התלבטות
עוד בטרם התחלתי את לימודיי האקדמיים ליוו אותי התלבטויות רבות בנוגע לתחום לימודים שיאפשר לי לעסוק במקצוע מספק העונה לכישרונותיי. שקלתי אם לפנות ללימודי מדעי החיים או לפסיכולוגיה ולבסוף הכף הוכרעה לתחום הראשון. בדיעבד, קשה לומר שזו היתה הבחירה הנכונה. הלימודים התיאורטיים היו אולי מעניינים, אבל לא ממש התחברתי ונהניתי מהעבודה במעבדות המהווה את העיסוק העיקרי והיה לי ברור כי לא אמשיך ללימודי תואר שני בתחום זה, אלא בכיוון תיאורטי יותר. במקביל, החל להדהד הרצון לנסות ולפנות לתחום לימודים טיפולי, אך עד מהרה הודחק. פניתי ללימודי תואר שני בתחום תיאורטי יותר, אך מבחינה פרקטית, על מנת למצוא עיסוק הולם אצטרך להמשיך ללימודי דוקטורט. כרגע מציפות אותי התלבטויות רבות בקשר לדרכי העתידית ולפני שאמשיך אתאר קצת את עצמי: אני אדם בעל יכולת ניתוח אינטואיטיבית טובה של מצבים רגשיים והתנהגויות של אנשים ולא פעם מוצא את עצמי משמש כמעין "מטפל" למכרים שונים (החל במשפחה וכלה בידידים/ות וירטואליים/ות) ומצליח להאיר את דרכם, לעזור להם להפנים תובנות רצויות ולכוונם בצורה נכונה. קיים אצלי רצון עז לתמוך ולסייע לאחרים במישור זה כשזה נדרש ויכולת הכלה גבוהה יחסית, גם כשאני נאלץ להתעמת עם רגשות סובייקטיביים סותרים. יחד עם זאת, ישנן כמה תכונות שיכולות לעמוד לי לרועץ - אני אדם שקט ומופנם עם חוסר ביטחון קל ונדרש לי פרק זמן מסויים על מנת להסתגל לחברה או מקום חדשים. כמו כן, בד"כ התמיכה הרגשית שהענקתי לאנשים השונים היתה בעיקרה באופן יחידני ולא ממש התנסיתי בהענקת תמיכה דומה לקבוצה או לכמה אנשים בו זמנית. איני שוקל לפנות ללימודי פסיכולוגיה בשל התחרותיות העזה על המקומות לתואר שני, אלא דווקא ללימודי עבודה סוציאלית בתקווה להשתלב בהמשך בלימודי תואר שני במסלול מקביל לפסיכולוגיה קלינית. פועם בי דחף רב לפנות לכיוון זה ולממש את הפן היחודי הזה בו ניחנתי, אבל אני לא יכול להתכחש לחשש שמציף אותי ביחס לאפשרות שאולי אני אכנס לתחום בו אני נידון לכישלון. אני לא בקיא מספיק באופי העבודה בתחום והאם יש בו מקום גם לטיפולים על בסיס אישי, אליו אני שואף. אשמח לקבל את חוות דעתך בעניין. תודה, דניאל.
עוד בטרם התחלתי את לימודיי האקדמיים ליוו אותי התלבטויות רבות בנוגע לתחום לימודים שיאפשר לי לעסוק במקצוע מספק העונה לכישרונותיי. שקלתי אם לפנות ללימודי מדעי החיים או לפסיכולוגיה ולבסוף הכף הוכרעה לתחום הראשון. בדיעבד, קשה לומר שזו היתה הבחירה הנכונה. הלימודים התיאורטיים היו אולי מעניינים, אבל לא ממש התחברתי ונהניתי מהעבודה במעבדות המהווה את העיסוק העיקרי והיה לי ברור כי לא אמשיך ללימודי תואר שני בתחום זה, אלא בכיוון תיאורטי יותר. במקביל, החל להדהד הרצון לנסות ולפנות לתחום לימודים טיפולי, אך עד מהרה הודחק. פניתי ללימודי תואר שני בתחום תיאורטי יותר, אך מבחינה פרקטית, על מנת למצוא עיסוק הולם אצטרך להמשיך ללימודי דוקטורט. כרגע מציפות אותי התלבטויות רבות בקשר לדרכי העתידית ולפני שאמשיך אתאר קצת את עצמי: אני אדם בעל יכולת ניתוח אינטואיטיבית טובה של מצבים רגשיים והתנהגויות של אנשים ולא פעם מוצא את עצמי משמש כמעין "מטפל" למכרים שונים (החל במשפחה וכלה בידידים/ות וירטואליים/ות) ומצליח להאיר את דרכם, לעזור להם להפנים תובנות רצויות ולכוונם בצורה נכונה. קיים אצלי רצון עז לתמוך ולסייע לאחרים במישור זה כשזה נדרש ויכולת הכלה גבוהה יחסית, גם כשאני נאלץ להתעמת עם רגשות סובייקטיביים סותרים. יחד עם זאת, ישנן כמה תכונות שיכולות לעמוד לי לרועץ - אני אדם שקט ומופנם עם חוסר ביטחון קל ונדרש לי פרק זמן מסויים על מנת להסתגל לחברה או מקום חדשים. כמו כן, בד"כ התמיכה הרגשית שהענקתי לאנשים השונים היתה בעיקרה באופן יחידני ולא ממש התנסיתי בהענקת תמיכה דומה לקבוצה או לכמה אנשים בו זמנית. איני שוקל לפנות ללימודי פסיכולוגיה בשל התחרותיות העזה על המקומות לתואר שני, אלא דווקא ללימודי עבודה סוציאלית בתקווה להשתלב בהמשך בלימודי תואר שני במסלול מקביל לפסיכולוגיה קלינית. פועם בי דחף רב לפנות לכיוון זה ולממש את הפן היחודי הזה בו ניחנתי, אבל אני לא יכול להתכחש לחשש שמציף אותי ביחס לאפשרות שאולי אני אכנס לתחום בו אני נידון לכישלון. אני לא בקיא מספיק באופי העבודה בתחום והאם יש בו מקום גם לטיפולים על בסיס אישי, אליו אני שואף. אשמח לקבל את חוות דעתך בעניין. תודה, דניאל.