התמודדויות
כל החיים הם התמודדות אחת גדולה. כי למי אין התמודדויות... ההתמודדויות שלנו מתחילות מהרגע בו אנחנו נולדים ועד שנעצמות העיניים ועוברים למקום שאיש אינו יודע עליו דבר... אולי גם שם מתמודדים
לי באופן אישי היו רבות, את רובן ככולן אני זוכרת, חלקן לטובה חלקן לא צלחו... שתיים מהן נחרטו עמוק בזכרוני וצרבו בנפשי זכרון כואב. על אחת מהן אני רוצה לספר כעת, את השניה אשאיר לפעם אחרת, כי כל פעם שאני מעלה את הזכרונות הם כואבים מחדש. אמי נפטרה לפני 2 ו9 חודשים, לאחר שחלתה במחלת הסרטן. 7 שנים היתה חולה. נאבקה, התמודדה ולא וויתרה, עד שזו הכריעה אותה. כשלושה שבועות לפני שנפטרה, חלתה בצהבת שזו אחת המחלות הנובעות מהפגיעה בכבד וזה סימן לסוף הדרך. בשבועיים שלפני פטירתה, כאשר ידענו שנותרו ימים ספורים, הבאתי אותה אל ביתי וסעדתי אותה במשך 24 שעות ביממה, לא משתי ממנה. היו איתי כל בני המשפחה (לסירוגין) - בנותיי, אבי, אחיותיי ואחיי. במשך הימים האלו, דיברנו על ה-כ-ל... אמא סיפרה לנו עוד ועוד זכרונות ילדות, סיפרה את סיפור המשפחה שלנו, פתחה חשבונות קשים וכואבים שישבו לה בלב ואפילו הותירה צוואה (לא כתובה) מסודרת וברורה. היא הדריכה אותנו איך וכיצד לנהוג בהלווייתה, בשבעה וכל אלה מולאו עד הפרט האחרון על פי בקשותיה. כל אלה, תועדו במצלמת וידאו ובטייפ מנהלים קטן שהצמדתי אליה בכל פעם שפתחה את פיה לדבר. בכל הימים הקשים והמדהימים האלו שעברנו, ארחנו עשרות בני משפחה, שהוזמנו על ידנו כדי להיפרד ממנה. הפגישות הללו, מן הסתם, היו לא קלות וחלקן קשות עד מאוד. לדעת שאתה בא להיפגש עם אדם קרוב, יקר ואהוב ולמעשה בפרידתך ממנו אתה יודע שלעולם לא תראה אותו שנית... אמי נפטרה בבוקרו של יום חמישי 21/6/01 (היום הארוך ביותר בשנה), היא עצמה עיניה כאשר כולנו סביבה. זו היתה דרכי להתמודד עם הפרידה הצפויה. זה עזר לי להשתחרר מעוד דברים שליוו את מערכת היחסים שלנו במשך שנים ואני מרגישה שלבסוף המעגל נסגר והושלם.
כל החיים הם התמודדות אחת גדולה. כי למי אין התמודדויות... ההתמודדויות שלנו מתחילות מהרגע בו אנחנו נולדים ועד שנעצמות העיניים ועוברים למקום שאיש אינו יודע עליו דבר... אולי גם שם מתמודדים
