יש משהו במה שאתה אומר.
אבל: 1. ברמה האישית, אני לא מוכן לוותר על כסף התלמדויות לעולם - מתוך עקרון. אדרוש אותו בכל מקרה, כשארגיש שהאחראי יעדיף לשלם לי 250-300 ש"ח במקום לאבד אותי, או לחילופין, כשאפוטר בטענה שאני לא מספיק טוב למקום (בין אם זה במהלך ההתלמדות, מיד בסופה, או אחרי תקופה של עבודה) המצב היחיד בו לא אדרוש שכר(שכמעט לא קורה) זה מצב בו יבקשו ממני להגיע, ויבקשו ממני לשבת וללמוד תפריטים, לעשות ראיונות עם מי מאנשי הצוות או הנהלה, או להצמד לעובד רק על מנת להבין את העבודה לזמן קצוב מאוד (נגיד, שעתיים). 2. קבל דוגמא מהחיים. מסעדת שגב - מלצרים מרויחים שם בין 45 ל75 דרך קבע. נראה שממש כיף לעבוד שם, המון פעילויות, בונוסים, מבצעי מכירות, ארוחת צוות ממטבח השף, ושאר פינוקים. התלמדתי שם במשך 50 (!) שעות. רוב המתלמדים עושים בערך חצי מזה - אבל המנהל רצה לתת לי צ'אנס(ים). בסוף לא התחלתי לעבוד. לא הייתי מספיק טוב בשבילם. חשוב לציין שבאף שלב, חוץ מאולי שעה וחצי במשמרת האחרונה, לא עבדתי או עשיתי דברים שתורמים לפעילות השוטפת של המסעדה. בשתי המשמרות הראשונות, הלכתי כמו צל אחרי מלצרית ולא אמרתי מילה\הוצאתי את היד מהכיס. הנקודה היא שקיבלתי שכר מלא (מינימום - ללא טיפים כמובן) על כל דקה שהייתי שם. החבר'ה האלה שילמו לי קצת יותר מ1000 שקל, בלי שעבדתי. רק על התלמדויות. למה? כי זה החוק. ואני לא מקבל את עניין "ככה זה בכל מקום". אני פשוט דורש את מה שמגיע לי.
