התמודדות יומית...

התמודדות יומית...

החיים שלי מה עושים כאשר הדבר שהכי רוצים משתבש,הדבר שהכי חושקים בו בועט בך החוצה מבלי להגיד "סליחה". ואתה הכי קטן שיש מנסה לעלות על ההרים נעזר בדברים שחולפים על פנייך, אבל בלי הצלחה. למה הכול מוגבל בפנייך, בגלל שאתה טיפה שונה, טיפה מראה ייחוד, החברה פוסלת אותך. אתה מגיע לטור ובו ממיינים אותך מימין החברה ומשמאל :הבדידות. ואתה מנסה לשנות קוצץ קצת בקצוות, מעגל פינות אבל עדיין אתה מה שאתה. אז אתה שומע מה שכולם שומעים ואתה לובש מה שכולם לובשים ועושה את אותן תנועות מקובלות אבל עדיין מצביעים עלייך וצוחקים. כמו אוויר נושמים אותו אפילו מצליחים להריח אותו אבל אי אפשר לראות אותו. אבל אתה מתעקש ואומר אני יצליח אני אפרוץ קדימה, יבחינו בי אז אתה אורז את האכזבה, והבדידות התמידית ואת המראה הוורודה שכבר נסדקה בדרך ומנסה לקבור את זה עמוק ,עמוק בפנים אבל בכול הזדמנות זה יוצא מהקבר העמוק שקברת ואומר לך "חשבת רק שתוכל להפטר ממני". ושוב אתה נופל למערבולת העמוקה שניסית לצאת ממנה. אז שוב אתה נעזר בדברים שחולפים בפנייך וכול רסיס של תקווה שנקלע לדרכך אתה מחזיק בו כול כך חזק ושואף שהפעם זה נגמר אתה תצליח להתמודד. אבל האמת נזרקת בפנייך אתה מה שאתה ולא תצליח לשנות את פני הדברים אתה פיפס של החברה נפל בשולי הדרך שמחכה שמכונית תעבור ותושיט יד ותעזור לך....
 

Michallllllllll

New member
קראתי מבלי להפסיק.. איך שאת כותבת!

אבל גם הייתי רוצה להבין מה זה הדבר שכל הזמן צף וכאילו מפריע? תמשיכי לכתוב! את כותבת ממש חזק!..
 
תודה

מה זה ?זה משהו שאני נאלצת להתמודד יום ביומו...תקרא בין השורות אולי תכנס למוחי...ותודה אני מבטיחה להמשיך לכתוב
 
התמודדות יומית המשך

החיים שלי נוולות עפות מעל ראשי מחפשות פגר,ואני אומרת היום זה לא תורי אני שוכבת במיטה מכורבלת, מעטה על עצמי שכבת מגן, בועה שלא יזהו אותי מוקפת ברגשי אשם הם חונקים אותי לא משחררים אותי לחופשי, פעם אחת אני רוצה להיות דרור, אבל לא גשם של צער יורד מעיניי, איך מפסיקים את זה? קולות מתנגנים ברקע והם רק מנגנים זיכרונות שאת מנסה לשכוח. אני קופצת לבריכה מתחילה לשחות ,מאושרת ואז הם באים והם רודפים אחרי עד כמה שאני שוחה מהר הם משיגים אותי אני בורחת צועקת "לכו"! "תנו לי לחיות"! ואז דממה שוררת, ואני מהלכת ברחובות הריקים, הכול נראה כול כך מוכר ואפילו שונה פתאום אני מרגישה משהו אופף אותי :מה זה? אני מסתכלת לצדדים משהו רודף אחריי,וזה מתקרב אליי מהר,במהירות הבזק הוא עוטה עליי קקון,ואני מנסה להדוף אותו ואני נלחמת כאילו זו מלחמה על חיי ,"אבל נפטרתי מי זה והוא הבטיח לי שלא יחזור"! בכול כוחי אני מנסה, אבל הוא חזק ממני. הוא מנסה לגנוב ממני את נשמתי,אבל אני כנועה אני מעניקה לו אותה,פחדנית מאין מוצא וצללים של עצמים עוברים הלוך ושוב, מביטים, ואומרים: זה העתיד שלה שתישאר שם, בציפורניים אני מנסה להיחלץ שורטת,בועטת אבל הוא אומר: "את שלי"! באמצע הרחוב, בבית,בגינה,במקום ציבורי כול שהוא, באמצע השנייה, באמצע שעה,באמצע השבוע....
 

ב ן ח ו ר י ן

Member
מנהל
זה יפה....

אבל כולנו פיפס של חברה ואילו כל אחד הוא אדם בפני עצמו. אדם חייב להדגיש את הייחודיות שלו כי אחרת למה הוא חי, ולהדגיש את הייחודיות זה לא תלהיות תמיד קונפורמיסיט!!!
 
למעלה