התלבטתי ארוכות האם לכתוב כאן...

nikit1

New member
התלבטתי ארוכות האם לכתוב כאן...

אני עוקבת אחרי הפורום הזה כבר זמן מה ולבסוף אזרתי אומץ לדבר עליה. אמא שלי. היא נפטרה לפני 6 שנים אבל עדיין הכאב כ"כ קשה, וכל השאלות שרציתי לשאול וכל הדברים שרציתי לומר...זה משהו שתמיד איכשהו עולה אצלי, ברגע הכי לא צפוי. ובמיוחד עכשיו, כשהחתונה שלי הולכת וקרבה היא כ"כ חסרה לי! אני כל הזמן מדמיינת את החופה בלעדיה וזה כ"כ כואב. לא הינו קרובות בשנים האחרונות, אבל תמיד חשבתי עליה וכמה שאני מתייסרת שלא היתי איתה בימיה האחרונים! היא החזיקה את תמונתי ליד מיטתה בבית חולים, ואני לא היתי שם! ויש כ"כ הרבה דברים שאני רוצה לספר וכ"כ הרבה דברים שאני רוצה לשאול- למה היא לא סיפרה שהיא כ"כ חולה, למה היא וויתרה?? והיא אפילו לא יודעת שמצאתי את אהבת חיי ושאני מתחתנת...היא לא תהיה שם. כ"כ מוזר לי לדבר על זה, אני לא מדברת עליה עם אף אחד. רק רציתי לחלוק...
 

רחלי27

New member
ני.....

כמה שאלות?כמה הרהורים?וכמה כוכבים כאלו הדלקת בהודעה שלך!! באמת שאין לי מה לאמר לך. רק לאחל מזל וטוב. ושימחה ואושר ופורקן אמיתי!! השארת אותי מאוד מהורהרת...
 

תמרה*

New member
אנחנו מכירות מהפורום השכן - השמח

ואם קראת את ההודעה שלי את מבינה את מצבי. אמנם בחתונה שלי אמא שלי הספיקה להיות (היא נפטרה חודש אחרי), אבל מצבה כבר לא היה טוב, והיא לא ממש היתה איתנו ברוחה. מאז, אני מרגישה שהיא יותר איתי משהיתה בחודשי החיים האחרונים שלה, ואני בטוחה שככה יהיה כל החיים. קשה לי לדמיין ללדת בלעדיה, ולגדל ילדים בלי שהיא תהיה שם לכוון אותי, אבל אני מרגישה אותה איתי כל יום, כל דקה אני חלק ממנה, היא עשתה אותי, וירון, בעלי, שאוהב אותי חייב לה הרבה ממה שאני אני יודעת שאין נחמה, אבל לדעתי הם (המתים) יודעים, הם נמצאים איתנו וחווים איתנו את מה שעובר עלינו. אני בטוחה שהיא גאה בך ושמחה בשמחתך
 

Mאיה

New member
../images/Emo49.gif

יש לנו נטיה לזכור את מה שאיבדנו ברגע של שמחה. אז אולי היא לא תהיה שם לצידך, לפחות לא פיזית, אבל אני מאמינה שברוחה היא תשהה שם והיא תחייך, אני מאמינה שהיא מביטה בו, בבחיר ליבך וכל כך מאושר שיש מישהו שם ששומר על הילדה שלה. שיש מישהו שם שמעלה חיוך על פנייך, כי היא כבר לא יכולה, זה לא שהיא לא רוצה. תיזכרי זאת ביום חתונתך, תחייכי לה בחזרה- בלב. היא בטוח רואה. שש שנים אחרי...ועדיין לא שוכחים, לעולם לא תשכחי...הכאב רק יכהה, אני מניחה.
, Mאיה.
 

nikit1

New member
תודה על התגובות...

בכיתי כמו שלא בכיתי הרבה זמן כשקראתי אותן...אני נוטה לא לדבר עליה גם עם הקרובים לי, משום מה לא נראה לי שיבינו, בן זוגי מאד מנסה אבל אני יודעת שהוא מקשיב ולא מבין. כאמור לא הינו קרובות לפני מותה- אז איך זה שאני כואבת כ"כ, ומתעוררת שטופת זיעה ודמעות אחרי שחלמתי עליה?? וכבר עברו 6 שנים... אני רוצה להודות לכם על שהיתם לי לאוזן קשבת, תודה.
 
למעלה