התמודדות ברגע האמת

[ס י י פ נ י ת]

התמודדות ברגע האמת

שלוש שנים אני מייחלת לדבר מסויים. כמהה לרגע בו תתממש השאיפה הזו שלי. מתוך ידיעה שדבר זה יוביל לשינוי מהפכני חשוב בחיי. עתה - הגיע רגע האמת.התוכנית יוצאת לדרך. והחלו ניצני התפתחויות - מתחילים לראות את השינוי. ופתאום זה נורא מפחיד אותי. זה לא שאני מהססת, גם לא שוקלת מחדש את הרעיון לשינוי הזה. למרות היותי שלמה - מתקשה להתמודד עם התהליך שכה חפצתי בו. מכירים את התחושה הזו? נתקלתם בסיטואציה כזו? [מעבר לבית חדש, עלית שלב במערכת יחסים, התחלת לימודים וכדומה]. במשך הציפיה הנואלה - נתלו קורי פחדים וחוסר וודאות. כיצד מסלקים את אותם הקורים? כיצד מתמודדים עם רגע האמת ונכנסים לתהליך?

 

[thankful]

ודאי - אני מכיר את זה (עדיין) טוב

מאד על בשרי . אם את מעוניינת , פרסמתי מאמר כאן בתאריך 10 ביולי - שכבר קרוב ל - 4 שנים אינני עובד - שם תיארתי בדיוק את תחושותיי (זה נראה שאני זועם שם על כל העולם , אך אין זה בדיוק כך . זו היתה ההרגשה שלי באותן דקות/שעות/רגעים/לילות/ימים בהם חשבתי על - וכתבתי את - המאמר) . ליאור .

 

[thankful]

עדיין לא הגעתי לרגע האמת ...

מקווה - ב"ה - שיגיע בקרוב .

 

[ס י י פ נ י ת]

שלום ליאור

קראתי את המאמר המאוד מאוד ארוך. לא היה נעים בכלל לקרוא. גם לא קל. ומי אמר שהחיים הם גן של שושנים? חשוב לקרוא. מאוד מאוד חשוב! עדיין לדעתי צריך לקרוא. גם מה שלא נעים. למי שלחת את המאמר הזה? למי הוא נכתב מההתחלה? כי אני לא חושבת שזה משהו שצריך לשבת במגירה. ואני מניחה שאתה עדיין ללא עבודה? אמנם לא הגעת לרגע האמת עליו דברתי. זה יקרה כאשר העבודה לה השתוקקת תגיע. אך, בינתיים כיצד אתה מתמודד? מה אתה עושה כדי לא להיות תקוע במקום? אתמול קראתי ספר. הגיבורה יצאה למסע. לפתוח דף חדש בחייה העקומים. והיא התחילה. יצאה לדרך. ובאמצע דברים החלו להיתקע. והיא ישבה מיואשת. התכנסה בתוך עצמה בשתיקה. ובוקר אחד היא נזכרה בזו ששלחה אותה לפתוח דף חדש. זו שאמרה לה שאם היא הולכת לאיבוד - שתצעק כדי שתשמע את עצמה. והיא החלה לצעוק בקולי קולות. ושמעה את עצמה והתעוררה. [הספר: אמא של ג'ניס / סוזן אדם] כשמנסים להתחיל משו, לא תמיד הכל הולך חלק. אבל אסור לשבת ולהיקבר בשתיקה וציפיה. אם שליחת מיילים לא יוצרת שינוי - אז מחפשים דרך אחרת. זה כל הרעיון בחיים. לשנות היכן שלא טוב. לזרום. לא להיתקע בזמן שהחיים זורמים. כי כל הרפש והאצות יטפסו עלינו וניקבר חיים. לדעתי יש עוד הרבה באיזור הקריות הסובלים מחוסר תעסוקה במקצוע כמוך. חיפשת אותם? דברו. כוח של כמה עולה על כוחו של אחד. רק לא לוותר. כי אז החיים מוותרים עליך.

 

[thankful]

נראה שנהייתי

פחות עצבני/זועם/WHATEVER מאז שפרסמתי את המאמר . זה די רבץ עלי והרגשתי שאני פשוט חייב - אפילו היה הכרחי מבחינתי - לשחרר את המטען הזה ... גם אני לא אמרתי שהחיים הם גן של שושנים - וודאי גם לא גן של סייפנים וסייפניות "העבודה לה השתוקקת תגיע" - ואו , אני משתוקק להרבה עבודות ... המשפט שאמרת מחזק עוד יותר את הקשר בין עבודה ואהבה (כפי שמפורסם בלוח הדרושים של מעריב במדור "יחסי עבודה ואהבה") . "לה השתוקקת" מכוון אותי במחשבות אל "בחירת ליבי" , "האחת והיחידה" (העבודה , בהא הידיעה מרמז משהו על יחידותה של העבודה/משרה הזו ...) . העבודה היא גברת ... (מה שמזכיר לי את הקורס "אינפי I" , בה המרכזת קראה לפונקציה "גברת" .) מה אני עושה בינתיים ? למשל , מריץ לי בערב שבת שעברה מאמר על עתידנות - מקווה לפרסם אותו כאן בימים הקרובים (לא מצאתי פורום "עתידנות" בתפוז ...) ועוד ... אוכל להרחיב על כך בפעם אחרת . כמובן , מחפש עבודה בעיתונים כל הזמן , שולח קו"ח - ממש כפי שתיארתי במאמר ההוא ... איך בדיוק לחפש מובטלי הייטק שהם הנדסאי תוכנה באיזור הקריות ? דרך GOOGLE ? ... כוח של כמה ודאי עולה על כוחו של אחד - את זה ציינתי בסוף המאמר ההוא (זוכרת ? בחלק ה "פנייה לנתן זהבי" למשל ...) מנסה לשמור על שפיות או אי-שפיות זמנית , עד החודש הבא ... אה אה אה ... ליאור .

 

[thankful]

"מריץ לי בערב שבת"

הכוונה , מריץ במוח מאמר בערב שבת .

 

[BellA עלמה]

אכן

עלייה לארץ נקודת מפנה חשובה בחיי . משם הכל התחיל

 

[ס י י פ נ י ת]

ו...?

לעלייתך לארץ קדמו שנים של ציפיה לרגע הזה וברגע שזה קרה אז החל החשש הגדול?

 

[BellA עלמה]

בוודאי

מקום חדש ללא הורים וחברים עברית שבורה בוודאי שיש חששות האם אני אסתדר לבד? (פעם ראשונה שאני בעצם כלכך רחוקה מההורים) איך אסתדר עם השפה עם הישראלים שידועים כעם קשוח זוכרת את עצמי בשדה התעופה נפרדת מההורים אוי כמה בכיתי.

 

[ס י י פ נ י ת]

אבל בסוף עלית איתם

 

[BellA עלמה]

לא בידיוק

עליתי לבד וגרתי במעונות(בית ברל) תקופה . רק אחרי שנה ההורים עלו.

 

[ס י י פ נ י ת]

אבל את כבר 22 שנה בארץ.

 

[BellA עלמה]

כן. אבל שנה ראשונה הייתי

ללא ההורים. בדרך כלל השנה הראשונה היא שנה הכי קשה של הסתגלות

 

[BellA עלמה]

עליתי לארץ ב95

הייתי בת 22 זה לא 22 שנה

 

[נסיכת אהבה]

מכירה בהחלט...

ככה זה בדיוק עכשיו עם הלימודים: עד שסוף סוף בחרתי מה רוצה ללמוד, שלחתי את הטפסי הרשמה למרות ההתנגדות החריפה של אחותי ועכשיו כשעוד כמה ימים יש לי ועדת קבלה אני כולה מלאת סרטים והתלבטויות ומפחדת בטירוף מהלימודים וכיוצ"ב... כיצד מסלקת את הפחדים האלה- פשוט מתמודדת מולם, מנצחת אותם, פשוט אני אלך כמו גדולה לועדת קבלה, אוכיח שהתפקיד של מורה לגיל הרך מתאים לי מאוד ואעבור את זה כמו גדולה.

 

[ס י י פ נ י ת]

אכן בדיוק הרגע עליו דברתי.

להוכיח לעצמך שאת מסוגלת לגבור על החשש וללכת לשם ולעשות זאת. זה נכון. זו התמודדות בריאה. בלי מחשבות שליליות. בלי גורמים מעכבים מיותרים. מאיפה נובע החשש הזה לדעתך? מהציפיה הארוכה? ואולי מהספק שאין זה הצעד הנכון לעשותו?

 

[נסיכת אהבה]

מהספקות שאחרים נתנו לי...

מהפחד מהכישלון, החוסר ביטחון הרגיל שלי אולי.

 

[ס י י פ נ י ת]

אם כך,

אם אחרים נוטעים בך ספק ומעוררים אתצ חוסר הבטחון שלך. ואת עצמך מסלקת את החשש ומתקנת את הבטחון ואומרת לעצמך כי את "כן יכולה" - הרי שזו התקדמות עצומה. רוב הספקות מגיעים מתוך חוסר בטחון אישי. וחוסר הבטחון שלנו קשור בקשר הדוק לתרגום שאנו מתרגמים את הסביבה שלנו. ואם אפשר לגבור על זה, ז"א, לא להיתלות בסביבה כדי להאמין בעצמנו, אלא שהאמונה תגיע מתוכנו - הרי שזה תורת ההתמודדות כולה. לסלק את הספקות, להתיר את המכשולים - בלא הצורך לחכות לאישור של אחרים שאנו "אכן יכולים". מודה - זה שלב קשה. צריך לעבוד על זה. מה שמצא חן בעיניי הכי הרבה, שכתבת שאת תוכיחי להם שאת יכולה. אבל בעצם התכוונת שתוכיחי לעצמך. וזה הכי חשוב. מתי הראיון שלך?

 

[נסיכת אהבה]

ביום רביעי...

צריכה לבוא עם בגדים נוחים וצבעי פנדה

ואת צודקת- ה"להם" זה בין היתר לאחותי ובמיוחד במיוחד- לי...

 

[BellA עלמה]

../images/Emo50.gif