Kitten Girl
New member
התמודדות עם אמא... מה עושים...
אני בת 26 ואני מתחתנת עוד חצי שנה בערך. ההורים שלי התנגדו מלכתחילה למה למשוך את זה עד יוני ולא להתחתן במרץ. הם כל הזמן מאשמים אותי ואת ההורים של חבר שלי שבגללם אני הסתנוורתי ומה שהם אומרים זה אמן. בהתחלה הוצע שאני אעבו לגור אצל ההורים שלו בבית אבל זה לא יצא לפועל כי חבר שלי רצה שאם כבר נתחתן אז ישר נעבוד נגור בדירה שלנו שכבר קנוייה. וגם אמא שלו אמרה ככה אז ירדנו מהפרד. היום כשישנתי אצל חבר שלי אז ההורים שלו אמרו אם אני מחפשת לעבור סניף ( אני עובדת בנק) כי הוא גר בפ"ת ואני בת"א. אז אבא שלו אמר אם תמצאי עוד חודש חודשיים או יותר אז כבר תשארי לגור אצלינו. ההורים שלי נורא התעצבנו ואמרו " פתאום עכשיו זה בסדר? הרי בהתחלה הם התנגדו, מה קרה פתאום"? וגם אמרו עבנתיים בזמן שנשאר לך תשארי פה אצלינו בבית כי עוד מעט כשאת תתחתני לא יהיה לך את זה כבר... ושאני לא שמה עליהם ומתה לברוח ומסונוורת! יש מצב שהם צודקים שאני צריכה לנצל את השהות שלי בבית עד מועד החתונה. אבל מה יהיה אם אחרי החתונה אני ארצה לעבור סניף לפ"ת כי בת"א זה קצת מסובך עם כל ענייני התנועה. אז ההורים שלי אומרים לי איך יש כאלה שיכולים? מה אכפת לי מה קורה עם אחרים? אני מעדיפה מבחינת נוחות לעבור לסניף בפ"ת כי אני כבר גרה שם. הבעיה היא מה יהיה אם לא יהיה להם מקום... מזה אני חוששת... אמרתי להורים שלי שזה נורא מעצבן ולא כיף לא להתראות כל יום אלא יום כן יומיים לא... וגם אין לנו כבר לאן לצאת (אנחנו חצי שנה בייחד) והגעגעים האלה מעצבנים כל כך! אז הם אמרו לי היית קובעת במרץ את החתונה - הם פשוט לא מפסיקים לדבר על למה זה לא במרץ! הם אומרים לי " אם את כ"כ מתגעגעת למה כזה רחוק קבעתם?, כי אנחנו רוצים שיהיה לנו שנה בייחד! לפני זה לא כ"כ טוב... וההורים שלי שוב "הם קבעו בשבילכם, לכם לא היה יד בעניין, זה הכל הם מחליטים בשבילכם" וכמה שאני אומרת להם שזה לא נכון לא עוזר כלום!!! מה לעשות... נמאס לי כבר!
אני בת 26 ואני מתחתנת עוד חצי שנה בערך. ההורים שלי התנגדו מלכתחילה למה למשוך את זה עד יוני ולא להתחתן במרץ. הם כל הזמן מאשמים אותי ואת ההורים של חבר שלי שבגללם אני הסתנוורתי ומה שהם אומרים זה אמן. בהתחלה הוצע שאני אעבו לגור אצל ההורים שלו בבית אבל זה לא יצא לפועל כי חבר שלי רצה שאם כבר נתחתן אז ישר נעבוד נגור בדירה שלנו שכבר קנוייה. וגם אמא שלו אמרה ככה אז ירדנו מהפרד. היום כשישנתי אצל חבר שלי אז ההורים שלו אמרו אם אני מחפשת לעבור סניף ( אני עובדת בנק) כי הוא גר בפ"ת ואני בת"א. אז אבא שלו אמר אם תמצאי עוד חודש חודשיים או יותר אז כבר תשארי לגור אצלינו. ההורים שלי נורא התעצבנו ואמרו " פתאום עכשיו זה בסדר? הרי בהתחלה הם התנגדו, מה קרה פתאום"? וגם אמרו עבנתיים בזמן שנשאר לך תשארי פה אצלינו בבית כי עוד מעט כשאת תתחתני לא יהיה לך את זה כבר... ושאני לא שמה עליהם ומתה לברוח ומסונוורת! יש מצב שהם צודקים שאני צריכה לנצל את השהות שלי בבית עד מועד החתונה. אבל מה יהיה אם אחרי החתונה אני ארצה לעבור סניף לפ"ת כי בת"א זה קצת מסובך עם כל ענייני התנועה. אז ההורים שלי אומרים לי איך יש כאלה שיכולים? מה אכפת לי מה קורה עם אחרים? אני מעדיפה מבחינת נוחות לעבור לסניף בפ"ת כי אני כבר גרה שם. הבעיה היא מה יהיה אם לא יהיה להם מקום... מזה אני חוששת... אמרתי להורים שלי שזה נורא מעצבן ולא כיף לא להתראות כל יום אלא יום כן יומיים לא... וגם אין לנו כבר לאן לצאת (אנחנו חצי שנה בייחד) והגעגעים האלה מעצבנים כל כך! אז הם אמרו לי היית קובעת במרץ את החתונה - הם פשוט לא מפסיקים לדבר על למה זה לא במרץ! הם אומרים לי " אם את כ"כ מתגעגעת למה כזה רחוק קבעתם?, כי אנחנו רוצים שיהיה לנו שנה בייחד! לפני זה לא כ"כ טוב... וההורים שלי שוב "הם קבעו בשבילכם, לכם לא היה יד בעניין, זה הכל הם מחליטים בשבילכם" וכמה שאני אומרת להם שזה לא נכון לא עוזר כלום!!! מה לעשות... נמאס לי כבר!