מאד). מה עושים במצב כזה, למשל, בלידת בית? אולי אם לא היה מוניטור לא היו עולים על זה והיא היתה נחנקת? 2. הכאב - אני כל כך מפחדת ממנו. אני זוכרת איך אני לוחצת בפראות על כפתור האפידורל והמומה כשנודע לי שנגמר החומר בדיוק כשהתחילו צירי הלחץ. לקחתי גם פטידין, שהיה מחריד! וזה לאחר הפיטוצין שכנראה גרם לצירים להיות הרבה יותר גרועים. אני קוראת פה סיפורי לידה וכולם מתארים כאב עצום. הוא אמנם מתקבל בברכה, אבל כ-ו-א-ב!!! 3. מבנה פיזיולוגי - אני קטנה וצרה. בקושי רב הצלחתי להוציא מגופי תינוקת ששקלה 2.250 ק"ג. כמובן שחתכו חיץ. והרופאה שתפרה אותי אמרה לי (ברצינות, יש להוסיף) שהיא בחיים לא ראתה כזה מבנה צר ושאני נראית "ממש כמו בתולה" (זה ציטוט, אמיתי). חשבתי שאני מתפלצת למשמע התיאור האנטומי המדויק הזה... האם למרות המבנה הזה אני יכולה באמת לסמוך על הגוף שלי שיעשה את זה לבד? שתי סיבות עיקריות גורמות לי לחשוק בלידת בית. האחת - לידה שתנוהל על-ידי ולא ע"י צוות רפואי. כיוון שהלידה הראשונה שלי הסתיימה בקיסרי (רעלת הריון ו- HELPP סינדרום), היד הרבה יותר קלה על הסכין. בסוף הויב"ק שלי היה מונח ליד רגליי מכשיר הואקום... שיהיה... השניה - הניתוק הצורב מילדתי הקטנה זכור לי עד היום. כמה דמעות הזלתי מגעגועים אליה, וכמה לא היה מגיע לה להשאר לבד כ"כ הרבה זמן. תודה
מיכל
 

שָׂרָה

New member
כאשר האש נמצאת בבית וכולם רגועים

ותומכים, זה משפיע לטובה על מהלך הלידה. הסיבה שהלידה שלך התארכה גם בגלל שעברת קיסרי, וזה גורם ללידות הבאות להיות ארוכות יותר. העניין עם חבל הטבור לא אמור להיות בעיה, כי כאשר לוחצים בדיוק כאשר הגוף לוחץ ולא בגלל נדנודים של הצוות, כל הרחם מתכווצת ופולטת החוצה את התינוק בבת אחת עם חבל במידה וזה כרוך מסביב לתינוק. הרחם פועלת כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר כך שאין שום משיכה בחבל הטבור וכך אין חנק. התינוק לא נושם עד שהוא נולד לאוויר הפתוח. כאשר מניחים לך לפעול כפי שאת מרגישה, ולא לפי מה שאחרים חושבים שהיית אמורה לעשות אין שום סיבה ללחץ על חבל הטבור. חבל טבור עם אספקה טובה של דם מחומצן אין סיבה שילחץ.. זה פועל כמו אבר מין גברי בזיקפה. כשם שקשה ללחוץ על הזקפה ולמנוע זרימת דם לשם כך החבל הטבור פועל. חבל מאד שהלחיצו אותך בבית החולים. מי יודע אם היו מרשים לך לעלות על הכדור הפיזיוטרפי בגלל דאגות של ראש צף, ברגע שגופך היה מוכן הכל היה יוצא בזמן הנכון, והראש היה מפסיק לצוף ברגע הנכון, וכך לא היה לחץ על חבל הטבור. אולי בגלל שכל הזמן שכבת על גבך כך שמשקל תינוקך והרחם חסם את העורק הראשי האחראי על החמצן לשיליה וזה גרם לכל המצוקה? חוץ מזה, ברגע שכולם מסביב תומכים ורגועים, ואת מקשיבה לעצמך היטב גופך יפעל בצורה אופטימאלית, וזה מפחית מאד מהכאבים! בין הדרכים הפשוטות להקל על מצוקה בגלל לחץ על התינוק או החבל הטבור הוא להכנס למים שמאזן את כל כובד המשיכה. בגלל זה הרבה נשים מרגישות צורך ללדת במים. (אבל במקרים המעטים שזה עלול לפגוע בלידה, האשה בעצמה מרגישה לפי האינסטינקטים שעליה ללדת על 'יבשה') העיקר להיות רגועה ולחשוב חיובי. הכל יהיה בסדר! תקראי במאמרים את סיפור לידה של manty ועוד מישהי גם הן עברו קיסרי בלידה הראשונה והכל היה בסדר. לגבי לידות שמסתבכות, אפשר להסתכל בפורום אובדן היריון. יש שם מלא סיפורי לידת בית חולים שהסתבכו. השורה התחתונה: גם בבית חולים לא הכל בטוח, וקורים אסונות, ובעצם באחוזים גבוהים יותר מאשר בבית. ועכשיו הבנות האחרות בוודאי יענו יותר טוב ממני...
 

סטיוויה

New member
מצטרפת לדבריה של שרה ומוסיפה משלי

אני גם קטנה וצרה וילדתי שני תינוקות במשקל 3.400 כל אחד. צריכים לעשות עבודת הכנה על הגוף ועל ה"מיינד". ללמוד לנשום,להרפות ולא לכווץ,לפתוח את המקום,לשחרר את האגן. וזה נכון שהתמיכה מאד מאד חשובה ומהווה גורם שיכול להכריע על השתלשלות העניניים בלידה. התמיכה צריכה להיות מדוייקת ונכונה ליולדת. והיולדת צריכה לבחור את התומכים באופן מאד חותך בלי רגשות "לא נעים" וגם לעבוד על מה היא רוצה מולם. להחליט עוד לפני הלידה איזה דברים היא רוצה,איזה משפטים היא לא רוצה לשמוע ומה כן... הרבה פעמים חושבים שהבעל יוכל לספק תמיכה מעצם היותו בן הזוג אבל לא תמיד זה מצליח בפועל ואולי עדיף למצוא מישהי מקצועית או חברה טובה שיש איתה אינטימיות שמאשפרת תחושת שיחרור ובטחון בלידה. כדאי מאד לכל אישה לקרוא את הספר "גופה של אישה תבונתה של אישה".
 
my thoughts about your births/fears

Hi Michal, First of all, you should know that it is very common (about 30%) that there is an umbilical cord around the neck or other body part, and this rarely causes any problems, except if you are on a monitor it can cause some irregularities that the hospital staff gets nervous about. As you saw, the baby had a good apgar I presume. At home births, there is no monitor so "false fetal distress" is not an issue. The midwife will be listening frequently for heartbeat irregularities and if she detects something suspicious, she will transfer to hospital. Just like women can be hours on a monitor with a suspicious monitor reading, there is time to transfer to hospital. If you really want to avoid fetal distress, you need to avoid the common hospital procedures like lying on your back and the over use of pitocin to speed labor and the early breaking of water, and pain-killing medication and epidurals. This is not done at homebirths, so there is already less fetal distress. As far as the pain goes, yes, birth is painful, but the pain is bearable unless you are forced to lie down because of a monitor or infusion or broken water with a high head. If you can move freely, be upright, use water like a shower or bath, have someone rubbing your back, then it is not so painful. About being small, lots of small women have babies, and in most cases the babies are also small like the mother (unless she marries a huge guy and the baby has his genes). Being able to choose all kinds of positions to open your pelvis to the maximum helps, like birthing quatting or on a stool or on hands and knees. I personally have seen women who were sectioned for small pelvises birth vaginally their next baby who weighs more than the first with the C.S. It is not normal today that about 1/4 of women in Israel need to have their babies cut out of them. Think about it! No pain, no gain.Women pay a price for a pain free birth--lots of Cesarians and vacuums, because you mess up the most perfect process of all times--a woman's natural ability to birth.
 

שירנוני

New member
../images/Emo140.gifתודה שרה ואילנה

שאלה נוספת - האם מיילדת בית יכולה לקבוע מראש שאשה אינה מתאימה ללידת בית? האם בכל זאת יש מבנה מסוים של אשה שימנע אפשרות ללידת בית? ועוד שאלה - אם יתגלה אצל התינוק צהבת לאחר הלידה (כפי שהתגלה אצל שתי בנותיי) האם הוא יתאשפז במחלקת ילודים כפי שהיה מתאשפז אילו נולד בבי"ח?
 

כרמית מ.

New member
בוודאי

יש הרבה סיבות לכך שלידה מסוימת (בד"כ לא "אשה") לא מתאימה כלידת בית. מבנה גוף הוא בדרך כלל לא סיבה, כי "אגן צר מדי" הוא דבר שלא ניתן לאבחן לפני הלידה - מכיוון שהוא משתנה בלידה עצמה, ורוב אבחוני ה"אגן צר מדי" (CPD בלעז) הם "אין לנו מספיק סבלנות" בעצם. מצב של אגן צר מדי אמיתי הוא כל כך נדיר, שאני מציעה לך להניח שזה לא המצב אצלך. מבנה הגוף החיצוני לא אומר כלום (גם אני נמוכה מאד), ו"כמו בתולה" זה ממש לא קשור - כי מדובר על *אגן* צר, כלומר עצמות. תעלת הלידה אינה צרה מדי, ואם היא צרה, היא פשוט תקרע (בד"כ זה עניין של גמישות ולא של רוחב) - אבל זה לא ימנע מהתינוק לצאת. אם כבר ילדת נרתיקית תינוקת, אפילו קטנה, זה סימן שהגוף שלך מסוגל. אם תתני לו תנאים יותר טובים (שכיבה על הגב היא התנוחה הגרועה ביותר ללידה), סביר שהוא יסתדר גם עם תינוק גדול יותר. לגבי "אחרי הלידה" - זה כמובן תלוי בכם, וגם בחומרת הצהבת. בצהבת קלה ניתן לטפל גם בבית. המקרים שאני מכירה שהתאשפזו בגלל צהבת - אושפזו במחלקת ילודים, כיוון ששם ישנו הציוד המתאים (שהרי צהבת הילוד אינה צהבת זיהומית).
 
jaundice and body build answers

If it is a first birth and the baby is really big, like over 4200, on a small or average woman, then the midwife might choose not to birth her at home. If she had an accident with her pelvic bones broken, then she might not want to birth her at home. If she is not in good health, like very anemic (below 10 hemaglobin) or has diabetes or heart disease or kidney disease, then she should not birth at home. If it is twins or breech, midwives in Israel probably would not choose to birth her at home. However,most of the time a midwife will not tell a woman just by looking at her body shape that she can't birth at home, since it depends a lot on the size and position of the baby at birth, and I personally have often been surprized at very easy births in tiny woman, and a long birth in a big woman with a small baby. You can't always tell from the outside how a woman's pelvis is shaped. In general, the best way to know is to go into labor and see how the progress is and have lots of patience and trust in the process, as it usually works great! As far as jaundice (צהבת (goes, if the baby needs hospitalization then you might be put in pediatric ward of hospital, unless you registered after the birth at a hospital, then you can go back and have the baby hospitalized in the newborn nursery. Of course it's better in the newborn nursery because there aren't sick babies with infectious diseases, but it is such a hassle to go to the hospital after a homebirth due to the beaurocracy that most people just skip it. Also, it feeds a very corrupt system of rewarding the hospital with nearly 7000 shekel from the bituach leumi for just a few hours, istead of you getting the money to pay your midwife and other expenses. Also since the maanak for second and subsequent births is now only 400 NIS, most couples don't register after birth at hospital. First birthers sometimes still go for the 1300 NIS. Also most hospitals won't let you go before 12 hours, except for Assaf Harofe and Kaplan. NOt sure about Lis. It is not common that you need to hospitalize for jaundice, so I don't think it's worth it to register just for that.
 

שירנוני

New member
אילנה תודה

מנחם מאד לדעת שגם נשים "קטנות" יכולות ללדת בצורה כזו. לגבי הצהבת - שתי בנותיי נולדו בשבוע 36+1 והיו עם צהבת . נזקקו לפוטותרפיה בביה"ח. זה כמובן לא השיקול ללידת בית או בי"ח, אבל זה נראה לי ממש מתסכל ללכת לבי"ח ולהיתקל בכל הבירוקרטיה שאת מתארת, אחרי לידת בית שנועדה למנוע את האשפוז הזה מלכתחילה... תודה
מיכל
 
מיכל

לגבי צהבת, אני בהריון ראשון ולפני לידה ביתית. מכיוון שיש לי סוג דם 0 ולבעלי סוג דם B, יש סיכוי מוגבר לצהבת חמורה אצל היילוד (בגלל אי התאמת סוג הדם). למרות העובדה הסטטיסטית הזו, החלטתי ללדת בבית אפילו שזה יכול להיות מלווה בקצת ריצות אחרי הלידה. מה שהוביל אותי להחלטה הזו: א. יכול להיות שהילד יוולד עם סוג דם O ואז אין בכלל בעיה. ב. גם אם הוא יהיה בעל סוג דם B, לא בטוח שהוא יפתח צהבת (הסיכוי הוא בערך 10). ג. הנקה מרובה וחשיפה קלה לשמש, עוזרים בהתגברות על הצהבת ויכול להיות שבעקבות זה לא תתפתח צהבת ברמה חמורה (כמובן שנעשה מעקב אחרי הצבע שלו בעזרת המיילדת ורופא ילדים). ד. במקרה הכי גרוע, הולכים לבי"ח ועוברים את הבירוקרטיה שכרוכה בזה (כיוון שאני לפני לידה ראשונה זה גם משתלם יותר כלכלית) ואם יש צורך מאשפזים את הילד במחלקת ילודים... ברור שזה לא סימפטי אבל לדעתי, לא שווה לוותר על הלידה הביתית בגלל ש*אולי* תהיה לו צהבת. לגבי גודל האגן, תוכלי למצוא במאמר על לידה ראשונה בבית,(כאן במאמרי הפורום),חלק שמדבר על גודל האגן. אני יודעת שאת לא לפני לידה ראשונה אבל עדין נראה לי שהמידע שכתוב שם רלוונטי עבורך.
 

Manty

New member
מיילדת בית - כן

למיילדות בית יש ל מיני סטנדרטים למי יכולה ללדת בבית. זה בדרך כלל מתייחס למצב הבריאותי של היולדת, מספר הוולדים, גיל היולדת, וכ"ו. ובאופן יותר ספציפי, מתוך האתר של אילנה שמש (ברשותך?
אישה בריאה עם עובר יחיד, בין שבוע 37-42, מעקב הריון תקין ומצג ראש. המעניין (לדעתי
) הוא, שבקבוצת היולדות ללא מיילדת יש מספר רב של נשים שלא עברו את "רף" המיילדות כי הן נחשבות לבעלות סיכון גבוה, ורוב רובן של נשים אלו דווקא יולדות בבית ללא שום סיבוכים. כמו כן, מספר נשים (לא רב מדי
) גם הרגישו שמשהו אינו כשורה והעבירו את עצמן לבית חולים. רק לאחרונה רכשתי DVD של לידת תאומים בבית, ללא מיילדת, כשהתינוקת השניה הופיעה עם רגליה ראשונות
זכור לי אישה חולת סכרת עם קיסרי (ילדה שני ילדים UC), בחורה שמשקל גופה מעל 120 ק"ג (ילדה 2 ילדיה UC), בחורה בת 43, הריון ראשון ילדה UC, שלושה סיפורי לידת עכוז, ואין ספור לידות שהתרחשו בשבוע ה 42, 43, 44 ואפילו בשבוע ה 45. מיילדות אינן יכולות להסתכן עם אוכלוסיית הסיכון הגבוה מסיבות ברורות ומקובלות! (אם חס וחלילה יקרה משהו בזמן הלידה זה על אחריותן והן עלולות להתבע ולאבד אמון). מעבר לכך, אני מאמינה, שבמידה ומיילדת לוקחת מישהי בסיכון קצת גבוה, סביר להניח שהיא תערוך יותר בדיקות ותשדר חשש ובכך תפריע למהלך הלידה. הערה: אני לא ממליצה פה באופן אישי לאף אחת ללדת בבית ללא מיילדת כי זה ממש לא מתפקידי או אחריותי, אבל כן טוענת שרוב הנשים יכולות. לגבי הצהבת... תמיד אפשר ללכת לבית החולים. נכון שזה מעצבן אחרי לידת בית, אך לפחות את חיה בידיעה שתינוקך הגיח לעולם במקום הטוב לו ביותר, וזה נחרט בקיומו לעולם
. אני, דרך אגב, טיפלתי בצהבת לבדי בבית (ע"י חשיפה מבוקרת לשמש, בצורה לא ישירה, דרך החלון. "אפיתי" את בני הערום 15 דקות בכל צד, כשעיניו מכוסות), וזה עבר מעצמו. סביר להניח שזה בכלל לא דרש טיפול והיה עובר מעצמו, אך במידה וזה היה מחמיר - הדרך לקבל עזרה היתה ידועה
 

שירנוני

New member
רגע רגע HOLD IT../images/Emo67.gif

אשה בריאה עם עובר יחיד, בין שבוע 37-42????? שתי בנותיי נולדו באותו שבוע הריון 36+1. זה פוסל את האפשרות שלי ללדת בלידת בית? למה לידת בית מוגבלת לשבוע הריון 37 ומעלה? האם בגלל הסכנה לפגות? משקל לידה נמוך? אילנה???
 
צפירת הרגעה...

זה הכלל הרשמי. מה שקורה בד"כ זה שאת נמצאת במעקב הריון אצל המיילדת שלך והיא יודעת מה הערכת המשקל של התינוק (היא מעריכה בעצמה ע"י מישוש- הכי קרוב שאפשר למציאות, אם היא מנוסה) ואז גם אם את נמצאת בשבוע 36 אבל התינוק הוא במשקל טוב, יש סיכוי גבוה שתלדי בבית כמתוכנן. אני שמעתי גם על לא מעט סיפורי לידה ביתית בשבוע שהיה מעל 42. אל תשכחי שספירת השבעות לא תמיד מדוייקת, יכולה להיות סטייה של כמה ימים ושאת בעצם כמה ימים קדימה או אחורה. בכל מקרה "הכלל" הזה הוא משהו שאת יכולה לדון עליו עם המיילדת שתבחרי בה. באיזה משקל התינוקות שלך נולדו?
 

mise

New member
אהה..וכן..

מחזקת את דברי מבשלת. הספירה לא תמיד מדויקת. את הרי לא יודעת בדיוק מתי היה יום הביוץ שלך, הספירה היא באופן שרירותי מתאריך הוסת האחרון. אם בייצת 6 ימים אחרי הוסת? אם בייצת 14 יום אחרי? ואולי הביוץ התרחש 25 יום אחרי הוסת? זה משנה את כל הספירה.
 

שירנוני

New member
לא מדויק...

הילדה הבכורה שלי היא מבחנתית (IVF) כך שידוע בדיוק מתי היא הוחזרה לרחמי, ואי לכך שבוע ההריון בו היא נולדה היה באמת 36+1. בהריון השני - אמרתי כל הזמן שאני אלד בדיוק באותו שבוע הריון. אני ממש מרגישה שזה הסוף בשבוע ההריון הזה, לא יודעת למה. לא יכולה לסחוב יותר מזה. יכול להיות שבהריון הבא זה יהיה שונה. אבל אינטואיטיבית קשה לי להאמין. טוב, זה כבר דורש בירור מעמיק עם מיילדות בית.
 

כרמית מ.

New member
אפשר לדעת את יום הביוץ

מי שמודעת לפריון שלה, יודעת בדיוק מתי הביוץ. אצלי למשל, ידעתי בדיוק מתי היה הביוץ, למרות שזה היה זמן רב אחרי הוסת האחרונה - שלצורך הרישומים הרפואיים, המצאתי אותה 14 יום לפני הביוץ (כדי שלא ישגעו אותי כל פעם, ויניחו שאני לא יודעת את גיל ההריון). עד היום אני מתפלאת כמה זה עובד כמו שעון, גם כהוסת לא סדירה.
 

mise

New member
למי שיודעת מתי הביוץ.

רוב הנשים לא יודעות מתי הביוץ שלהן. רעיון מעולה מה שעשית עם המצאת תאריך הוסת.
 

swann

New member
בדר"כ אולטראסאונד ראשון קובע, לא?

כשהוסת לא סדירה והיה ביוץ מאוחר/מוקדם רואים את זה בבדיקת דופק ואז התלמ וגיל ההריון מתוקן. למרות שגם בהמשך ההריון יש תיקונים לכמה ימים לכל כיוון, אבל לא נראה לי שבשלב מתקדם יותר כבר מתייחסים לתאריך וסת אחרונה.
 
למעלה