התמודדות מאוחרת...

[setonr]

התמודדות מאוחרת...

החיים מסמנים סימני שאלות גם בגיל השלישי. אמנם אנשים אלה ראו משהוא בחייהם אבל לחיות בדילמות זה קשה בכל גיל. לאחר ארכע עשורי נישואין חיים בפירוד. חשבתי שריחוק ירפא פצעי רגש. אך בפועל יש סטגנציה ורע לי מזה. הילדים חושבים שהמצב לא נורא אם חיים בשני בתים ומתראים מדי פעם. נכון שיש יותר רוגע אבל בגדול הריחוק הריגשי הופך לקבוע . כל ניסיון להדבר נדון לפתיחת פנקס חשבונות על פגיעות מהעבר . החיים לבד על כל המשתמע לא כל כך קשים כמו שחשבתי. אבל מה יקרה כשלא אוכל לתפקד כעצמאי....

 

[להבה ירוקה]

ברוך הבא ../images/Emo140.gif

להיות מודע לחששות ולהודות בהם, זה צעד ענק - כי הצעד הזה יכול לקדם אותך הלאה, ולשנות את המצב. ריחוק באמת לא תמיד מצליח לרפא פצעים, כמו גם הזמן לא. אבל אנחנו יכולים לנסות לרפא את הפצעים בצורה יותר אקטיבית. אני חושבת ש"פנקס חשבונות" כזה, בעצם מתחזק את הפצע על "אש קטנה", ולא נותן לפצע להירפא. אולי אפשר לחשוב על דרך אחרת במקום להתחשבן על פגיעות העבר? אולי לחשוב על קבלת העבר, וסליחה. כשאנו סולחים, כ"כ הרבה אנרגיה של כעס משתחררת החוצה, ופתאום מתפנה מקום למשהו חדש.

 

[setonr]

ללהבה ירוקה -תודה על דבריך ועל

תגובתך המהירה. בחיים בכלל יש צורך מתמיד בפשרות שלא לדבר בחיים הזוגיים. מנסים לחיות בהסדרים . כנראה שלא תמיד עזרו, אם לאחר שנות דור הפתרון הדחוק הוא פירוד ג"ג. גם הניסיון לחלוקה ממונית כדי לתת תחושה של שליטה בחיים, לא סייעה להקטנת ה"אש הקטנה"שהפכה לגרום מתסיס. כמו שאומרים צריך שניים לטנגו- גם להשלמה עם העבר ולסליחה צריכים נכונות נפשית ואין די ברצון של יחיד. לחיות בחצי זוגיות פגועה זה יותר קשה מפשרות העבר ביחד עם הילדים.

 

[אינטראק]

לפעמים טוב להיפרד

ההורים שלי חיו הרבה שנים ביחד, פחדו להיפרד, אבל מיררו זה את חייו של זה. וחבל, לא היה בזה שום טעם. רק גרם להם תסכול וסבל. אם התקבלה ההחלטה להיפרד, ולפעמים זו ההחלטה הטובה ביותר, אז נראה לי שהכי טוב זה לקבל אותה כעובדה ולוותר על המחשבות - "זה היה צעד נכון או לא", רק שזה לא קל בכלל להגיע למצב נפשי שבו לא עוסקים בשאלה הזו.

 

[setonr]

לאינטראק- תודה על דבריך- העניין

שזה נעשה מהכרח ולא מתוך השלמה ובחירה. המזל הוא שלנו יש שתי דירות שבאחד מהם גר הבן(30). הסידור הזה לא נוח לכולם.אני חושש שכל שינוי שאקח עלול להצית תבערה רגשית שתיפגע בכל המשפחה.כל ניסיון להציע מגשר כדי ליישב את העניין לנוחות הכל לא צולח. אפילו חשבתי לחפש פתרון לדיור מוגן עבורי, מה שהכי מפריע שבעשור שישי פלוס עלי לנסות דרך חדשה ולאן..?

 

[להבה ירוקה]

ומה זה להיפרד - באמת?

ישנן פרידות, שהן רק פיזיות. למשל, במקרה שממשיכים להתחשבן- בגלל פגיעות העבר, יש כאן חלק שלא נפרד לגמרי.

 

[setonr]

ללהבה-יש צד שמציג את הנפגע הקבוע

בדגש רגשי. אני ספקן אם זה נעשה במכוון . הרי ישנם דברים שאין לנו שליטה עליהם ואין שני אנשים שמרגישים באופן זהה. לפעמים נמאס לשאת את הצלב ולנסות להרגיע או להסביר לוגית לבן הזוג שטוען שנפגע רגשית. המעבר הייזום על ידי לגור בדירתנו הישנה עם הבן נועדה להרגעי ולתת פסק זמן . זאת לא היתה פרידה מוסכמת. היום קשה יותר להידבר ולבדוק בהסכמה לגבי העתיד. הרי שנינו בגיל השלישי גם אם היא לא משלימה עם זה. מה שמפריע שפסק הזמן התארך מעל חצי שנה...

 

[להבה ירוקה]

מבינה.

אז איך בכל זאת מגיעים לפרידה שכוללת גם פרידה מן "הצלב"? האם אתה חושב שזה אפשרי עבורך ועבור משפחתך? האם אתה מאמין בכך שגם לאחר הפרידה, מגיע לך וגם לה, להינות משלוות נפש? לרגע לא מזלזלת בקושי המצב ובמורכבותו, אבל עדיין מחזיקה בדיעה שבכדי לשנות את המצב - יש לגשת באומץ אל עניין הפרידה, ואל מרכיביו - כך שתהיה אפשרות לנקות את המשקעים ולהיפרד באמת. האם ישנם דברים שהיית רוצה להגיד לה ולא אמרת? האם יש לך אפשרות לבחור - תוך כדי שיחה איתה, שהפעם לא תשאב מן העבר אל שיחה בהווה (בחירה קשה, אבל אפשר לפי דעתי להתרגל אליה)? אני שואלת בעצם, מה יש ביכולתך, עפ"י דעתך ורצונך, לעשות בכדי לשנות את המצב.

 

[setonr]

ללהבה-ברוב שאלותיך אני מתלבט .

אני מרגיש שאנו זקוקים לעזרת מגשר. אך ענייןזה מסורב. בניסיונותי אני מתומרן לשיחות רגשיות קשות עד שלאחרונה למדתי לחתוך ולא להגרר. אני חושש מההשלכות והפרשנויות לצעדים שאצטרך לנקוט כדי לחיות במםגרת חברתית ואישית. בעבר דברים של מה בכך פורשו לרעתי תוך מעורבות שאר המשפחה. אולי אצליח ללמוד דרכים ואמצעים לנקות משקעים רגשיים- הלוואי. בכל מקרה חשובים לי קשרי המשפחה הילדים והנכדים. ואני חושש שמא אפגע במערכות היחסים הללו...

 

[להבה ירוקה]

סירוב לעזרת מגשר

אמנם אני מגיעה ממקום אחר, אבל גם משפחתי סירבה להיכנס לטיפול משפחתי בעקבות בקשה שלי, ורק אני עברתי טיפול. אני יכולה להגיד לך, שהיום, אני רואה שהטיפול שלי משפיע על כל המשפחה. המודעות שלי, מצליחה לשנות דברים בדינאמיקה המשפחתית. כמובן שזה יותר קשה, אבל זכותו של הצד השני לסרב, והייתי צריכה ללמוד לקבל את זה. ממש ממש לא רציתי לקבל את הסירוב הזה בהתחלה, כעסתי וגם השתמשתי בסירוב בתור עילה לקורבנות מצידי - אה, הם לא רוצים יעוץ, אז אני לא אשקיע בשיפור התקשורת והיחסים, כי למה שאני אעשה את כל העבודה לבדי? ומה יצא מהחשיבה הזו שלי? כלום. עונש עצמי. ברגע שהבנתי את זה, והחלטתי לוותר על האגו שלי, ועל הקורבנות שלי, דברים התחילו להשתנות. אני בטוחה שהילדים והנכדים חשובים לך (אגב, מתי בפעם האחרונה אמרת להם את זה?

), ותמיד יש חשש להיפגע. החשש להיפגע, הוא חלק מהחיים. כל פעם שאני פוגשת את אמא שלי, יש לי חשש להיפגע מהדיבור שלה או ההשקפה שלה (שמאד שונה משלי). אבל אני אוהבת אותה ורוצה בקשר הזה, אז..לוקחת את הסיכון הזה.

 

[setonr]

ללהבה ירוקה - תודה אחשוב על הדברים

 

[Neora Barak]

סטנור היקר- לטנגו.. צריך שניים..

לאחר 4 עשורים של ביחד, אתה מוצא עצמך פרוד, ומתמודד מול רגשי אשם, מניפולציות, ורצון לשקם את חייך, עם תוחלת החיים של היום - יש לפניך עוד כמה עשורים לחיות, ולחיות טוב , למרות הפרידה, כתבתי שלטנגו צריך שנים, מפני שגם לשאיבה לתחושות קשות צריך שנים, נסה להחליט בינך לבינך כדי שתוכל להמשיך לתפקד הלאה, שאתה לא שם כדי להשאב, ומקדם את עיניינך - למרות הכל, אני מציעה שתגייס עכשיו את כוחות הנפש שלך בהתמודדות- לשיקומך האישי, לנצל דווקא את חלון ההזדמנויות שיש לך עכשיו לעיצוב חיים חדשים, גילך - למרות מה שאתה חושב, מהווה נכס בנסיון שצברת, לא מגבלה, אני מצרפת כאן לינק לפורום גישור במעריב- http://forums.nrg.co.il/index.php?act=forum&do=forum&forum=122 כנס לפורום הזה "בלי חשבון" ושאל את המגשרת שאלות ככל העולה על רוחך, לשם כך הפורום קיים, במקביל, עשה לעצמך תוכנית שיקום כתובה, ובצע אותה צעד אחר צעד, מקריאת ההודעה שלך ניתן להבחין ביכולות שלך להתרכז בעיקר, לממש את רצונותיך, ועם זאת להשאר רגיש לצרכי הסביבה. בהצלחה רבה נאורה

 

[setonr]

לנאורה תודה על ההתיחסות והרצוןלסייע

 

[5EDEN50]

ידידי אין שלמות.

בתשובה למה שכתבת בתשובה למה שכתבת פשוט בלתי אפשרי להגיד מה יותר טוב ! כאשר אתה במערכת יחסים ירודה נדמה לך (ובצדק ) שעדיף פירוד. וכשאתה פרוד יש את ריגעי לבד שהם קשים. הן החיים בנויים מקטעים קטעים,לכן כול עוד ניתן לחיות עם הבן או הבת זוג ב אין ספק שלחיות לבד זה קשה,אך במערכת יחסים עכורה קשה שבעתיים. פשוט החיים בנויים מקטעים קטעים, וצריך לדעת להנות מהרגע ללא חשש וללא דאגה.כול עוד ויש יכולת וכייף לחיות עים בן או בת הזוג אז הללויה ! וברגע והחיים משתבשים יחד אז נפרדים וגם הללויה. כי תמיד ניתן למלא את הזמן הפנוי בתחביבים , בחוגים בלהזמין חבר לשים מוסיקה שאתה אוהב ולחפש אהבה חדשה ,ידידות יפה ,קטעי חברות אפשר ללכת למועדונים ואפשר בקיצור מלא מלא עוד דברים לעשות באמונה ושימחה . --------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

[להבה ירוקה]

בשביל מה -

המרווחים האלה בין השורות? אם זה בכוונה, אז זה ממש לא מכובד.

 

[רננהלי]

נראה לי

שזו דרך גרפית שבה רצה להדגים משהו במה שאמר. "החיים בנויים מקטעים קטעים" גם לדעתי זה היה טיפה מוזם, אפשר לעשות קצת פחות רווח. שלא נגלגל שעה את העכבר..

 

[להבה ירוקה]

דיברתי עם הכותבת. זו הייתה טעות

 

[setonr]

עדן יקרה- תודה על היחס הכן והתומך-

ניסיתי לשלוח אי מייל עם דברים שלי....