התמודדות אישית

דנה אז

New member
התמודדות אישית

בימים אחרי שאבדתי את בני, הייתי מרוסקת, בקושי תפקדתי, הכל היה מבולבל, כואב... אני משערת שרבים מהקוראים פה עברו תקופות דומות, אז ברשותכם בשל הקושי לא ארחיב את הדיבור.
באותה התקופה עברתי השתלמות באימון קוגנטיבי, ואימצתי לי חלק מהתפיסה על מנת לעזור לעצמי לחזור לתפקד ולהתמודד. זה אל קרה ביום אחד, ולפעמים עדיין צריכה להזכיר לעצמי את החלטותי.
יותר גרוע ממה שקרה לא יכול היה לקרות. אז החלטתי לנסות להפיק את המירב מהמצב. ולבנות לעצמי משימות שאני רוצה להצליח לעשות, שבעבר היו בתוכניות שלי והתערכבו מנסיבות החיים.
כמובן שמוכנה לוותר על כל מה שאני משיגה ברגע, בשביל שבני הקט יהיה שוב איתי. אבל אחרי תקופה אני יודעת שזה לא תלוי בי.
אז כל שנה אני בוחרת לעצמי משימה קטנה להתקדם בה: לפני שנתיים החלפתי אותו, לפני שנה התחלתי ללמוד, והשנה התחלתי לארגן את הבית - והמשימה הראשונה הייתה נישות לארונות
לפני שנה וחצי גם שניתי את הגדרת התפקיד שלי בעבודה, - מתוך הכרה שלא מתאים לי להמשיך בעומס עבודה שלי וחיי האישיים יותר חשובים לי. ויש עוד משימה, אבל הצלחתה לא תלויה בי, ולא עוצרת את חיי בשבילה, רק מקווה להצליח בה.
מודעת לכך שבעבר הייתי מוצאת יותר הנאה מהמשימות שבחרתי לי, והיום כאילו עושה את הדברים מתוך רשימה. אבל מקווה שלאט לאט אם אדבוק בדרך אולי אצליח להחזיר לי חלק מטעם החיים.
 
למעלה