התלבטות קשה

[קורנית]

התלבטות קשה

המצב של אמא מדרדר מאד בזמן האחרון, ואנחנו - אחותי ואני - שוקלות הכנסה למוסד אני אכתוב כאן דברים בעד ודברים נגד, ואשמח לתגובות, עצות, כל דבר.... בעד: הפעלות כל הזמן (בבית היא לא מוכנה לעשות כלום, כמעט ולא יוצאת, לא משתפת פעולה עם הפיזיותרפיסטית), השגחה של 24 שעות של צוות מיומן (אחות כל הזמן, רופא בכוננות). אפשרות שלי לראות אותה כל יום כמעט בקלות (המוסד על יד הבית שלי, ככה זו נסיעה של שעה לפחות לכל כוון). מוכנות להדרדרות הקשה שתבוא (לא נצטרך לחפש פתרונות תחת לחץ) נגד: חשש מהדרדרות נוספת רק בגלל המעבר. בעיה כלכלית - זה עולה יותר מפי שניים מהמטפלת עם כל ההוצאות הנלוות. פחד מהזנחה, למרות כל הדברים הטובים שנאמרים על המוסד הזה. הרגשה שלה שזונחים אותה (למרות שקיימץ גם עכשיו, למען האמת). איבוד הקשר הטוב עם המטפלת, שעליה אנחנו סומכים בעיניים עצומות (אם כי אמרו לי במוסד שניתן להשאיר אותה, כעובדת כללית, אולי) אשמח לתגובות

 

[ענתי44]

קורנית ../images/Emo24.gif

בעד- כל הדברים שציינת הם כל כך נכונים. סדר יום קבוע, פעילות, השגחה רפואית, מוכנות לעתיד המר וגם שקט מלחפש מי יחליף את העובדת כשהיא יוצאת לחופש או לא מרגישה טוב בעצמה. ומעל הכל הקירבה שלך למקום המדובר. אלו הם בהחלט נקודות חשובות שיעזרו לאמא. נגד- המעבר קשה לכולם. קל וחומר לחולי דמנציה שאין להם יותר את הכלים להתמודד עם השינוי. אבל, כל משבר כזה, בדרך כלל עובר וההורה מתרגל למקומו החדש, בעיקר אם המקום באמת מעולה. כבר סיפרו פה בפורום על אנשים שלקחו אותם לחופש מבית האבות וביקשו לחזור " הביתה". ויש מקרים מועטים שהחשש מהשינוי היה מוגזם ( למשל החשש של גרשון לקחת את חמו לחו"ל, החשש שלי מהכנסת אמא למרכז יום ומקרה נוסף שאני מכירה שהחשש מהכנסת אמא לבית אבות . האמא הגיבה יפה וללא משבר והחלה להתחזק במקום) עלות כספית זו בהחלט בעיה. האם את יכולה לחפש מקורות מימון נוספים. האם יש לך אפשרות להשכיר את הבית של אמא. ובכלל האם ביררת במשרד הבריאות אולי אמא תצטרך לשלם פחות. אולי יש חסכונות. הרי לא תעבירי את אמא מיידית. תבררי את העלות ואם יש מקום בו ניתן לקבל הנחה. אותה אישה שאני מדברת עליה שאחרי אירוע מוחי קשה הועברה לעיר של ביתה בית אבות. בתחילה הם שילמו המון כסף פרטי אבל אחרי מתן הקוד העלות היתה חצי. פחד מהזנחה... הרי את תהיי שם כמעט יום יום ואת הרי מכירה את אמא שלך ותבדקי טוב טוב ותפקחי באלף עיניים.. ההרגשה של אמא שמזניחים אותה תהיה בכל מצב. זה חלק מהמחלה.איבוד קשר טוב עם המטפלת הוא קשה. והאפשרות שתהיה במקום הוא נפלא אם כי יש גם מצב שאמא שלך, אחרי קשיי ההתאקלמות תיצור קשר מצויין עם עובדים של בית האבות. קורנית יקרה, אין אני או מישהו אחר רשאי לומר לך מה לעשות. רק את ואחותך תעשו את ההחלטה הכי טובה לאמא ולכן. אני בטוחה שכל מה שתחליטו יהיה הכי טוב עבור אמא, גם אם אין לה היכולת להבין זאת או להודות.

 

[פנטזי1]

קורנית שלום

גם אני עברתי את ההתלבטות הזאתשהיא קשה ונוראית ,הרבה לילות לא ישנתי בגלל זה ,לפני חודשיים וחצי עשינו את זה ,הכנסנו את אבי למוסד(כמובן אחרי שבדקתי הרבה מקומות והגעתי למסקנה שזה הכי פחות גרוע כי הרי אין טוב במצב הזה) היום אני יודעת שעשינו את הצעד הנכון ,כל הסיבות שמנית בעד הן נכונות וחשובות,אחד הדברים החשובים הוא לעשות את הדברים בלי לחץ כלומר לא לחכות למקרה חירום או לקטסטרופה שתגרום לקבל החלטות לא נכונותבגלל הלחץ. כמובן שמוסד לא פוטר אותנו מדאגה והשגחה על הטיפול ,אני נוסעת לשם 1-2 בשבוע ונמצאת בקשר טלפוני עם האחות הראשית שמעדכנת אותי .בקשר לטענות נגד אז ככה:כמובן שזה עולה המון כסףאבל אם יש אפשרות זה מה שאנחנו חייבים להורים שלנו,כמובן שצריך לבדוק אולי יש ביטוח סיעודי פרטי או מקופ"ח שיכול לממן חלק מההוצאה הזאת,אם אין יכולת כלכלית כדאי לבקש קוד ממשרד הבריאות,בקשר להזנחה כמובן לבדוק מראש וגם לאחר ההחלטה לפקח ולהראות נוכחות במקום ולא לתת לזה לקרות,תלכי למקום כמה פעמים לבדוק לפני שתחליטי,תלכי בימים שונים ובשעות שונות,בזמן פעילות ובזמן של ארוחת צהרים,תנסי לשים לב למה שיותר פרטים,תשלחי גם את אחותך שתראה לא ביחד איתך. הרגשה של אימך שנזנחה,זה היה אחד הפחדים שלי ,מה אני אגיד לאבי למה הכנסתי אותו למקום כזה,איךהוא יקבל את זה ולמרבה הפלא השאלה הזאת לא עלתה מצידו אפילו פעם אחת,רק אז הבנתי שכנראה הכנסתי אותו בזמן.נכון שהיו קשיי הסתגלות כמו בקשות שלו מהצוות ללכת כי יש לו פגישות ואנשים מחכים לו אבל לא התעוררו שאלות "מה אני עושה פה ולמה זרקתם אותי מהבית" בקשר להדרדרות במצב ,יש הדרדרות אבל אני לא חושבת שזה בגלל האשפוז אלא המחלה מתקדמת עכשיו יותר כי עברו כבר 8 שנים וזה כנראה קצב המחלה,ההדרדרות התחילה עוד בבית כשבן אדם עושה את צרכיו במכנסיים ולא ער לכך ואני לא מדברת על אי שליטה מוחלטת אלא על מקרים בודדים שזה קרה. הזמן הנכון לדעתי לאשפז חולה כזה הוא כאשר המשפחה או המטפל הקרוב מרגישים שהם לא יכולים יותר,ואז עדיף לתת אתהטיפול במקום טוב ,המטפלים יעשו את העבודה הקשה והשוחקת ואת תבואי לבקר ,תהיה לך יותר סבלנות ושקט נפשי ותבלי עם אימך. בקשר למטפלץ אולי כדאי לשלב אותה בחודש הראשון כדי שההתאקלמות תהיה יותר קלה. מקוה שעזרתי

 

[שריוש2]

קורנית...

על אף התנגדותי למוסדות, הייתי ממליצה לך הפעם כן לשים את אמך במוסד. כפי שאת כותבת באמת יהיו לה שם כל הזמן הפעלות שזה דבר מאוד טוב. אני רואה את סבתי, שהיתה אישה מאוד פעילה כל הזמן מבשלת רצה מהמכולת לחנות ירקות, לבנק, לעבודה. ועכשיו יושבת כל היום ללא כל מעש. אני חושבת לי בנאדם שהיה כ"כ פעיל ועכשיו יושב בלי לעשות כלום יכול להשתגע... אני לא חושבת שאת צריכה לפחד מהזנחה. לכל מוסד הוא מוסד שמזניח, מרעיב את חוליו, וכו', אבל חוצ'מזה הקרבה של המוסד לביתך, זה דבר מאוד חיובי לפי דעתי. ככה תוכלי ללכת ולבקר אותה ביתר קלות כל ימות השבוע, כמו שאמרת, והקרבה הזו גם תאפשר לך להיות עם היד על הדופק ללא כל קושי, ולראות שהיא מטופלת טוב וללא כל הזנחה... בהצלחה

 

[zs1957]

בעד או נגד מוסד

היי קורנית, אני מבינה את ההתלבטות. השאלה העיקרית האם יש לכם מספיק כסף להכניס אותה למוסד טוב ששם זה יקר מאד. את צריעה לקחת בחשבון שכאשר היא נכנסת למוסד נפסקת קצבת חוק סיעוד. שאלה נוספת האם שתיכן באותה דיעה להכניס למוסד.לגבי התדרדרות המוסד הוא פיתרון טוב כי שם מיד מכניסים אותה לסיעודי ומטפלים. אני מקווה שיש לך המלצות טובות על המוסד. רצוי שבקרי בו ותתרשמי בעצמך. זהבה שחם

 

[ronnyw]

התלבטות עם המתלבטת.

קורנית, לפני כחודשיים עברתי תהליך התלבטות דומה (שבבים ממנו הגיעו גם לפורום). אימא היתה אז במצב שלא יכלה ללכת. כל קימה מכיסא הסתיימה בנפילה, ואם בקשנו ממנה שלא תקום ללא סיוע - היתה שוכחת מיידית, קמה - וחוזר חלילה . כמובן שבמצב כזה לא יכולנו לשלוח אותה למרכז היומי שלה - הדבר הכי טוב שקרה לה מאז המחלה, והיא בלתה את כל זמנה בישיבה על כיסא. התחילו להתפתח לה כאבים פה ושם, וראינו שאי אפשר להמשיך ככה. (אימא זקוקה לפעילות, לאנשים. הישיבה בבית שיגעה אותה, וכמובן שאת כל מי שסביבה). כייוון שיש לי גם אבא סיעודי, היה ממש בלתי אפשרי לנהל חיים בבית. הגענו למצב של שמירה אישית צמודה עליה על ידי המטפלת + אינסוף קיטורים שלה על זה שלא נותנים לה לזוז ומתיחסים אליה כמו לחולה... אז הייתי בכמה מוסדות. יש יופי של מקומות. אני שונאת את ההכללות ש"כל המוסדות רודפי בצע", כולם מזניחים, כולם רוצים כסף וכו'. יש ויש. אני מצאתי שניים שהייתי שמה בהם את אימא שלי בלי שום חשש. הדיירים שם נראים לי מטופלים ומצוחצחים, יש פעילויות רבות (באתי כמה פעמים ללא התראות. תמיד הכל התנהל מצוין). היא התאימה למחלקה ל"תשושי נפש", אבל בכל אחד מהמקומות היתה גם מחלקה סיעודית, מה שמבטיח לה שהות עד יומה האחרון ללא טלטלות נוספות. גם זה שיקול. בקיצור הייתי לגמרי בעד. הבעיה שלנו היתה מה יעבור על אבא שלי, שגם הוא סיעודי. מביני דבר אמרו שהוא זה שיישבר עקב הוצאתה מהבית. (אם את תוהה, הוא לא מועמד ליציאה מהבית, כיוון שהוא עיוור. מסתדר מצוין בבית שלו, יודע איפה השרותים, למצוא נשנושים, לקחת מגבת, להדליק מזגן. בכל מקום אחר הוא היה מאבד את עצמאותו לחלוטין. אז כל זמן שהוא מהלך - החלטנו שהוא נשאר בבית). חוץ מזה המצב של השתפר (במפתיע) , והיא חזרה למרכז היומי שלב ה לחצי יום (עם הסעה אישית, לא במסגרת ההסעות של כולם) אז החלטנו להשאיר אותה, לקחת מטפלת נוספת ו"למשוך זמן". אבל עניינית, לולא אבא שלי (וההשתפרות היחסית במצבה) - אימא היתה היום במוסד כזה ללא שום ספק. צאי מעניין ה"הזנחה". סידור מוסדי איננו הזנחה, איננו "זריקה מבית", איננו בבחינת "פתרון קל". זהו פתרון מתאים לפי הנסיבות. ( הערה צינית: מחירו הופך אותו לפתרון קשה...). הישארות בבית היא, לפעמים, סוג של ניוון. אם החברה היומיומית בבית היא רק עובד זר, שאינו מכיר את השפה ואת המנטליות, הרי שלעיתים סידור מוסדי הוא ממש שדרוג עבור החולה. בקיצור - אם זה מה שמתאים, לכי על זה, ואל תתני למצקצקים בלשונם לערער את החלטתך !!

 

[ה א נ י ב י]

האם להכניס למוסד או לא

קורנית שלום, ההתלבטות שלך מובנת כמובן, אני יכולה לתרום לך רק מנסיוני. לגבי הפחד מהתדרדרות, אצל אמא שלי המוסד לא עודד התדרדרות, להפך, היא כבר תקועה פחות או יותר באותו מצב כבר די הרבה זמן. אם המוסד הוא טוב אז אין שום סיבה שתהייה התדרדרות. הזנחה לא תהייה, במיוחד אם תבואו לבקר הרבה בהפתעה ותראו למטפלים שם שהם על הכוונת. אני, מנסיוני הדל חושבת שכשכבר אי אפשר בבית זה בסדר אם היא תעבור למוסד. שוב אני לא יודעת מה מצבה המנטלי ואם היא עדיין מזהה ויודעת מה איתה, אמא שלי עברה למוסד כשממש כבר לא זיהתה אף אחד ושכבר התיפקוד שלה היה מאוד נמוך והיא הטריפה כבר את העובדת הזרה שלה, ואת אבא שלי שגר איתה בבית. גם שיש שם הפעלות ושיש רופא צמוד זה מאוד חשוב. אם אמא שלך כבר לרוב לא יודעת מה איתה היא גם לא תרגיש שמזניחים אותה (כך אני מקווה שגם אמא שלי הרגישה, בעצם היתה תחושה שבבית ובמוסד רע לה באותה מידה, לא ראינו ששם היא יותר במצוקה ממה שהיתה בבית- כי גם בבית היא היתה חסרת שקט. לגבי המחיר של המוסד אני יכולה להגיד לך שגם אנחנו מאוד חששנו, אך האם יש לכם אפשרות לקבל קוד ממשרד הבריאות, כלומר לקבל מהם עזרה במימון ? את מכירה את כל הפרוצדורה לקבל מהם עזרה למוסד ? גם לגבי זה בהתחלה הם תקעו לנו מחיר השתתפות מאוד גבוה ואחרי כמה עירעורים ההשתתפות שלנו ירדה בחצי. בקיצור, אם הגיע הזמן, אני אומרת שתלכו על זה.