התמודדות עם דחייה חברתית

[lily kane]

התמודדות עם דחייה חברתית

זה לא סוד,
הרבה א/נשים דוחים אתנו מעילים
ברגע שהם מגלים שאנו לא עומדים ב"נורמה"
אז איך אתם מתמודודותים?

 

[snoopytush]

למען האמת לא

חוויתי הרבה דחייה מהיותי אמינית.
אומנם לא כולם האמינו אבל זה פחות שינה לי
כי לא ניסו לכפות עלי "חזרה בתשובה".
היו משפטים שרצו כמו "איזה בזבוז" או משהו דומה
אבל סך הכל לא משהו דרסטי.
אני חושבת שיותר קשה לאנשים הומואים ולסביות או דו
אבל אולי זה תלוי סביבה כי ידיד שלי למשל
כן חווה הרבה דחיות ותחקורים סביב אמיניותו
אז אולי הסביבה שלי הייתה יותר "רכה"

 

[snoopytush]

וגם אמא שלי אמינית אז אולי זה גם קשור

 

[lily kane]

אצלי הרבה

שתי דחיות מרכזיות

האחת הפעם הראשונה שיצאת כג'נדר קוויר לידידה שידעתי שגם היא לא בדיוק מרגישה את עצמה "אשה" בחורה שהייתה חשובה לי ושהרגשתי שברמה מסוימת היו לי חוויות רוחניות אתה ו...היא דחתה אותי לגמרי וזה עד היום ממש כואב. אנחנו לא בקשר לצערי לא כל קשר אפשר להציל.
לא משנה כמה הרגשתי שהיא חשובה לי.

הדבר השני הוא עדיין חבר טוב שלי, הוא כן מקבל את זה ברמות מסוימות אבל לא לגמרי הוא עדיין היה רוצה לראות אותי יותר נשי, ועדיין קשה לא להסתכל מעבר לחלוקה המגדרית, כלומר הוא מבין שיש טרנסגנדרס אבל הוא יותר מבין MTF FTM מאשר אמצע...

 

[lily kane]

ולמען האמת

אני לא בטוח איך אני מתמודד עם זה לכן שאלתי

 

[Apikachu L]

מנסים להתמודד

הייתה לי בעבר חברה שלא הסכימה לקבל אותי, או לדבר איתי בלשון בה אני מדבר אל עצמי, ובאופן כללי הביעה אי נעימות מזהות המגדר שלי. היא גם אמרה לי שאם לא נוח לי עם זה שהיא תדבר אלי בלשון אחת, אז אני יכולה להפסיק את החברות.
עכשיו אנחנו כבר לא חברות, בגלל סיבות אחרות לגמריי (למרות שהיא הציעה לי פתאום חברות בפייסבוק...

). האמת? ברוך שפטרנו.

 

[ESenJi]

אני לא לוקח ללב

כשהייתי קטן, נקודת המוצא שלי הייתה שכולם צריכים לאהוב אותי. כשמישהו לא קיבל אותי, הרגשתי צורך לעשות הכל כדי לקבל בכל זאת את "האישור שלו". מהר מאוד הבנתי שזה לא כיף לי, כי הדברים שיגרמו למי שלא מקבל אותי כן לקבל אותי, הם בדיוק הדברים שהם לחלוטין לא אני.

אז הפנמתי מגיל צעיר את העובדה שלא כל אדם שיפגוש אותי יאהב אותי או יקבל אותי. זה היה בכלל עוד הרבה לפני שידעתי מיניות ומגדר מהם - עוד ברמה הבסיסית ביותר של הקיום. כן, לא כל אדם שאני אפגוש יאהב בהכרח את העובדה שנולדתי. נו, זה בסדר גמור.

באופן כללי אני לא בדיוק הטיפוס שעומד בנורמה, גם אם נוציא את עניין הביג'נדריות שלי. אז מבחינתי זה בדיוק אותו הדבר כמו תמיד - לא מקבלים אותי? סבבה. זכותם. אני לא הולך להתווכח על זה ולא הולך להתלונן.

קרה לי אגב, בזכות הגישה הזאת, הרבה מקרים מעניינים. מקרים של אנשים שלא באתי להם בטוב בעין, אבל בגלל שלא ממש ניסיתי להשתנות בשבילם (ולא ניסיתי גם לעשות דווקא מנגד), המהות שלי התחילה לסקרן אותם.

אני כבר לא יכול לספור את כמות הפעמים שמישהו בא אלי ואמר לי שלפני שהתחילו לדבר איתי חשבו עלי הרבה דברים שליליים, אבל בעקבות אפילו הכמה משפטים הראשונים שלי הם פתאום גילו בן אדם דווקא ממש מעניין.

הדרך הכי טובה לדעתי להתמודד עם דחייה היא פשוט לקבל אותה. לא זה לא, וזה כל מה שזה. לא צריך לצאת כנגד כל אדם שדוחה אותנו - לא לנסות להשתנות בשבילו ולא לנסות להחצין דברים כדי לעשות דווקא. פשוט להיות נאמנים לעצמינו ולא ממש לייחס חשיבות למי שזה לא בא לו טוב בעין.

מניסיוני האישי, הגישה הזאת פותחת צוהר רחב יותר לדיבור אפשרי בעתיד ושינוי הרושם, מאשר הגישות האחרות שציינתי

אבל זה רק אני, אולי למישהו/י פה יש דרך טובה יותר