התמודדות והמשך החיים

[dubonit7]

התמודדות והמשך החיים

היי
אז הבמשך לפוסט הקודם שלי.
כולכן הסכמתן איתי כמה נוראי וכמה קשה.
ועכשיו אני מבקשת מכן עזרה בכל מה שקשור להתמודדות ולהמשך.
אנחנו כבר החלטנו להמשיך ולנסות שוב להיכנס להריון.
אני נמצאת בבליל של מחשבות ופחדים.
אני אנסה להעביר את כל מה שעובר לי בראש ולסיחה על הכתיבה הטכנית, זה יותר עוזר לי להסביר את עצמי-
1. הכעס- כרגע הכי מפריע לי שאני נורא כועסת ומרגישה שזה חוסם אותי מלהמשיך ולזמן אנרגיות טובות יותר לחיים שלי. ולכן כרגע אני בוחרת שלא לעשות מהלכים משפטיים או לנסות לנער את המערכת. מה אתן עושות כדי לשחרר כעסים מבלי להפוך את זה לשגרה החדשה?
2. הפחד- גם אם אכנס עכשיו להריון, אני יודעת שלא כל הריון מסתיים בידיים מלאות ועד שהתינוק נולד, מדובר ב-40 שבועות ארוכים מאוד. איך עוברים הריון מבלי לאבד את השפיות ומבלי להיות בחרדות?
3. האשמה- אם אכנס להריון, אני נותנת צ'אנס לעובר. אותו צ'אנס שלא נתתי לעובר שלי. איך מפחיתים את האשמה? אני מרגישה
4. מחשבות שווא- רצות לי מחשבות של "אם רק היינו עושים כך או אחרת הכל היה יכול להיות שונה. אבל המציאות האלטרנטיבית הזו לא מיטיבה עמי. וגם לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. אז איך מפסיקים עם המחשבות האלו?

ברמה הרציונלית אני יודעת שהריון חדש הוא לא במקום, וששום דבר לא יחליף אותו. אני יודעת שאני לא אשמה בסיטואציה.
ברמה הרגשית אני עדיין תקועה. ואני כבר הולכת לפסיכולוגית.
אבל אני בטוחה שיש גם דברים שאני יכולה לעשות עם עצמי שיעזרו לי להתקדם.
אתמול סופסוף הצלחתי לבכות, שמבחינתי זה הישג, כי עד עכשיו הייתי חסומה.
אבל כל מה שאתן יכולות לייעץ לי, יתקבל בברכה

 

[שירהד1]

ואו!!!!!

כתבת באומץ רב ובתבונה רבה. שאלת שאלות קשות, אך חשובות ביותר, תוך הסתכלות לאמת המפחידה ישר בעיניים. אני מאוד מעריכה את זה, וזו מבחינתי התחלה.
המוח שלי מתפוצץ כרגע מדברים שיש לי לכתוב לך. אם אתחיל- יקח לי המון זמן, וזה גם לא יהיה מספיק יעיל. בגלל שאת בטיפול, אני לא מציעה עצמי לצורך כך, אבל כן מזמינה אותך לשיחה חד פעמית עימי (אם זה רלוונטי עבורך- כתבי לי מסר לצורך קבלת פרטים).

בכי הוא התחלה טובה, אגב.

איתך בכאבך,
שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[אנאעי]

משהו קטן

פעם כשהרגשתי שאני מלאת כעס וצריכה לפרוק,
קניתי בשוק צלחות זכוכית זולות ונסעתי למקום מבודד (היה שם פסל גדול כזה אבל בגדול שום דבר חוץ מזה) וזרקתי את הצלחות שיתנפצו וכל צלחת שזרקתי צרחתי את נשמתי ובכיתי והכל.

לא בהכרח עוזר לטווח הארוך אבל גיליתי עם השנים שטקסים תורמים להשלמה.

בהצחלה.
עונה לך גם בפרטי

 

[אובדתעצות1]

לא מתיימרת אפילו לייעץ רק יכוולה לספר על עצמי

נתחיל מהסוף, אצלי, בשביל להעביר משהו שאני יודעת בשכל לרמת הרגש, אני צריכה להגיד לעצמי את הדברים שוב ושוב ושוב ושוב.... בסופו של דבר זה מתיישב לי על הלב.

לבכות זה טוב ומשחרר. ולי עוזר גם לדייק לעצמי את הכאב. כי הרבה פעמים אני יכולה להסתובב עצובה אבל אם אני אדייק בדיוק למה ואז אכאב את הנקודה המדוייקת אז תהיה לי הקלה. אנסה לתת דוגמא כי זה נראה לי סתום.... לאחרונה יש מעלי עננה, עוד מעט מגיע תאריך הלידה המשוער של ההריון שאבד. אני עצובה. אבל זאת הרגשה כללית של עצבות מבחינתי. אם אני יושבת עם עצמי אז אני עצובה בדיוק בגלל שאיבדתי תקווה להגיע להריון חדש ושלם. אז עכשיו אני יכולה להתאבל על הנקודה הזאת ואז לעודד את עצמי עם אמירות של השכל שרב הסיכויים הם לטובתי ושאני אשתדל כמה שאפשר. מקווה שזה יותר בהיר עכשיו.

כעס, בשבילי אין מצב שהכעס היה עובר לי בלי לעשות משהו עם הרשלנות הנוראית הזאת. גם לי כנראה לא היו כוחות נפש לסאגה משפטית ארוכה. אבל הייתי מתלוננת לגורם הרלוונטי. מעבירה את הכעס שלי למעשה חיובי שלפחות ייתן לי שלווה שמנעתי טרגדיה נוראית כל כך ממישהי אחרת. אחרי שהייתי עושה משהו אקטיבי עם הכעס (הכעס שלך נורא ומוצדק!) הייתי אומרת לעצמי (בטוחה שלא כל אחת תתחבר) שהכל כתוב, אם ככה קרה, אז ככה היה צריך לקרות. זה יכול להישמע עכשיו דבר נורא להגיד. אבל בשבילי זה עוזר. אני אתן שוב דוגמא. חברה מבוגרת שלי סיפרה לי אחרי האובדן, שלה היו שלושה אובדנים בשבועות מאוד מתקדמים לפני שני עשורים. מאז נולדו לה שלוש בנות שהן כבר מתבגרות עכשיו. והיא אומרת שתמיד היא מחזקת את עצמה שלו לא היתה מאבדת את ההריונות ההם לא הביתה זוכה לבנותיה האהובות כל כך. אז נכון שהיתה זוכה לילדים אחרים. אבל כמובן שהיום היא לא יכולה לדמיין את עצמה עם ילדות שהיו מתאימות לה יותר.

פחד, מזדהה מאוד. פחד מצמית. מפחדת להיכנס להריון ולהשתגע מדאגה. מפחדת חלילה לא להצליח להיכנס להריון בכלל. אין לי מה להגיד. מנסה לנשום עמוק. להאמין שיהיה לנו טוב. להאמין שגם דברים טובים יכולים לקרות.

אשמה וההסתכלות על מה היה יכול להיות, שתיהן אחוזות אחת בשניה. את הנעשה אין לשנות ואנחנו הולכות תמיד רק הלאה. אז אני מרשה לעצמי תמיד להסתכל רק קדימה. בכל נושא, אני יכולה להשפיע רק על מה שעוד יהיה, אז הדבר היחיד שאפשר לקחת מהסתכלות לאחור זה את מה שאני אבחר לעשות שונה מעכשיו. זהו זה. עשית את הכי טב שלך לאותה נקודת זמן. עכשיו תגייסי את כל הכוחות שיש לך לעשות למען העתיד. חלילה לבזבז כוחות יקרים על דברים שאין בכוחנו להשפיע עליהם.

חיבוק עצום.

 

[dubonit7]

הזדהות

מאוד התחברתי למה שכתבת על החברה שלך והבנות שלה.
לפני הבן שלי עברתי שלוש הפלות. אם לא הייתי עוברת אותן, לא הייתי זוכה להכיר את יונתן שהוא כמו אוויר לנשימה בשבילי.
מבחינת הכעס- אני מיישמת משהו שאמרה לי מישהי חכמה- אני שמה אותו כרגע בקופסה בצד, אחרת אני לא אוכל להמשיך הלאה להריון נוסף (הלוואי שבקרוב!!!).
אם אני אבחר לטפל בכעס זה ייקח לא יום ולא יומיים, ויכול להתפרש על פני חודשים של ביורוקרטיה. לא מתאים לי כרגע...

 

[אובדתעצות1]

מאחלת לך מכל הלב הריון נוסף ותקין במהרה

אם חלילה לא תצליחי לנעול את הכעס בקופסא, אני לא התכוונתי בכלל למסע ארוך בבירוקרטיה. בוודאי שאין לך כוחות לזה. אני התכוונתי שהייתי כותבת מכתב ומפרטת הכל ומוציאה את הכל מהלב שלי לדף, ואז שולחת אותו לגורם המתאים וזהו.... בלי בירוקרטיה ובלי כלום. לא אחריותך מה הם יעשו עם זה ואיך הם יטפלו בזה.
והכוונה שלי אינה נקמה או פיטורין של מישהו, הכוונה להוציא על הדף את כל העוולות שעשו לך. שהם כבר יחדדו נהלים ויסיקו מסקנות זה כבר לא שייך אליך.

 

[נטעים 90]

הכל טבעי ולגיטימי

לכעוס- זה לא אומר שעכשיו את תכעסי לנצח אבל עברת דבר לא פשוט וכן מכעיס ומתסכל, לא תמיד אפשר לקבל ולהכיל ואין שום רע בלכעוס, ואם את חוששת מלכעוס אז אולי את כבר בתוכך לא כועסת. כל מי שחוותה אובדן מתמודדת עם אותה בעיה, התמימות נעלמת, פעם חשבתי שמחשבה יוצרת מציאות וואלה היום אני לא בטוחה, היו כאלה שלא חשבו ולא רצו ולא דמיינו ונקלטו וילדו והכל טוב. פתרון- סרנדה, ציפרלקס, טיפול רגשי וגופני. חיים משבוע לשבוע ושהכל טוב באופן טבעי זה מפחית חרדות. יש הרבה סיפורים שמסתיימים טוב! .את לא אשמה -כל כך הרבה פעמים אנחנו חכמים בדיעבד, היום לאחר 3 הפלות ועוד אחת בדרך,הבנתי שאם היום הייתי יודעת את מה שהראש סירב להבין, הייתי פועלת אחרת לגמריי, אבל מה יעזור לי או לכל אחת להאשים את עצמה? פעלת על פי הנתונים שהיו לך ועשית הכי טוב שאת יכולה וגם אם לא -אז בוודאי תטעי בהמשך עוד כמה פעמים .אלו החיים. הדרך להשלמה היא לאחר כעס וכאב ותסכול ומותר וכדאי להרגיש את זה! אני מאמינה שחוויה טובה מתקנת זה כל מה שכולנו צריכות , מאחלת לך מכל ליבי -הריון תקין וטוב והכי חשוב שיסתיים בידיים מלאות וכמה שיותר מהר.

 

[dubonit7]

תשובה מעולה

קראתי את מה שכתבת. וואלה, תשובה מעולה.
שמת את הדברים כמו שהם, בלי קלישאות.
תודה רבה לך♥♥♥

 

[נטעים 90]

ותודה גם לך

 

[oneday10]

את גיבורה

אני ממש רואה אומץ שאופן שבו את מתבטא, בצורה אמיתית ומפוקחת. את רואה את המציאות כמו שהיא ולא בורחת ממנה. יחד עם זאת את גם רואה עתיד וחותרת לשם.
משהו שעוזר לי להתמודד עם קשיים (ואובדן הריון זה רק קצה הקרחון אצלי) זה שאני יושבת עם בעלי ואנחנו עושים רשימה של כל אותם דברים שאנחנו צריכים להגיד עליהם תודה ולא לקחת כמובן מאליו. להבין שכמה שקשה, היה יכול להיות אפילו יותר קשה.
אני יודעת שזה לא עונה על כל השאלות שלך, אבל אולי זה תרגיל שקצת יקל עליך.
&nbsp

 

[dubonit7]

לא מרגישה גיבורה

היי
תמיד כשמישהי כותבת איך היא מתמודדת עם האובדן, יש בי מין סקרנות לשמוע גם את הסיפור שלה. מצד שני מה זה ענייני?
התרגיל של הרשימה- מכירה היטב. ויש לי יופי של רשימה... יחד עם זאת, אני בהחלט מקווה לימים ורודים יותר.

 

[pezach2]

את מעריכה את החיים עצמן

וזה מדהים אותי!!
כי היד הקלה על ההדק מעידה על חיסרון בערך החיים.
אני עובדת על זה, מוסיפה לעצמי ראיה אחרת על החיים, על החשיבות שלהן (ואני דוסית, אז זה אמור להיות קל יותר, אבל זה לא. כי להעריך את החיים בעצם היותם חיים - בלי קשר לשמירת מצוות זאת הפרדה משמעותית ולא 'בילד אין במערכת')
ואני עדיין פוחדת מהריון נוסף (חצי שנה אחרי הפסקת הריון ולידה שקטה) גם אם אני מפנטזת על זה.

היכולת שלך מהמקום הזה לחשוב על הריון נוסף כדי להעניק חיים, ולתת את האמהות שלך לעוד צאצא, ראוי להערכה. גם אני חושבת שיש לך הרבה אומץ,
לכי עם זה...

 

[dubonit7]

מודה שהצלחת לבלבל אותי...

לא ממש הצלחתי להבין כוונתך "היד הקלה על ההדק". את מרגישה שאצלך היד קלה על ההדק?
ומה הכוונה כשאמרת "החיים בעצם היותם חיים".
באמת מעניין אותי למה התכוונת...
לגבי הנושא של הריון נוסף- אני לא ממש יכולה אחרת. זה טבוע בי ובוער לי בעצמות.
אמרתי היום למישהי שכל אחד עושה לעצמו חישובי עלות- תועלת.
יש כאלו שמבחינתן הכאב באובדן נוסף חזק יותר מהרצון לעוד ילד, ואז הן מחליטות שלא לנסות שוב, או לוקחות זמן להתאוששות.
ויש כאלו שכואב להן יותר לא לנסות. ואז אין להן ברירה אלא להמשיך ולנסות.
אני מהזן השני. ולכן אני לא מחשיבה את עצמי גיבורה. אלא יותר כמו חיה שהולכת עם האינסטינקטים הטבעיים שלה- להיות אמא.
וכדי שאני לא אאבד את זה לגמרי, אני מחפשת שיטות שיעזרו לי לפנות הצידה את כל מה שחוסם אותי מלהגיע לשם.
אבל כן, אני מאוד מבינה את הפחדים שלך.
מקווה מאוד שהם יישארו רק פחדים ולא נחווה אף צער בהריונות שלנו. ❤

 

[pezach2]

תשובה ארוכה ומתפלספת

היתה לי הרגשה שאני לא מספיק ברורה, ולא הצלחתי לסגנן אחרת..
אנסה שוב, ומקווה מאד שאני לא מעיקה.. כי זאת התפלספות מחשבתית.... אז מי שזה לא מתאים לה שפשוט תדלג.

היד הקלה על ההדק-הכוונה שלי היא בתוך הצוות הרפואי. וחס וחלילה לא אליך!!
לכל בית חולים יש את הפרוטוקול שלו על פי מה הוא קובע טיפול, המתבסס על סטטיסטיקה מדעית, הדת והחוק.
לכל מטפל יש את ה'אני מאמין' שלו, שעל פיו הוא פועל בתוך גבולות הפרוטוקול.
השאלות הקשות מגיעות לנושאים כמו- חולה שנוטה למות, הפסקות הריון, בחירת האדם על טיפול רפואי בסוף חייו וכו'..
החוק בישראל מורכב משיקוף ואיזון של ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית, ולכן ישנם קונפליקיטים רבים בנושאים שקובעים חיים או מוות, בין ההלכה לדמוקרטיה.
לגבי הפסקת הריון- בדת הנוצרית אוסרים אותה ואפילו על חשבון סכנה ומוות של האם.
בדת היהודית מתייחסים אל כל מקרה לגופו, לוקחים בחשבון הרבה מאד נתונים נוספים כמו הסכנה לאם, סוג המום, האם העובר בגדר חי הלכתית...ולכן הפסיקה ההלכתית מורכבת וצריכים להיות בקיאים הן בהלכה והן ברפואה כדי לקבל תשובה ברורה.

ההרגשה שלי היא שהייעוץ שניתן לך היה עם יד קלה על ההדק, הוא היה כל כך בטוח בעמדה שלו, ופחות התחשב בערך של נתינת חיים כפי שאת מעריכה את זה. ולכן לא היתה לו כוונה לבדוק יותר לעומק את האחוזים שעל פיהם קיבלת את ההחלטה.

לגבי הכוונה שלי על 'החיים בעצם היותם חיים',
אני מתכוונת לכך שיש חשיבות במתנה של חיים שקיבלנו גם בלי קשר להצלחות. הרבה אנשים מחשיבים את חייהם רק בגלל שיש להם כסף, יופי, רכוש, חכמה ועוד.. ולא יודעים להעריך חיים שהם בלי כל אלו. האמת היא שהחיים חשובים גם בלי שום כל הדברים שנתפסים כהצלחות בעיני אנשים.
כשילד נולד אף אחד לא יודע אם יהיה מוצלח, חכם, יפה, ועשיר, אבל אנחנו שמחים בלידה שלו כי בתוך תוכנו אנחנו יודעים שאלו לא הדברים החשובים באמת, רק עצם זה שהוא חי וניתן לו אפשרות להשפיע לטובה בעולם זוהי שמחה גדולה.

את הולכת עם האינסטינקט האימהי שבך, ואת בוחרת בחיים.

חני וינרוט ע"ה כתבה שיר שממחיש את הרעיון, היא היתה חוגגת את החיים, כי הם ראויים.

לפעמים,
אולי פעם בחיים,
מצליח לי לחוות רגע פשוט
שאין בו כעס, או אשמה,
געגוע או בהלה.
גם לא אושר עילאי
או אסון נוראי,
סתם רגע כזה
שאני חולפת בתוכו
או הוא בתוכי,
והבלתי מושלם שסביבי
ובעיקר זה שבי,
מרגיש כמו שפיות.
כמו החיים.
כמו: "זה מה יש"
ועם זה מנצחים.

 

[dubonit7]

תודה!

תשובה נהדרת והשיר נפלא. אהבתי ממש

 

[EcoT]

כתבתי הרבה והכל נמחק לי

מנסה לשחזר
קודם כל אני קוראת אותך כאדם שמאוד מודע לעצמו ואני חושבת שזה אחד הדברים החשובים להתמודד עם אותן שאלות שהעלת.
קודם כל, כל מה שאת מרגישה כעס, פחד, אשמה, מחשבות וכו זה לגיטימי וטבעי. ואת לא לבד ברגשות שלך. כשקראתי את הסיפור שלך זה העלה לי את הפחד הכי גדול שלי כי גם אנחנו הפסקנו הריון בגלל ממצא בצ'יפ. אמנם אצלינו שוחט תמך וחיזק את היועץ אבל עדיין בתוך תוכי זה מפחיד אותי וכואב לי איתך שאת צריכה לעבור את זה.
אני מתמודדת עם כל הרגשות האלו שתיארת ודברים נוספים בזה שאני נותנת לעצמי לקבל אותם. כלומר אני נותנת להם למלא אותי לגמרי, אני שוקעת בהם עד הסוף ואז כשאני בוערת ברגש בשיא הוא דועך כמו אש שמכלה את הדלק שלה. זה לא מעביר את הרגש לגמרי אבל זה נותן לי את השליטה בו ואת המודעות אליו. אני עכשיו בתהליך ההחלמה שלי ואני יודעת שיהיו עוד עליות וירידות אבל אני נותנת לעצמי להיות מודעת אליהם ויותר מזה אני מידעת את הסביבה הבנזוג והחברים שישימו לב אלי לראות שאני לא שוקעת ולא מצליחה לקום.
אני יודעת שאני רוצה הריון נוסף מבחינתי עכשיו ואני עובדת על עצמי כבר מעכשיו להוריד את החששות במהלכו. אני אומרת לעצמי שאין לי שליטה על כלום בהצלחה שלו (חוץ מהדברים הרגילים כמו חומצה פולית וכו) אני לא יכולה למנוע הפסקת דופק בשליש ראשון כמו שכבר היה לי, אני לא יכולה למנוע עוד טעות כרומוזומליות כמו שהיה עכשיו ואני בתור אדם מאוד מודע ובשליטה דווקא ההבנה הזאת שאין לי יכולת לשלוט עוזרת לי לשחרר ולהוריד את שלב הלחץ.
אני שוב חופרת, אבל הנקודה העיקרית שלי זה מה שאמרתי בהתחלה, את נקראת כאדם מאוד מודע לעצמו אז תשתמשי במודעות הזאת על מנת למצוא את הדרכים שלך על מנת להתמודד עם הרשות הללו.
חיבוק גדול על ההתמודדות עם כל מה שהיה ואני מאחלת לך הריון חדש שיסתיים בידיים מלאות בקרוב

 

[קונטרפונקט]

אענה לך בהתנצלות משלי על התשובה הטכנית.
אלה הדברים שעוזרים לי:
1. הזמן שעובר. קלישאתי אבל נכון. מתרגלים לסיטואציה, גם אם היא קשה מאד.
2. ספורט - ממש עוזר לי להוציא כעסים, מתח, עצב ותחושות שליליות אחרות. משחרר את ההורמונים שמייצרים מצב רוח טוב. לאחרונה התחלתי להתייחס לספורט ממש כמו לתרופה וכמעט כל יום לעשות איזהשהו סוג ממנו בהתאם ליכולת הנפשית והפיזית שלי, אפילו אם זה רק 10 דקות. הורדתי אפליקצית יוגה מעולה ואפליקצית כושר (7 minutes) ועושה הליכות או ריצות איטיות.
3. לעשות דברים שמקדמים את ההריון הבא: טיפולי פוריות / לחכות לביוץ.. לעשות בירורים אם יש.
4. להסתכל ממש רחוק קדימה או ממש קרוב קדימה, אבל לא באמצע: לדמיין את עצמך עם תינוק קטן ולהאמין שהוא יגיע, גם אם באמצע יהיו קשיים. *לא* לחשוב על כל הקשיים שבדרך, אלא רק על התינוק שיגיע בסוף, ולהגיד לעצמך שזה לא ישנה לך אז בעתיד, אם נקלטת ביוני או באוגוסט או בדצמבר. לחילופין, להסתכל ממש קרוב קדימה - לשרוד את היום הקרוב, לא לחשוב מעבר לזה. המשותף לשני המקרים הוא לא לחשוב על הקשיים והבעיות שבדרך.
5. מדיטציה / מיינדפולנס - גם לזה הורדתי אפליקציה ממש מעולה P-: (headspace משתדלת לתרגל כל ערב 10 דקות. ממש עוזרת להרדם ולמצוא שלווה. מצאתי את עצמי מנסה לתרגל עקרונות ממנה גם בסתם יום מלחיץ בעבודה. מניחה שעם התרגול מגיעה גם השליטה במחשבות והיכולת למצוא שלווה בעזרת הטכניקה.
&nbsp

 

[dubonit7]

תודה גם לך!

תודה על הטיפים!
את הפעילות הגופנית כבר אימצתי.
אבח הרעיון לאפליקציות מעולה!