התמודדות נפשית עם בלגן - הכיצד?
אחד הדברים שמטריפים אותי בלהיות כל היום עם יובל בבית זה הבלגן שאנחנו מבלות בתוכו. מכיוון שאני מחזיקה מעצמי אמא "מאפשרת", אני נותנת לה לעשות כל מיני דברים שהתוצאה שלהם היא - עוד בלגן. לקרוע חתיכות מנייר טואלט, להוציא כלי פלסטיק מהארונות, קופסאות שימורים, אריזות של אוכל יבש, למשוך גרביים מהמגירות, כביסה נקיה מהסל, באמבטיה יש לה אוסף של בקבוקונים ריקים, קופסאות פלסטיק קטנות וכו'. ליובל מעניין, ואין לי ספק שהיא לומדת מההתנסויות האלה. אבל כמויות הבלגן שזה מוסיף לפעמים מטריפות אותי. שלא לדבר על כל יתר הצעצועים הרישמיים שלה שמפוזרים אחר כבוד בכל מקום. למותר לציין שזה המצב בכל החדרים, כי בכל חדר שהיא נמצאת בו איתי היא מוצאת במה לשחק. מה אתם אומרים (אומרות מן הסתם...), מגיע שלב בו ניתן להתעלם מהבלגן וזהו? יש ימים שאני פשוט מותשת מהעיסוק בזה ואין לי אפילו כח לאסוף הכל לפני שהולכים לישון. מה המצב אצלכם?
אחד הדברים שמטריפים אותי בלהיות כל היום עם יובל בבית זה הבלגן שאנחנו מבלות בתוכו. מכיוון שאני מחזיקה מעצמי אמא "מאפשרת", אני נותנת לה לעשות כל מיני דברים שהתוצאה שלהם היא - עוד בלגן. לקרוע חתיכות מנייר טואלט, להוציא כלי פלסטיק מהארונות, קופסאות שימורים, אריזות של אוכל יבש, למשוך גרביים מהמגירות, כביסה נקיה מהסל, באמבטיה יש לה אוסף של בקבוקונים ריקים, קופסאות פלסטיק קטנות וכו'. ליובל מעניין, ואין לי ספק שהיא לומדת מההתנסויות האלה. אבל כמויות הבלגן שזה מוסיף לפעמים מטריפות אותי. שלא לדבר על כל יתר הצעצועים הרישמיים שלה שמפוזרים אחר כבוד בכל מקום. למותר לציין שזה המצב בכל החדרים, כי בכל חדר שהיא נמצאת בו איתי היא מוצאת במה לשחק. מה אתם אומרים (אומרות מן הסתם...), מגיע שלב בו ניתן להתעלם מהבלגן וזהו? יש ימים שאני פשוט מותשת מהעיסוק בזה ואין לי אפילו כח לאסוף הכל לפני שהולכים לישון. מה המצב אצלכם?
