אחים, גנים ותשומת לב
גם אצלנו התאומים הם הראשונים (והיחידים...). בכל מקרה, בתחילת תוכנית ה-ABA (לפני קרוב לשנתיים...), לילדה היה קשה, בעיקר עם זה שהכניסו אותו לחדר, והוא היה בוכה... אז הוצאנו אותה מהבית. בגלל כל תהליך האיבחון והעובדה שידענו שיש בעיה, אבל טענו שזה לא אוטיזם, הוא רק צריך מסגרת קטנה... בקיצור ביטלתי את הרישום לגן ורשמתי למשפחתון. חודש לפני שנת הלימודים העובדות כבר היו ברורות. הוא לא הלך למשפחתון, אבל היא נתקעה איתו (לא היה נעים לי מהמטפלת). אחרי חודש וחצי נשברתי והוצאתי אותה משם - פשוט היה קטן עליה. עד מרץ היא נשארה בבית והיתה הולכת כל בוקר לאמא שלי - כדי לא להיות בבית כשאחיה לומד - כי זה היה לה ממש קשה (פעם בשבוע אמא שלי עבדה בבוקר - והבת שלי היתה הולכת איתה לעבודה - עד היום, שנה וחצי אחרי היא זוכרת את זה - לחיוב). במרץ היא נכנסה לגן (אחר מזה שאחיה היה משולב בו), והיתה לה קליטה די קשה (היתה מבלה ימים שלמים בטיולון, כשהגננות העבירו אותה ממקום למקום). בספטמבר (האחרון) אחיה הצטרף אליה לגן. הטיולון הלך - אבל היא היתה צמודה לסייעות שלו. מה שעשיתי היה פשוט לעבוד על הקשרים החברתיים שלה - מפגשים אחה"צ עם שתי ילדות מהגן (בנפרד, זה לא גיל לשלישיות), לאט לאט היא פיתחה את החברות שלה והתחילה להשתחרר ממנו. כיום (כבר די מזמן) היא מבלה את רוב היום עם חברות, אבל לוקחת עליו הרבה אחריות (בעיקר כשהסייעת נעדרת או כשהו מלך שבת...). לגבי העבודה בבית - אחרי שלושה חודשים פתחנו את הדלת והיא חופשית להיכנס ולצאת כרצונה (כשהיא נכנסת - משלבים אותה, ואת החברות שלה, שאיתו בגן...). בסה"כ לקח כמה חודשים אבל היא התרגלה והיום העובדה שמסביבו מסתובבות הרבה מטפלות - מאד טבעית לה (היא אמרה לאמא שלי לפני כמה ימים, שהיא לא אוהבת שאנשים זרים מסתובבים בבית שלנו - אבל עכשיו זו תקופה של ראיונות - סייעת לשנה הבאה, אני מקווה לסיים מהר). התלבטנו לגבי שנה הבאה, ואולי היה עדיף להפריד, אבל בסופו של דבר הם יהיו ביחד. פשוט כי הגננת היא הבחירה האולטימטיבית לשניהם (כל אחד משיקוליו הוא). זה הסיפור שלנו, היא מקסימה איתו, מחזרת אחריו ונדבקת... וזה נהדר !!! אולי זה ככה כי היא בת, אולי זה היה שונה אם היה לו אח (ויכלה להיות גם אחות שממש לא היתה משתפת פעולה), אבל זה מה שיצא, ויצא ממש טוב.
