התלבטות לגבי עמותה

[חבצלת58]

התלבטות לגבי עמותה

שלום לכם.
רק לאחרונה נודע לבתי (היא מעל גיל 22, אחרי שירות צבאי) ולנו שהיא אספרגרית.
היא עברה אבחון פסיכיאטרי יסודי שתיקף זאת. נודע לנו על עמותת אפי. אך אנחנו בדילמה לגבי הצורך בעמותה הזו בגיל כזה. היא מטופלת על ידי פסיכולוגית ואין סיכוי שהיא תעזוב אותה. לגבי הכשרה תעסוקתית, היא נעזרת בביטוח לאומי. המפגשים החברתיים שנערכים, רובם במרכז (והיא לומדת בצפון). אשמח לדעת, ממי שחבר בעמותה ובטווח הגילאים בין 20 ל-30, על היתרונות שבהצטרפות לעמותה. מודה מראש למשיבים בעלי הנסיון והידע.

 

[schlomitsmile]

לא ממש עניין של גיל
הבנים הא"סים (=אנשי ספקטרום) שלי בני 22 וחצי, 18 וחצי ו 11,
האבחון הראשון שלנו היה לפני 12 שנים (הבן היה אז בן 6 וחצי).
מעולם לא היינו חברים באפ"י או באלו"ט, מכלמיני סיבות.
זו אינה ברירת מחדל להיות חברים בעמותות האלה.
מי שמעריך שהוא/בנו/בתו יכול להתרם משירות שהעמותה מספקת לחבריה,
כדאי שיצטרף.
מי שלא- לא.
&nbsp
אגב, בחלק מהמקרים ניתן להעזר נקודתית בעמותה, גם בלי להיות חברים בה.
&nbsp
ברוכה הבאה לפורום

דרך ארוכה עברתם עד שהגעתם לאבחון...
משערת שהיא היתה לא קלה...
האם תוכלי לספר?
כולנו לומדים כאן מנסיון כולנו
&nbsp

 

[חבצלת58]

העמותות הקיימות ואיך הגענו לזה רק בגיל 22

תודה על תשובתך.
ידוע לי על אלוט ועל אפי. אלוט זאת עמותה שבפועל מאוד סייעה לנו בהתנהלות הפסיכית מול הביטוח הלאומי. הם דאגו לנו לעורכת דין מטעמם שסייעה לנו בערעור על ההחלטה להגדיל את אחוזי הנכות, כפי שאכן הגיע לה, והובילה אותי בצעדים הבאים,לאחר מכן, ללא עלות כספית. אפי , לעומתם, מבקשים דמי חבר של 200 ש"ח לשנה ...כשאני לא כל כך מבינה על מה ולמה.
איך הגענו למסקנה שהיא אספרגרית?או אולי איך לא עלינו על זה קודם? זה באמת היה תהליך מאוד קשה. אף אחד מבני המשפחה לא נמצא על הרצף, כך שלא הייתה מודעות.
אף אחד מהמחנכים שליוו אותה ביסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון לא דיברו איתנו על הבדידות החברתית שלה, על חוסר היכולת שלה להיות עצמאית, על הקושי התקשורתי המסויים שלה מול בני גילה. כולם הסתפקו בהישגים הלימודיים הטובים שהיו לה.
אני , שהרגשתי בזאת, לקחתי אותה לחוג המפתח תקשורת בין אישית. גם שם , המדריכה, לא הציעה לעשות לה אבחון כי יש בעיה. היא עברה איבחון דידקטי , וגם שם לא הייתה המלצה על אבחון פסיכולוגי.אלא הקלות של הארכת זמן כדי להוריד מתח ולחץ.
השירות הצבאי שלה היה מאוד קשה. חיל אוויר, תפקיד מלחיץ, שם היא התפרקה. אבל, גם שם, לא שלחו אותה לקב"ן אלא העבירו אותה לתפקיד פקידותי.
רק אחרי השירות הצבאי, כשהתחילה ללמוד באוניברסיטה במגמת פיזיקה ונכנסה להתקפי חרדה ופאניקה, הבנו, סוף כל סוף, שמשהו קורה. ואז התחלנו עם התהליך .
לדעתי, הבעיה עם האספרגרים בעלי התפקוד הגבוה הוא שלא מפרשים נכון את הסימנים. קוראים להם מופנמים, אינבידואליסטים, קצת מוזרים. לא מבינים שלעיתים זה יותר מזה. אני נתקלת בבעיות שאמהות מציפות בפייסבוק (הבנות השוות) על ילדים שסובלים מבדידות חברתית ומהצקות ומציעים להן צמחי בך, תה קמומיל ועיסוי רקמות...

חוסר מודעות!