התלבטות.. (קצת פילוסופית)

[oomoom]

התלבטות.. (קצת פילוסופית)

התלבטות.. (קצת פילוסופית)
שלום, במשך רוב חיי הבוגרים חשבתי שאני אהיה אדריכל. זו נראתה דרך מעולה לשלב בין היכולות הריאליות שלי (פיסיקה מתימטיקה וכו' בתיכון) לבין הנטיה האומנותית (מצייר מפסל וכו' מאז ומעולם). לפני שהתגייסתי חשבתי על עתודה והתקבלתי לטכניון ללימודי אדריכלות, אבל אז החלטתי שעתודה לא בשבילי וויתרתי. לאחר השחרור (הייתי בצבא יותר מחמש שנים כיוון שהייתי קצין) שוב התקבלתי ללימודי אדריכלות (ציונים אף פעם לא היוו בעיה), אבל ברגע האחרון נרשמתי ללימודים של מדעי המחשב וכימיה. כי כזכור גם מדעים אני אוהב. בקיצור מפה לשם החלטתי ללכת ללמוד את מדעי המחשב, התחלתי לעבוד בתחום, ועכשיו מגיעה הדילמה: מצד אחד אני נמצא במקום מצויין מבחינה מקצועית בחיי - אני טוב בעבודה (מחשבים כזכור), מתקדם, ובעיקר מרוויח מעולה. מצד שני, תמיד מנקרת לי בראש המחשבה שהפסדתי קריירה כאדריכל שאולי היה מרוויח הרבה פחות טוב, אבל מגשים את עצמו בהרבה. לאחרונה אני חושב על תיקון העוול ההיסטורי.. חשבתי ללכת ללמוד תואר ראשון באדריכלות בגילי המתקדם (28 ). הבעיות: אני כבר לא ילד.. ובטח אהיה אחד המבוגרים בפקולטה. בנוסף זה אומר קשיים כלכליים מכיוון שאני מוותר על משכורת ההי טק שלי והולך ללמוד ולא אוכל כנראה לעבוד כל כך תוך כדי. והשאלה העיקרית היא הם לא מאוחר מדי? במיוחד על רקע העובדה שדיברתי עם אדריכלים לא מעטים וכולם כאחד אמרו לי כמה קשה במקצוע, כמה אין עבודה וכו' וכו'. אני יודע שזה קצת משתפך, יודע שהסיכוי שמישהו כאן יוכל באמת לעזור לי בלי להכיר אותי קטן, אבל אולי בכל זאת תנסו תודה.

 

[שמעון גל]

הדילמה

התלבטות.. (קצת פילוסופית)
שלום, במשך רוב חיי הבוגרים חשבתי שאני אהיה אדריכל. זו נראתה דרך מעולה לשלב בין היכולות הריאליות שלי (פיסיקה מתימטיקה וכו' בתיכון) לבין הנטיה האומנותית (מצייר מפסל וכו' מאז ומעולם). לפני שהתגייסתי חשבתי על עתודה והתקבלתי לטכניון ללימודי אדריכלות, אבל אז החלטתי שעתודה לא בשבילי וויתרתי. לאחר השחרור (הייתי בצבא יותר מחמש שנים כיוון שהייתי קצין) שוב התקבלתי ללימודי אדריכלות (ציונים אף פעם לא היוו בעיה), אבל ברגע האחרון נרשמתי ללימודים של מדעי המחשב וכימיה. כי כזכור גם מדעים אני אוהב. בקיצור מפה לשם החלטתי ללכת ללמוד את מדעי המחשב, התחלתי לעבוד בתחום, ועכשיו מגיעה הדילמה: מצד אחד אני נמצא במקום מצויין מבחינה מקצועית בחיי - אני טוב בעבודה (מחשבים כזכור), מתקדם, ובעיקר מרוויח מעולה. מצד שני, תמיד מנקרת לי בראש המחשבה שהפסדתי קריירה כאדריכל שאולי היה מרוויח הרבה פחות טוב, אבל מגשים את עצמו בהרבה. לאחרונה אני חושב על תיקון העוול ההיסטורי.. חשבתי ללכת ללמוד תואר ראשון באדריכלות בגילי המתקדם (28 ). הבעיות: אני כבר לא ילד.. ובטח אהיה אחד המבוגרים בפקולטה. בנוסף זה אומר קשיים כלכליים מכיוון שאני מוותר על משכורת ההי טק שלי והולך ללמוד ולא אוכל כנראה לעבוד כל כך תוך כדי. והשאלה העיקרית היא הם לא מאוחר מדי? במיוחד על רקע העובדה שדיברתי עם אדריכלים לא מעטים וכולם כאחד אמרו לי כמה קשה במקצוע, כמה אין עבודה וכו' וכו'. אני יודע שזה קצת משתפך, יודע שהסיכוי שמישהו כאן יוכל באמת לעזור לי בלי להכיר אותי קטן, אבל אולי בכל זאת תנסו תודה.

הדילמה
אני סבור שאנשים עושים בסוף את מה שהם הכי רוצים. לדעתי, גיל 28 הוא גיל מאד צעיר יחסית. אנשים עושים מהפכים בחיים גם בגיל 40-50. התגובה שלי מהמותן...במקום לחיות כל החיים עם תחושת החמצה...לך ותנסה. אולי...זה לא מה שחשבת, אולי תלמד, תעשיר את עצמך ואז...תחזור להי-טק. ואולי...תמצא דרך שתשלב את שני התחומים ויהיה לך יתרון יחסי ענק להצלחה. אני, בעד לבדוק, שהרי איך תדע? ויהיה...מה שיהיה. בהצלחה

 

[הנסיכה קיה]

תגשים חלום

התלבטות.. (קצת פילוסופית)
שלום, במשך רוב חיי הבוגרים חשבתי שאני אהיה אדריכל. זו נראתה דרך מעולה לשלב בין היכולות הריאליות שלי (פיסיקה מתימטיקה וכו' בתיכון) לבין הנטיה האומנותית (מצייר מפסל וכו' מאז ומעולם). לפני שהתגייסתי חשבתי על עתודה והתקבלתי לטכניון ללימודי אדריכלות, אבל אז החלטתי שעתודה לא בשבילי וויתרתי. לאחר השחרור (הייתי בצבא יותר מחמש שנים כיוון שהייתי קצין) שוב התקבלתי ללימודי אדריכלות (ציונים אף פעם לא היוו בעיה), אבל ברגע האחרון נרשמתי ללימודים של מדעי המחשב וכימיה. כי כזכור גם מדעים אני אוהב. בקיצור מפה לשם החלטתי ללכת ללמוד את מדעי המחשב, התחלתי לעבוד בתחום, ועכשיו מגיעה הדילמה: מצד אחד אני נמצא במקום מצויין מבחינה מקצועית בחיי - אני טוב בעבודה (מחשבים כזכור), מתקדם, ובעיקר מרוויח מעולה. מצד שני, תמיד מנקרת לי בראש המחשבה שהפסדתי קריירה כאדריכל שאולי היה מרוויח הרבה פחות טוב, אבל מגשים את עצמו בהרבה. לאחרונה אני חושב על תיקון העוול ההיסטורי.. חשבתי ללכת ללמוד תואר ראשון באדריכלות בגילי המתקדם (28 ). הבעיות: אני כבר לא ילד.. ובטח אהיה אחד המבוגרים בפקולטה. בנוסף זה אומר קשיים כלכליים מכיוון שאני מוותר על משכורת ההי טק שלי והולך ללמוד ולא אוכל כנראה לעבוד כל כך תוך כדי. והשאלה העיקרית היא הם לא מאוחר מדי? במיוחד על רקע העובדה שדיברתי עם אדריכלים לא מעטים וכולם כאחד אמרו לי כמה קשה במקצוע, כמה אין עבודה וכו' וכו'. אני יודע שזה קצת משתפך, יודע שהסיכוי שמישהו כאן יוכל באמת לעזור לי בלי להכיר אותי קטן, אבל אולי בכל זאת תנסו תודה.

תגשים חלום
אני לא חושבת שעניין כמו אני אהיה הכי מבוגר בפקולטה צריך להיות זה שיניע אותך אם ללמוד או לא אני גם חושבת שאם יש לך אפשרות תגשים חלום! כי כמו שאמרת עכשיו תחייה בתהייה של מה היה אם....? חוץ מזה אדריכלים מתגלים גם בגילאיים מאוחרים יותר ומה שעושה אדם לאדריכל טוב זה ממש לא הגיל אלא הכישרון המוטיבציה ההתלהבות שבו!!! נדמה לי מדברייך שאתה אכן כזה. בנוגע לכסף בעצמך אמרת שאתה מרוויח מעולה עכשיו אז מקסימום אם לא ילך לך - לפחות ניסית - וחוץ מזה לא תהיה רעב ללחם כי יש משהו שאתה יודע לעשות בטוח. חוץ מזה אם מפריע לך העיניין הזה של השנים כי בכל זאת לימודי ארכיטקטורה זה חמש שנים ועוד 3 שנים סטאג' עד שאתה מקבל היתר חתימה - יענו עובד מוסך תכלס!!! בחישוב קצר תגלה שעד אז תהיה כבר בן 36!!! מצד שני אולי יספיק לך ללמוד הנדסאי אדריכלות - אומנם ההיתרים קצת שונים אבל תוך שנתיים וחצי אתה בחוץ !!! בכל מקרה אני בעד להגשים חלומות בעיקר שכיום אנשים חיים עד 70-80-90 שנה... ככה שיש לך מלא זמן לעשות הכל!!!!!!!! בהצלחה בכל אופן!

 

[*GormE*]

לפעמים חלום הוא מכשול

התלבטות.. (קצת פילוסופית)
שלום, במשך רוב חיי הבוגרים חשבתי שאני אהיה אדריכל. זו נראתה דרך מעולה לשלב בין היכולות הריאליות שלי (פיסיקה מתימטיקה וכו' בתיכון) לבין הנטיה האומנותית (מצייר מפסל וכו' מאז ומעולם). לפני שהתגייסתי חשבתי על עתודה והתקבלתי לטכניון ללימודי אדריכלות, אבל אז החלטתי שעתודה לא בשבילי וויתרתי. לאחר השחרור (הייתי בצבא יותר מחמש שנים כיוון שהייתי קצין) שוב התקבלתי ללימודי אדריכלות (ציונים אף פעם לא היוו בעיה), אבל ברגע האחרון נרשמתי ללימודים של מדעי המחשב וכימיה. כי כזכור גם מדעים אני אוהב. בקיצור מפה לשם החלטתי ללכת ללמוד את מדעי המחשב, התחלתי לעבוד בתחום, ועכשיו מגיעה הדילמה: מצד אחד אני נמצא במקום מצויין מבחינה מקצועית בחיי - אני טוב בעבודה (מחשבים כזכור), מתקדם, ובעיקר מרוויח מעולה. מצד שני, תמיד מנקרת לי בראש המחשבה שהפסדתי קריירה כאדריכל שאולי היה מרוויח הרבה פחות טוב, אבל מגשים את עצמו בהרבה. לאחרונה אני חושב על תיקון העוול ההיסטורי.. חשבתי ללכת ללמוד תואר ראשון באדריכלות בגילי המתקדם (28 ). הבעיות: אני כבר לא ילד.. ובטח אהיה אחד המבוגרים בפקולטה. בנוסף זה אומר קשיים כלכליים מכיוון שאני מוותר על משכורת ההי טק שלי והולך ללמוד ולא אוכל כנראה לעבוד כל כך תוך כדי. והשאלה העיקרית היא הם לא מאוחר מדי? במיוחד על רקע העובדה שדיברתי עם אדריכלים לא מעטים וכולם כאחד אמרו לי כמה קשה במקצוע, כמה אין עבודה וכו' וכו'. אני יודע שזה קצת משתפך, יודע שהסיכוי שמישהו כאן יוכל באמת לעזור לי בלי להכיר אותי קטן, אבל אולי בכל זאת תנסו תודה.

לפעמים חלום הוא מכשול
ולא תמיד מה שרצית ובנית עליו יהיה כמו שציפית, אולם אתה מרגיש מחוייב למה שחשבת שיהיה והנטל הזה של ה"חלום הלא ממומש" מעיב על קריירה בתחום אחר. אני מאמינה שלא כדאי לאף אדם לקבוע לעצמו "עתיד" אלא לעשות את ההחלטות הרלוונטיות ברגע המתאים- דהינו בהצטלבויות הדרכים של חייו. אם כרגע אתה עוסק במחשבים, וטוב לך- למה לעשות שינוי דרסטי כזה, שיהיה מובן רק אם אדם שאינו מסופק מחייו יעשה? אני יכולה מאוד להזדהות עם הבעיה שלך, כי היו לי הרבה מאוד חלומות ושאיפות מתחומים שונים. כרגע לא התחלתי ללמוד אבל מצאתי לאחרונה (ולא חשבתי שאבחר כך) את האפיק לשלב בינהם, ממש כמו שאמרת. אני לא אומרת שתשכח לחלוטין שאי פעם רצית לעסוק באדריכלות, אבל אם החיים הובילו אותך לנקודה שממנה אתה מרוצה- אל תשווה עם נקודה דמיונית.

 

[noga30]

יש לי רעיונות בשבילך

התלבטות.. (קצת פילוסופית)
שלום, במשך רוב חיי הבוגרים חשבתי שאני אהיה אדריכל. זו נראתה דרך מעולה לשלב בין היכולות הריאליות שלי (פיסיקה מתימטיקה וכו' בתיכון) לבין הנטיה האומנותית (מצייר מפסל וכו' מאז ומעולם). לפני שהתגייסתי חשבתי על עתודה והתקבלתי לטכניון ללימודי אדריכלות, אבל אז החלטתי שעתודה לא בשבילי וויתרתי. לאחר השחרור (הייתי בצבא יותר מחמש שנים כיוון שהייתי קצין) שוב התקבלתי ללימודי אדריכלות (ציונים אף פעם לא היוו בעיה), אבל ברגע האחרון נרשמתי ללימודים של מדעי המחשב וכימיה. כי כזכור גם מדעים אני אוהב. בקיצור מפה לשם החלטתי ללכת ללמוד את מדעי המחשב, התחלתי לעבוד בתחום, ועכשיו מגיעה הדילמה: מצד אחד אני נמצא במקום מצויין מבחינה מקצועית בחיי - אני טוב בעבודה (מחשבים כזכור), מתקדם, ובעיקר מרוויח מעולה. מצד שני, תמיד מנקרת לי בראש המחשבה שהפסדתי קריירה כאדריכל שאולי היה מרוויח הרבה פחות טוב, אבל מגשים את עצמו בהרבה. לאחרונה אני חושב על תיקון העוול ההיסטורי.. חשבתי ללכת ללמוד תואר ראשון באדריכלות בגילי המתקדם (28 ). הבעיות: אני כבר לא ילד.. ובטח אהיה אחד המבוגרים בפקולטה. בנוסף זה אומר קשיים כלכליים מכיוון שאני מוותר על משכורת ההי טק שלי והולך ללמוד ולא אוכל כנראה לעבוד כל כך תוך כדי. והשאלה העיקרית היא הם לא מאוחר מדי? במיוחד על רקע העובדה שדיברתי עם אדריכלים לא מעטים וכולם כאחד אמרו לי כמה קשה במקצוע, כמה אין עבודה וכו' וכו'. אני יודע שזה קצת משתפך, יודע שהסיכוי שמישהו כאן יוכל באמת לעזור לי בלי להכיר אותי קטן, אבל אולי בכל זאת תנסו תודה.

יש לי רעיונות בשבילך
קודם כל גיל 28 זה לא כל כך מבוגר. אבל בתור אדריכלית, אני יכולה להרגיע אותך שהנתונים שבידך על המקצוע הם נכונים, ולכן ההתלבטות שלך היא במקום. הייתה לי אותה התלבטות, ועזבתי תואר בביולוגיה אחרי שנה לטובת לימוד אדריכלות. וגם אני התלבטתי בגלל ההתאמה והעניין למדעים וליצירה מצד שני. אצלי המצב שונה, אני חושבת לעצמי, מה הייתי עושה היום, אילו הייתי ממשיכה לתארים מתקדמים בביולוגיה, והאמת שאני לא יודעת. אולי הייתי מרוצה ומפתחת קריירה מרתקת, או חיה בתחושת החמצה, והזנחת התחום האומנותי.. זה בדיוק המצב הפוך משלך, אבל עברתי תחום עוד לפני שיכולתי להתבסס וללמוד על הקריירה במקצוע הביולוגיה, אלא יותר מתוך תחושות בטן. אתה כבר עובד במחשבים, אז אתה יכול לדעת אם אתה אוהב מה שאתה עושה. העיסוק באדריכלות אינו יצירתי כל הזמן, יש גם המון עבודה שחורה וחלקה יותר טכנית, כך שאולי אתה מפנטז על המקצוע יותר מידי. מה שבטוח שתקופת הלימודים מאוד יצירתית ומעניינת. אולי אתה יכול לעסוק באומנות כתחביב, במקביל לעבודתך במחשבים. אופציה שניה, להחליט על פסק זמן של שנה מהעבודה, ולסוע לחו"ל ללמוד אומנות באקדמיה רצינית, אפשרות שלישית, להתחיל ללמוד אדריכלות וללמוד על בשרך על מה מדובר. כך לא תהיה עם תחושת החמצה, אולי בתור מקצוע מושג, הוא מעניין פחות ממקצוע אידיאלי וירטואלי..