התלבטות
חשבתי שאני כבר מאחורי הכל... אחרי שיטוטים החלטנו לרשום את בתנו לבי"ס מיוחד הנמצא במרחק 45 דקות מאתנו. המרחק הרתיע אותנו כיון שביתי עוברת כמעט מידי שבועיים צבר של התקפים אפילפטיים המנטרל אותה חיום ועוד כמה ימי התאוששות. בימים אלו שלחתי אותה השנה לגן- מתוך ידיעה שזה קרוב ובעת הצורך יקראו לי. כיוון שלא מצאנו משהו מתאים בסביבה - החלטנו בכ"ז לשלוח אותה לשם גם כי התרשמנו מהצוות, מהילדים שנראים בסדר במבט ראשון, ומהאוירה בכיתות. הפסיולוגית של הרשות טוענת שבעקבות ההתקפים -הפערים שצברה בתי דרדרו אותה לגבול הפיגור הבינוני. היא רצתה שנשלח אותה לבי"ס יותר טיפולי כדי שתרכוש יותר עצמאות- אבל לנו זה ממש לא נראה. בכל אופן אתמול נתבשרנו כי תפתח כתה מקדמת בבי"ס בסביבה. ואנחנו מתלבטים- אולי בכ"ז להשאיר אותה קרוב? ואולי אין להם נסיון? ואולי החברה המוכרת תשפיע לטובה? ואולי היא סתם תבזבז עוד שנה במקום לא מתאים? מה דעתכם?
חשבתי שאני כבר מאחורי הכל... אחרי שיטוטים החלטנו לרשום את בתנו לבי"ס מיוחד הנמצא במרחק 45 דקות מאתנו. המרחק הרתיע אותנו כיון שביתי עוברת כמעט מידי שבועיים צבר של התקפים אפילפטיים המנטרל אותה חיום ועוד כמה ימי התאוששות. בימים אלו שלחתי אותה השנה לגן- מתוך ידיעה שזה קרוב ובעת הצורך יקראו לי. כיוון שלא מצאנו משהו מתאים בסביבה - החלטנו בכ"ז לשלוח אותה לשם גם כי התרשמנו מהצוות, מהילדים שנראים בסדר במבט ראשון, ומהאוירה בכיתות. הפסיולוגית של הרשות טוענת שבעקבות ההתקפים -הפערים שצברה בתי דרדרו אותה לגבול הפיגור הבינוני. היא רצתה שנשלח אותה לבי"ס יותר טיפולי כדי שתרכוש יותר עצמאות- אבל לנו זה ממש לא נראה. בכל אופן אתמול נתבשרנו כי תפתח כתה מקדמת בבי"ס בסביבה. ואנחנו מתלבטים- אולי בכ"ז להשאיר אותה קרוב? ואולי אין להם נסיון? ואולי החברה המוכרת תשפיע לטובה? ואולי היא סתם תבזבז עוד שנה במקום לא מתאים? מה דעתכם?