surfgirl11
New member
התלבטות מזווית קצת שונה..תודה לעונות
טוב אז אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת פה מאחר ואני לא נשואה ..הייתי רוצה לדעת מספר דברים מהזווית שלכן.
מה שקושר אותי לפורום הזה כרגע הוא סיפור מתסכל עד מאוד .
עם איך לא..לא פחות ולא יותר ,מישהי נשואה.
הכרנו במסגרת העבודה..יש לנו פער גילאים של 6 שנים..
ביום שנתקלנו אחת בשנייה לא הייתי צריכה יותר מרגע אחד,מבט אחד,
כדי להבין שהיא העיפה לי את הראש..העיפה אותי כמו שבחיים אף אחת שיצאתי איתה או שהייתי איתה במערכת יחסים לא העיפה..מאז כל מפגש איתה הוא פשוט מושלם..כאילו הזמן עצר מלכת..מפעם לפעם אני מרגישה כמה החיבור הזה הוהא החיבור הכי נדיר שהיה לי אי פעם עם מישהו ..
כאילו זה רק אני והיא וכל השאר רחוק מלהיות מעניין.
הכל קרה כמו איזה סצנה מסרט..ומאז אותו מבט אני מרגישה כמו איזה בלש שתר אחר רמזים,בניסיון לחבר את הכל לסיפור הגיוני.
זה התחיל ממבטים..ועוד מבטים ועוד מבטים..החלפת מספרי טלפון ,משם זה לאט לאט התפתח לאוקיי ניפגש בחוץ סתם לשתות קפה. ומקפה אחד לשני אני תופסת את עצמי ושואלת מה לעזאזעל קורה פה?מה אני עושה הרי אני יודעת שזה להכניס ראש למיטה חולה ..או שעוד יותר גרוע להכניס ראש של רווקה לפריינדזון.
ואיכשהו למרות כל אלה ,באופן מודע בהחלט לא בא לי לעצור את זה,לא בא לי לאבד אותה ,לא בא לי להוציא אותה מהחיים שלי, לא בא לי שהיא תיבהל ממני במידה ואומר לה את האמת..
אבל מצד שני גם לא מצליחה להיות באופן שלם בפריינדזון הדמיוני והבלתי נסבל הזה,מהסיבה הפשוטה שהמתח מורגש..לפחות אצלי..
הייתי רוצה לדעת אם היא מרגישה אותו הדבר..
המתח מורגש..וזה לא שעכשיו אנחנו כאלה חברת טובות שאני יכולה פשוט להרים אליה טלפון..או סתם להתקשר או סתם להציע לה לשבת אצלי בבית או להפך..
להרים אליה טלפון אם משהו מציק,או משהו טוב קרה,לא יכולה לעשות שום דבר שחברות עושות כי אני מודעת טוב מאוד לרצונות שלי ממנה..ואני מודעת טוב מאוד לזה שיש לה בעל בבית,כי היא דואגת להזכיר את שמו כל רבע שנייהורואים שהאהבה בינהם גדולה והם באמת זוג מקסים.
חלק מאוד קטן מהאמירות שלה שנפלטו לאוויר העולם שעליהן אני מבססת את הטענות שלי הן."תמיד סיקרן אותי להיות עם אישה,אם יש משהו שאני מתחרטת עליו זה שלא הייתי עם אישה,אני לא מאמינה שאפשר להתאהב רק באדם אחד,אני חושבת שאפשר לנהל מערכת יחסים עם יותר ממישהו אחד במהלך החיים."
אני פשוט כבר מתחרפנת ולא יודעת אם הסרט אצלי בראש ואני מדמיינת הכל או שמשהו באמת קורה מתחת לאף שלי ואני מפספסת.
ומה באמת השלב בו ניתן לדעת בוודאות ש.."אוקיי היא נשואה והיא אשכרה בקטע שלי,היא אשכרה מפלרטטת איתי"
אני כל כך אבודה..כל כך לא יודעת מה לעשות..כל כך לא יודעת אם היא באמת רוצה לשמוע את מה שיש לי לומר לה..כל כך מפחדת שהיא תיבהל ותצא לי מהחיים בסערה..ממש כמו שנכנסה.
מה אתן מציעות לעשות?
איך לדעת שמה שאני מרגישה הוא נכון?
האם לשתף אותה ברגשות שלי כלפייה או פשוט להתרחק ולשכוח מכל זה..
טוב אז אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת פה מאחר ואני לא נשואה ..הייתי רוצה לדעת מספר דברים מהזווית שלכן.
מה שקושר אותי לפורום הזה כרגע הוא סיפור מתסכל עד מאוד .
עם איך לא..לא פחות ולא יותר ,מישהי נשואה.
הכרנו במסגרת העבודה..יש לנו פער גילאים של 6 שנים..
ביום שנתקלנו אחת בשנייה לא הייתי צריכה יותר מרגע אחד,מבט אחד,
כדי להבין שהיא העיפה לי את הראש..העיפה אותי כמו שבחיים אף אחת שיצאתי איתה או שהייתי איתה במערכת יחסים לא העיפה..מאז כל מפגש איתה הוא פשוט מושלם..כאילו הזמן עצר מלכת..מפעם לפעם אני מרגישה כמה החיבור הזה הוהא החיבור הכי נדיר שהיה לי אי פעם עם מישהו ..
כאילו זה רק אני והיא וכל השאר רחוק מלהיות מעניין.
הכל קרה כמו איזה סצנה מסרט..ומאז אותו מבט אני מרגישה כמו איזה בלש שתר אחר רמזים,בניסיון לחבר את הכל לסיפור הגיוני.
זה התחיל ממבטים..ועוד מבטים ועוד מבטים..החלפת מספרי טלפון ,משם זה לאט לאט התפתח לאוקיי ניפגש בחוץ סתם לשתות קפה. ומקפה אחד לשני אני תופסת את עצמי ושואלת מה לעזאזעל קורה פה?מה אני עושה הרי אני יודעת שזה להכניס ראש למיטה חולה ..או שעוד יותר גרוע להכניס ראש של רווקה לפריינדזון.
ואיכשהו למרות כל אלה ,באופן מודע בהחלט לא בא לי לעצור את זה,לא בא לי לאבד אותה ,לא בא לי להוציא אותה מהחיים שלי, לא בא לי שהיא תיבהל ממני במידה ואומר לה את האמת..
אבל מצד שני גם לא מצליחה להיות באופן שלם בפריינדזון הדמיוני והבלתי נסבל הזה,מהסיבה הפשוטה שהמתח מורגש..לפחות אצלי..
הייתי רוצה לדעת אם היא מרגישה אותו הדבר..
המתח מורגש..וזה לא שעכשיו אנחנו כאלה חברת טובות שאני יכולה פשוט להרים אליה טלפון..או סתם להתקשר או סתם להציע לה לשבת אצלי בבית או להפך..
להרים אליה טלפון אם משהו מציק,או משהו טוב קרה,לא יכולה לעשות שום דבר שחברות עושות כי אני מודעת טוב מאוד לרצונות שלי ממנה..ואני מודעת טוב מאוד לזה שיש לה בעל בבית,כי היא דואגת להזכיר את שמו כל רבע שנייהורואים שהאהבה בינהם גדולה והם באמת זוג מקסים.
חלק מאוד קטן מהאמירות שלה שנפלטו לאוויר העולם שעליהן אני מבססת את הטענות שלי הן."תמיד סיקרן אותי להיות עם אישה,אם יש משהו שאני מתחרטת עליו זה שלא הייתי עם אישה,אני לא מאמינה שאפשר להתאהב רק באדם אחד,אני חושבת שאפשר לנהל מערכת יחסים עם יותר ממישהו אחד במהלך החיים."
אני פשוט כבר מתחרפנת ולא יודעת אם הסרט אצלי בראש ואני מדמיינת הכל או שמשהו באמת קורה מתחת לאף שלי ואני מפספסת.
ומה באמת השלב בו ניתן לדעת בוודאות ש.."אוקיי היא נשואה והיא אשכרה בקטע שלי,היא אשכרה מפלרטטת איתי"
אני כל כך אבודה..כל כך לא יודעת מה לעשות..כל כך לא יודעת אם היא באמת רוצה לשמוע את מה שיש לי לומר לה..כל כך מפחדת שהיא תיבהל ותצא לי מהחיים בסערה..ממש כמו שנכנסה.
מה אתן מציעות לעשות?
איך לדעת שמה שאני מרגישה הוא נכון?
האם לשתף אותה ברגשות שלי כלפייה או פשוט להתרחק ולשכוח מכל זה..