התלבטות מעבר דירה עם ילדים בגיל ההתבגרות
אשמח לשמוע דעות ותובנות...
אנחנו גרים בארה״ב כבר 3 שנים (עברנו בעקבות רילוקיישן).עקב שינויים מסוימים בתחום התעסוקתי החלטנו להשאר עוד כמה שנים ספורות, והוחלט על רכישת בית.
אנחנו גרים בעיירה מרובת ישראלים,אבל בניגוד למה שרואים משם- ה״פתח תיקווה״ הזה לא בא לנו טוב.
זה לא בדיוק פתח תיקווה, זה יותר ״דגראסי היי סקול״. המקובלות, המקושרות, האאוטסיידריות....כל הטוב הזה.
מקום שבו אם חלילה תחלי במחלה קשה או משהו -הם יעמדו בתור עם פשטידה מחוץ לדלתך ויארגנו ערב התרמה, אבל ביום יום יכולות לחלוף על פנייך בלי להניד עפעף (אפילו לא ״היי״ מנומס) , ולא לדעת בכלל מה את עושה בכלל ואיך את מבלה את ימייך.
גם יוקר המחייה פה הוא לא נמוך, רק שלמזלנו האיש בתפקיד בכיר בחברה גדולה, כך שאנחנו חיים בסדר גמור.
מצאנו חברים מדהימים בארה״ב, אנחנו אוהבים ואהובים ומלאי שמחה ואהבה ומוקפים אנשים שבחרנו בקפידה ועושים לנו נעים בלב, ואפילו מצאתי חברות מהממות - רק שאף אחד לא מהקהילה הזו.
האיש לוחץ עליי לשקול מעבר למקום אחר, זול יותר, קהילתי יותר, עם יותר גיוון אנושי (לא רק ישראלים. אין לנו כמעט שחורים או היספאנים בעיירה). אני מסכימה איתו לחלוטין שיש מקומות שטובים לנו יותר , רק שיש לנו ילדים להתחשב בהם, כבר עקרנו אותם מישראל, הם בתחילת גיל ההתבגרות, גיל קשה גם ככה, איך נעביר אותם שוב?
אז נכון שהם מדברים אנגלית שוטף, וכבר מעורים בניואנסים האמריקאיים (לא שוס גדול, כל הריץ׳ ביץ׳ האלה) וזה כבר לא החשש הגדול שהיה בהגעה הנה, החיפוש אחר הקרבה הישראלית- אנחנו לא זקוקים לזה יותר.
מצאנו את מקומנו החברתי, והחברים יכולים להגיע אלינו לכל מקום שנבחר (מן הסתם נצטרך להשאר ברדיוס גאוגרפי סביר ממקום העבודה של האיש, וכתוצאה מכך גם ברדיוס נגיש לחברינו).
האיש טוען שהילדים יסתגלו, שאנחנו נחייה בסביבת אנשים שיותר נעים לנו איתם, וגם רכישת הבית תהייה קלה יותר מאחר ויהיו לנו אינסוף אפשרויות בחירה שיהיו בנוסף גם זולות יותר.
קשה לי הרעיון של לנתק אותם. נכון שילדים מסתגלים, נכון שיש מליוני סיפורים על ילדים של אנשי צבא למשל שעברו כל שנה והסתדרו, אבל אם לא ממש חייבים- למה לעשות את זה לילדים?
הילדים הם לא מלכי הכיתה, אבל בסדר להם, הם הסתגלו.
מתלבטת נורא, הילדים כמובן לא רוצים לעבור, אני מצידי לעבור כבר מחר, אין לי שום רגש למקום הזה...
אשמח לתובנותיכן.דעותיכן......כל דבר...
תודה
אשמח לשמוע דעות ותובנות...
אנחנו גרים בארה״ב כבר 3 שנים (עברנו בעקבות רילוקיישן).עקב שינויים מסוימים בתחום התעסוקתי החלטנו להשאר עוד כמה שנים ספורות, והוחלט על רכישת בית.
אנחנו גרים בעיירה מרובת ישראלים,אבל בניגוד למה שרואים משם- ה״פתח תיקווה״ הזה לא בא לנו טוב.
זה לא בדיוק פתח תיקווה, זה יותר ״דגראסי היי סקול״. המקובלות, המקושרות, האאוטסיידריות....כל הטוב הזה.
מקום שבו אם חלילה תחלי במחלה קשה או משהו -הם יעמדו בתור עם פשטידה מחוץ לדלתך ויארגנו ערב התרמה, אבל ביום יום יכולות לחלוף על פנייך בלי להניד עפעף (אפילו לא ״היי״ מנומס) , ולא לדעת בכלל מה את עושה בכלל ואיך את מבלה את ימייך.
גם יוקר המחייה פה הוא לא נמוך, רק שלמזלנו האיש בתפקיד בכיר בחברה גדולה, כך שאנחנו חיים בסדר גמור.
מצאנו חברים מדהימים בארה״ב, אנחנו אוהבים ואהובים ומלאי שמחה ואהבה ומוקפים אנשים שבחרנו בקפידה ועושים לנו נעים בלב, ואפילו מצאתי חברות מהממות - רק שאף אחד לא מהקהילה הזו.
האיש לוחץ עליי לשקול מעבר למקום אחר, זול יותר, קהילתי יותר, עם יותר גיוון אנושי (לא רק ישראלים. אין לנו כמעט שחורים או היספאנים בעיירה). אני מסכימה איתו לחלוטין שיש מקומות שטובים לנו יותר , רק שיש לנו ילדים להתחשב בהם, כבר עקרנו אותם מישראל, הם בתחילת גיל ההתבגרות, גיל קשה גם ככה, איך נעביר אותם שוב?
אז נכון שהם מדברים אנגלית שוטף, וכבר מעורים בניואנסים האמריקאיים (לא שוס גדול, כל הריץ׳ ביץ׳ האלה) וזה כבר לא החשש הגדול שהיה בהגעה הנה, החיפוש אחר הקרבה הישראלית- אנחנו לא זקוקים לזה יותר.
מצאנו את מקומנו החברתי, והחברים יכולים להגיע אלינו לכל מקום שנבחר (מן הסתם נצטרך להשאר ברדיוס גאוגרפי סביר ממקום העבודה של האיש, וכתוצאה מכך גם ברדיוס נגיש לחברינו).
האיש טוען שהילדים יסתגלו, שאנחנו נחייה בסביבת אנשים שיותר נעים לנו איתם, וגם רכישת הבית תהייה קלה יותר מאחר ויהיו לנו אינסוף אפשרויות בחירה שיהיו בנוסף גם זולות יותר.
קשה לי הרעיון של לנתק אותם. נכון שילדים מסתגלים, נכון שיש מליוני סיפורים על ילדים של אנשי צבא למשל שעברו כל שנה והסתדרו, אבל אם לא ממש חייבים- למה לעשות את זה לילדים?
הילדים הם לא מלכי הכיתה, אבל בסדר להם, הם הסתגלו.
מתלבטת נורא, הילדים כמובן לא רוצים לעבור, אני מצידי לעבור כבר מחר, אין לי שום רגש למקום הזה...
אשמח לתובנותיכן.דעותיכן......כל דבר...
תודה