התלבטות לעניין הסבה מאפס או המשך לתואר שני
היי,
סיימתי בשעה טובה תואר LLB. את התואר עשיתי בלב לא מאוד שלם; אמנם שנים עבדתי בתחום לפני ותו"כ התואר, והתעניינתי מאוד ברמה התאורטית והאקדמית, אך הלב תמיד משך אותי לתחום הרפואה (אני מגיעה ממשפחה שכולם בה, בגרעינית ובמורחבת, רופאים ואחיות - אני היחידה שהלכה לתחום אחר). חשוב לי לציין שהמשפחה שלי לא תמכה בך שגם אני בנוסף לשאר אשאר בתחום הרפואה ולכן על אחת כמה וכמה נתתי הזדמנות לעולם המשפטים.
עבדתי לפני התואר ובמהלכו, וגם עכשיו בהתמחות, במגוון רחב של תחומים בעולם הזה (כלומר, זה לא רק הענף המסוים שאני עוסקת בו עכשיו) ואני מבינה עם כל יום שעובר שהייעוד שלי בחיים הוא לא לשבת מול מסך מחשב במשך 10 שעות ולחתום על מסמכים אלא לעבוד עם אנשים (ו/או בע"ח) באופן ממשי, לעזור להם ולעשות שינוי בחייהם נטול אינטרטים מנהליים וכלכליים.
כמו כן, הרבה יותר חשובה לי תחושת הסיפוק והמימוש העצמית בקריירה שלי מאשר השכר הפוטנציאלי שאוכל להרוויח בתחום מסוים.
אני מתכוונת לסיים את ההכשרה (התמחות ומבחני לשכה) למרות הכל אבל בחודשים האחרונים התחלתי לחשוב על הסבה לסיעוד. עכשיו כשהגיע זמן האמת להחליט מה אני עושה (אהיה כמעט בת 30 בתום ההתמחות ולכן מעדיפה להתחיל ללמוד משהו כבר בשנת הלימודים הקרובה, במקביל לתום ההתמחות), אני מתחילה לחשוב על כך שאולי למרות הרצון העז לעסוק במשהו מסוים, עליי לחשוב יותר "חכם" ולנסות להרחיב את התואר שלי לתואר שני שיעזור לי להתעסק יותר עם אנשים במימד הציבורי והבריאותי. כלומר, לא להתחיל מאפס בגיל 30 ולזנוח לשווא תואר מועיל וחשוב, אלא להרחיב אותו לתחום שיותר קרוב ללבי.
הבעיה היא שהדבר היחיד שראיתי בתחום הסביבה/בע"ח/רפואה שרלוונטי לבעלי תואר ראשון מפקולטה שונה ממדעי הבריאות/חיים/סביבה הוא לימוד בריאות בתעסוקה באוני' ת"א - שממש, אבל ממש, לא מפתה אותי מתיאור התואר.
אני מרגישה נורא מבולבלת עכשיו. מצד אחד אומרת להפסיק עם השטויות, להמשיך לתואר שני במנע"ס, למשל, עם התמחות שמעניינת אותי ולהתפתח לשם לדברים מעניינים.
מצד שני, אומרת ללכת עם הלב גם אם זה אומר להתחיל מחדש ומאפס.
מצד שלישי, שוקלת להמשיך לעבוד כעורכת דין (למצוא לי משרה מעניינת עבורי) ולמלא את החסך בהתנדבות (כפי שעושה כיום) וללמוד אולי תואר נוסף לנפש ולהתעניינות מוחלטת, כמו ספרות או אמנות, ולתת למסלול החיים לעשות את שלהם.
חשוב לי לציין, סיימתי עם ממוצע בסה"כ בסדר (82) אז על תנאי הקבלה ברוב המסלולים שעניינו אותי, אני עונה.
כמו כן, אני חיה מגיל מאוד צעיר לבד מחוץ לבית, למדתי במכללה בלימודי ערב ללא מלגה, אני שוכרת דירה וסוחבת איתי הלוואות, וגם היום בהתמחות עובדת בשתי עבודות כדי לגרד קצת מעל המינימום - חלק משיקול ההתחלה מחדש הוא העובדה שאני במקום בחיים שזה יכול להיות מסובך לי לוגיסטית, והמחשבה על תואר שני כרגע ובהמשך, בעוד כשנתיים-שלוש, לעשות הסבה, מרגישה לי לא נכונה ואפילו מיותרת.
אשמח לאיזושהי עצה מקצועית וניטרלית, כל מי שסביבי לא אובייקטיבי (כמובן) ולא עוזר לי כשאומר "לכי עם הלב,, כי הלב מבולבל
תודה!
היי,
סיימתי בשעה טובה תואר LLB. את התואר עשיתי בלב לא מאוד שלם; אמנם שנים עבדתי בתחום לפני ותו"כ התואר, והתעניינתי מאוד ברמה התאורטית והאקדמית, אך הלב תמיד משך אותי לתחום הרפואה (אני מגיעה ממשפחה שכולם בה, בגרעינית ובמורחבת, רופאים ואחיות - אני היחידה שהלכה לתחום אחר). חשוב לי לציין שהמשפחה שלי לא תמכה בך שגם אני בנוסף לשאר אשאר בתחום הרפואה ולכן על אחת כמה וכמה נתתי הזדמנות לעולם המשפטים.
עבדתי לפני התואר ובמהלכו, וגם עכשיו בהתמחות, במגוון רחב של תחומים בעולם הזה (כלומר, זה לא רק הענף המסוים שאני עוסקת בו עכשיו) ואני מבינה עם כל יום שעובר שהייעוד שלי בחיים הוא לא לשבת מול מסך מחשב במשך 10 שעות ולחתום על מסמכים אלא לעבוד עם אנשים (ו/או בע"ח) באופן ממשי, לעזור להם ולעשות שינוי בחייהם נטול אינטרטים מנהליים וכלכליים.
כמו כן, הרבה יותר חשובה לי תחושת הסיפוק והמימוש העצמית בקריירה שלי מאשר השכר הפוטנציאלי שאוכל להרוויח בתחום מסוים.
אני מתכוונת לסיים את ההכשרה (התמחות ומבחני לשכה) למרות הכל אבל בחודשים האחרונים התחלתי לחשוב על הסבה לסיעוד. עכשיו כשהגיע זמן האמת להחליט מה אני עושה (אהיה כמעט בת 30 בתום ההתמחות ולכן מעדיפה להתחיל ללמוד משהו כבר בשנת הלימודים הקרובה, במקביל לתום ההתמחות), אני מתחילה לחשוב על כך שאולי למרות הרצון העז לעסוק במשהו מסוים, עליי לחשוב יותר "חכם" ולנסות להרחיב את התואר שלי לתואר שני שיעזור לי להתעסק יותר עם אנשים במימד הציבורי והבריאותי. כלומר, לא להתחיל מאפס בגיל 30 ולזנוח לשווא תואר מועיל וחשוב, אלא להרחיב אותו לתחום שיותר קרוב ללבי.
הבעיה היא שהדבר היחיד שראיתי בתחום הסביבה/בע"ח/רפואה שרלוונטי לבעלי תואר ראשון מפקולטה שונה ממדעי הבריאות/חיים/סביבה הוא לימוד בריאות בתעסוקה באוני' ת"א - שממש, אבל ממש, לא מפתה אותי מתיאור התואר.
אני מרגישה נורא מבולבלת עכשיו. מצד אחד אומרת להפסיק עם השטויות, להמשיך לתואר שני במנע"ס, למשל, עם התמחות שמעניינת אותי ולהתפתח לשם לדברים מעניינים.
מצד שני, אומרת ללכת עם הלב גם אם זה אומר להתחיל מחדש ומאפס.
מצד שלישי, שוקלת להמשיך לעבוד כעורכת דין (למצוא לי משרה מעניינת עבורי) ולמלא את החסך בהתנדבות (כפי שעושה כיום) וללמוד אולי תואר נוסף לנפש ולהתעניינות מוחלטת, כמו ספרות או אמנות, ולתת למסלול החיים לעשות את שלהם.
חשוב לי לציין, סיימתי עם ממוצע בסה"כ בסדר (82) אז על תנאי הקבלה ברוב המסלולים שעניינו אותי, אני עונה.
כמו כן, אני חיה מגיל מאוד צעיר לבד מחוץ לבית, למדתי במכללה בלימודי ערב ללא מלגה, אני שוכרת דירה וסוחבת איתי הלוואות, וגם היום בהתמחות עובדת בשתי עבודות כדי לגרד קצת מעל המינימום - חלק משיקול ההתחלה מחדש הוא העובדה שאני במקום בחיים שזה יכול להיות מסובך לי לוגיסטית, והמחשבה על תואר שני כרגע ובהמשך, בעוד כשנתיים-שלוש, לעשות הסבה, מרגישה לי לא נכונה ואפילו מיותרת.
אשמח לאיזושהי עצה מקצועית וניטרלית, כל מי שסביבי לא אובייקטיבי (כמובן) ולא עוזר לי כשאומר "לכי עם הלב,, כי הלב מבולבל
תודה!
