התלבטות לגבי מעון

[שירי ל]

התלבטות לגבי מעון

אני מאוד מתלבטת מה לעשות עם אופיר. כיום אני בשלב של הסבה מקצועית ולומדת, ואופיר נשארת בזמן הלימודים עם אמא שלי (אני לומדת קצת כל יום, כי אני גם מניקה ולא רוצה לצאת ליותר מדי זמן מהבית). אופיר כבר בת חצי שנה ואני יכולה להמשיך להשאיר אותה עם אמא שלי, השאלה היא אם לא כדאי כבר להכניס אותה בהדרגה למעון (אמא שלי לא תוכל לטפל בה יום שלם) -כשהיום אני יכולה לקחת אותה ב-12-13 ואז כשאחזור לעבודה זה יהיה רק להתרגל עד 4? החשש שלי הוא שככל שהיא גדלה יותר ומודעת לסביבה המשבר יהיה קשה יותר, וחוץ מזה להכניס אותה ישר למעון עד 4 נראה לי יותר מדי. חשוב לציין, שאופיר צמודה אלי מאוד מאוד, יותר מהרגיל. כחסידה של עקרון הרצף אני לוקחת אותה עלי במנשא לכל מקום והמקסימום שאני נפרדת ממנה הוא כפי שציינתי שעתיים ללימודים שלוש פעמים בשבוע, וגם זה קשה לה מאוד- כשאני חוזרת אני מוצאת אותה בוכה. מה דעתכם? ובכלל, אם תוכלו לפרט לי מה ההבדל בין מעון/פעוטון/משפחתון וכו´ ומה מומלץ לדעתכן. תודה!

 

[Iris-1]

הי שירי . התלבטות קשה וצודקת.

גיל חצי שנה לדעתי זה מוקדם מדי למטפלת/מעון. אבל כל הורה ושיקוליו הוא. קשה עוד יותר כאשר מגדלים ילד לפי עקרון הרצף כמו שציינת. ונסיון שלי אני הכנסתי את אפרת מגיל 10 חודשים למעון והיה קשה ההתחלה. לאט לאט היא הסתגלה ליום של 8 שעות בלי אמא. לשתינו היה מאד קשה. אני נהגתי לטרטר אותן בטלפון כל שעה לדעת מה קורה איתה והכי הציק לי האם שמים לב אליה, מחליפים לה בזמן, איך היא אכלה. מה עשו כשהיא בכתה. ועוד כל מיני כאלה. אצל רותם הייתי קצת יותר חכמה והיא הלכה ממני אחרי חופשת הלידה למטפלת שהחזיקה אותה עד גיל שנה וחודש ואז הוכנסה למעון. השינוי היה עצום. הילדה הסתגלה הרבה יותר מהר למסגרת והייתי יכולה לברוח אחרי דקה של הכנסה למעון שלא כמו אחותה שחייבה אותי להשאר לפעמים עד חצי שעה שתרגע ורק אז ללכת וגם אז לא תמיד נרגעה והיציאה שלי לוותה בבכי קורע לב. וגם החזרה לבוא לקחת אותה היה כנ"ל. אצל רותם עד היום קל לה איפה שלא משאירים אותה ואילו אפרת עד היום למרות גילה המופלג עושה לי לפעמים חיים קשים. אז שוב השיקול הוא רק שלך ורק שימי לב לטובתה של הילדה. וההבדלים בין משפחתון למעון הם: במשפחתון זה עד 10 ילדים ויש משפחתונים עם עד 4 או אפילו פחות ילדים. מעון מתחיל בד"כ עד 20 ילד בקבוצה ולפעמים הם דוחסים ודוחסים עוד ועוד בשביל הכסף כמו בנעמ"ת או ויצ"ו. לא ממליצה עליהם אבל אם אין ברירה וזה הדבר היחיד שיש ליד הבית אז קחי אותו. חיפוש נעים. איריס.

 

[חגית של אורן]

אני חושבת שזה שונה מילד לילד

אבל מאוד חשוב מה טוב לילד. לפעמים להורה יותר קשה מלילד ויכול להיות שזה מה שמשדרים לילד. לשמחתי בחרנו במסגרת קיבוצית, קודם כל אין חופשים. דבר שני יש מטפלת לכל 3 ילדים שזה נהדר. ושלא לדבר על היחס, חיבוקים נשיקות והמון סבלנות. כדאי לערוך סיבוב כמו שאנחנו עשינו, להתרשם מהמטפלות, מהיחס לשאר הילדים. אני נהנית כל פעם מחדש כשאני רואה את אורן בגן. היא רצה למטפלות, מחבקת אותן ומשחקת נהדר. אותו הדבר עם ילדים אחרים. היות והיא חשופה לילדים אחרים, ברגע שהשכנות נכנסות אלינו - אושר ושמחה וככה עם כל ילד שהיא רואה. ממש כיף. אורן הייתה עם מטפלת 3 פעמים בשבוע מגיל 3.5 - 4.5 חודשים ואז חשבתי שזה נפלא. אבל אני שמחה שהכנסנו למסגרת קיבוצית

 

[tvas]

החלטה קשה

היי שירה, אכן ההתנתקות היא הרגע הקשה .ה"שחרור" לעולם נראה מפחיד, לא מתאים ולא רצוי.שני בני מתחנכים בקיבוץ, את שניהם "שחררתי" קרוב לגיל שנה. הרגשתי בטוחה יותר, ראיתי את הרצון שלהם בחברה, המוכנות ואת יודעת מה, פיזית הם נראו לי כבר "גדולים" ולא קטנים. זה היה קצת קשה, זה היה בהדרגה (כל יום עלינו בשעה-שעתיים) ובסוף זה הצליח והיום יאן ויתור על יום בגן. חשוב שתמצאי מקום שנותן לך תחושת בטיחות - מבנה בטוח,סביבה מתאימה,גננת וצוות מוסמך ומקצועי אך גם אנושי, חומרים (משחקים) מעניינים, לשמוע את סדר היום, לשאול שאלות ולקבל תשובות שיספקו אותך, ובעיקר שהמקום יהי עם כתובת. כמוני את שומעת על מקומות עליהם אין פיקוח ולצערי לרוב (אבל לא רק) הסיכוי למחדל גדול יותר. אני לא חושבת שיש מקום מומלץ. יש מקומות (פעוטונים,מעונות ומשפחתונים) שעונים על דרישותינו כהורים וחשוב שעונים על דרישות הילד. נכון שאם נשדר לו שאנחנו סומכים ובטוחים שינהגו בו בכבוד , יעניקו אהבה, ילטפו ויחבקו הילד ירגיש בטוח וזוה מחזיר אותי לתחילת תגובתי. תבדקי, תשאלי , תשמעי דעות באזור מגורייך ולאחר שתבדקי אני בטוחה שתעשי את הבחירה המתאימה ביותר לך ולבתך. בהצלחה,

 

[שירי ל]

אני מבינה בינתיים מהתגובות שלכן

שכדאי עד גיל שנה לפחות להשאיר אותה בבית? לא מפחיד אתכן יותר להשאיר עם מטפלת לבד מאשר במקום מסודר? בכל זאת, אצל המטפלת דברים נעשים בחדרי חדרים וגם אם לא קורים דברים ממש אסורים הרי שבכל זאת אי אפשר לדעת אם הילד לא שוכב במיטה כל היום על הגב ובוהה במובייל...

 

[חגית של אורן]

יפה אמרת - זו גם דעתי

בפעוטון, גנון, מעון - יש כמה מטפלות. מה שטוב בקיבוץ זה שההורים כל הזמן נכנסים ויוצאים אז יש כל הזמן פיקוח. ההורים לא מודיעים לפני שהם מגיעים. אני אישית ממש מפחדת ממטפלות - למרות שחמותי מטפלת מאוד מבוקשת. נשים בהריון כבר סוגרות איתה על כמה חודשים אחרי הלידה. אבל מי יודע - לא כולן כמוה

 

[אמא של שחר]

לדעתי עדיף מטפלת עד שנה אבל...

...בכל זאת שחר נכנסה לתינוקיה בקיבוץ בגיל חמישה חודשים. הנסיבות שלנו היו טיפה שונות. הסבתות לא יכלו לשמור על שחר ואני הייתי חייבת לחזור לעבודה במשרה מלאה כשהיא היתה רק בת חמישה חודשים. בהתחלה העדפתי מטפלת מהסיבות שנמנו כאן (יחס 1:1, פחות מחלות, פחות ´מסגרת´ וגם בגלל שבחלק מהמקומות עשו פרצופים מזה שרציתי להביא להם חלב שאוב). הבעיה היתה שלא קבלתי המלצות על מישהי ספציפית ולא הכרתי בעצמי מטפלת. לקחת מישהי רק על סמך ראיון הרתיע אותי כי בזמן חופשת הלידה ראיתי המון מטפלות בגן משחקים עם התינוקות והזדעזעתי מחוסר ההתיחסות. ואז התחלתי לחשוב על מה שכתבת , שבעצם אני אשאיר את שחר לבד, עם אישה שאני לא ממש מכירה ואף אחד לא יודע מה היא באמת עושה איתה בחדרי חדרים. הרי גם ההורים ההם שאת המטפלות שלהם ראיתי בגן חשבו שהם עושים את הטוב ביותר עבור הילד ולא ידעו שהיא מעבירה את הבוקר בשיחות חולין עם החברות שלה ומתעלמת מהילד. אז אם זאת אמא שלך או מטפלת שקבלת עליה המלצות ממישהו קרוב שאת סומכת עליו, אז לדעתי זה עדיף ממשפחתון. אם לא, אני חושבת שעדיף מסגרת בה נוכחים אנשים נוספים ויש יותר פיקוח וחשיפה למה שקורה.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

לדעתי עדיף טיפול אישי צמוד

אחד על אחד, בין אם זו מטפלת או אמא (ולי אישית היה עדיף המטפלת ולא אמא...). במעון יש אמנם יותר מטפלות, אבל גם שם קורים כל מיני ניסים ונפלאות, אז ככה שהחשש תמיד קיים. אם את יכולה להרשות לעצמך, עדיף טיפול צמוד, לדעתי לפחות עד שאופיר תלך. יובל הייתה בבית עד גיל שנה וחצי, ומיכל תהיה לפחות אותו זמן.

 

[מאמא כושר]

הי שירי - וואו גדלתם מהר!

אז ההתלבטות נכונה וכולנו עוברים את ההתלבטויות הללו בכל שלב מהחיים ..... אני בהחלט חושבת שככל שאת יכולה למשוך יותר את הזמן איתה בבית - זה נפלא עבורה בייחוד אם את מאמינה בעיקרון הרצף, כפי שציינת. ההבדל בין מטפלת זה שהיא אחד על אחד, פעוטון- יש בו מספר מצומצם של ילדים...... וכל השאר זה כבר גנים עם הרבה ילדים. מכיוון שאופיר בת חצי שנה אני חושבת שהכי מומלץ זה פעוטון, בפיקוח.... בו ישנן בדר"כ 2 מטפלות ומשהו כמו4-6 ילדים. ואז יש גם יחס אישי וגם חברה. ולקראת גיל שנתיים לעבור למסגרת עם מספר גדול יותר של ילדיםן.

 

[imale]

היי שירי...

רומי במעון מגיל 5 חודשים. אם הייתי יכולה להרשות לעצמי כלכלית, אולי הייתי לוקחת מטפלת, אבל כרגע אני ממש מרוצה מהמעון כמסגרת לרומי. זה מעון של נעמ"ת, לא פרטי, לא יוקרתי, ויש 2-3 מטפלות על 16 ילדים, ובכל זאת אני מרוצה עד הגג: רומי אוהבת ללכת לשם, בבוקר כשאני מביאה אותה היא כולה חיוכים והתרגשות, בועטת ברגליים ומנפנפת בידיים בהתלהבות כשהיא רואה את המטפלות. באתי לקחת אותה מהמעון כמה פעמים בשעות לא מקובלות: תמיד היא נקיה, מוחלפת, תמיד יודעים להגיד לי מתי היא אכלה וכמה. אני מסכימה עם מה שאמרו כאן לגבי רמת הפיקוח הגבוהה יותר שיש במעונות ופעוטונים - גם שאר ההורים בודקים, וגם יש פיקוח חיצוני. לעומת זאת מטפלת צריכה להיות מישהי שאת סומכת עליה במאה אחוז, שאת יודעת בצורה מוחלטת שהיא משקיעה ומעניקה יחס לילדה, גם כשאף אחד לא בודק אותה. יש יתרון לשהיה בחברת ילדים אחרים - אבל יש גם חסרונות: מאז הכניסה למעון רומי חולה המון!

לדעתי, אם הייתי צריכה לבחור לרומי מסגרת אידיאלית, הייתי בוחרת במשפחתון, קבוצה קטנה של ילדים (עד 10 נניח) עם יחס גבוה של מטפלות/לילד, ועם המלצות חמות מהורים אחרים. זה לדעתי שילוב של יתרונות המגע האישי (מה שקצת מתפספס במעון "גדול" כמו של רומי) ויתרונות חברת הילדים. שיהיה בהצלחה