התמודדות עם הצד הכואב של החיים

BellA עלמה

New member
התמודדות עם הצד הכואב של החיים

היום נודע לי שאמא של חברה טובה שגרה בחו'ל נפתרה. אני כנראה אתקשר אליה השבוע להשתתף בצערה. מה אומרים במקרה כזה? האם אפשר להגיד משהו? הרי לא משנה מה אגיד זה יעזור ממש כואב לי ואני מרגישה חסרת אונים
 
קשה.. זו שיחה קשה

האמת, אני חושבת שאי אפשר לתכנן. פשוט לזרום עם השיחה, ולשמור על חוזק נפשי - כדי שאם היא תצטרך תמיכה, תוכלי לתת לה אותה. מה שתגידי באמת לא משנה, כמו העובדה שתתקשרי - ותראי נוכחות שלך. תהיי שם בשבילה בזמן הכאב שלה.
 

BellA עלמה

New member
ומה אני יכולה להגיד אם תבכה

במיוחד שזו שיחה בטלפון איך אתם מתמודדים עם בכי של אחרים?
 

Neora Barak

New member
עלמה חמודה, תקשיבי, רק תקשיבי.

וזה כל מה שהחברה זקוקה, לא יותר, בסוף את יכולה לומר שאת מחבקת אותה ומשתתפת בצערה, תאמיני לי שזה שווה את כל המילים.
 
דוקא בגלל שקשה

אם קשה - לא חייבים להימנע מן האירוע. זו ההזדמנות שלך לתמוך במישהו וב"רגשי" של מישהו - למרות שקשה לך.
 

ניאו30

New member
התמודדות עם ה"רגשי" של אחרים...

לדעתי,אין דבר כזה אדם שהוא לא רגשי. כולנו רגשיים,לכולנו יש לב,לכולנו יש רגשות.גם לך! ההבדל הוא שרובנו שומרים אותם בפנים,מפחדים להוציא את זה החוצה,מפחדים לחשוף את הרגשות שלנו בפומבי,ולדעתי זו טרגדיה נוספת על זו האמיתית. אני מניח שלכל אחד יש את הסיבות שלו,את העבר,את המחסומים והחומות שלמדנו כל כך טוב לכסות את עצמנו במהלך החיים.מה שחייבים להבין זה שברגע שאת עושה את זה את מוסיפה טרגדיה על טרגדיה(כמובן שיש הבדל בין השתיים).משום מה,חשיפת והוצאת רגשות כלפי חוץ נחשבת בחברה המודרנית לסוג של חולשה או אפילו דבר רע,ולדעתי לא רק שזה לא נכון אלא שבדיוק להפך! לגביי המקרה הספיציפי הזה,באמת לפעמים קשה לדעת מה להגיד,קשה לדעת מה לעשות,בייחוד שלא עשית את זה זמן רב,אז אפשר להתחיל רק בהקשבה.תתפלאי לדעת כמה זה דבר שמוערך על ידי אנשים,גם במצבים כאלו...ואני מצטרף גם למה שאמרה נאורה-חיבוק,גם כאשר הוא לא אמיתי והוא נעשה טלפונית,יכול לתת המון. לגביי התמודדות עם רגשות באופן כללי,אני עכשיו מתנסה בזה לא מעט,אז אם תרצי אני יכול להמליץ לך על מקומות שאפשר לשפר את העניין הזה,או לפחות להיות מודעים אליו ולעבוד עליו.
 

Neora Barak

New member
ניאו - כל כך שמחה לראות אותך כאן !!

אנא תשאר, יש לך המוןןןןןןןןןןןןן !!!! מה לתרום כאן.
 

ניאו30

New member
../images/Emo51.gif נאורה ../images/Emo24.gif

אני כל הזמן הייתי פה(פסיבי-קורא).את הכתיבה אני משאיר לפורום ה"שכן"
אבל אם אני ארגיש צורך לכתוב,לא תהיה לי שום בעיה גם כאן,כמו שהרגשתי כשקראתי את ההודעה של עלמה bella,ובייחוד את המשפט:"אני טיפוס כל כך לא רגשי",שישר הקפיץ אותי אל המקלדת
...
 

ניאו30

New member
אוקיי,כל מה שאני מציע זה מנסיון שלי

בשבועות-חודשים אחרונים.אני בטוח שיש מקומות שאני לא מודע להם כרגע שיכולם להציע אותו דבר,או לפחות להתכוון לכך. הדבר הראשון שהייתי ממליץ לך להתנסות בו היא מדיטציית אום-לא מדובר במדיטציה רגילה שיושבים,אלא מדובר במדטציה חברתית בה את נחשפת למגוון רחב של קשת רגשותייך-שנאה,אהבה,כעס,צחוק,כאב,מיניות ואולי עוד...לי זה מאוד עזר כי זה היה כמראה בפניי לראות היכן הרגשות שלי לא יוצאים החוצה בצורה מלאה(אצלי זה כאב ומיניות)...מלבד ההתבונות הפנימית אני חושב שזו חוויה מדהימה,עם אנשים מדהימים ורגשות נפלאים ומאחדים.המדיטציות האלו לא מתרחשות במקום קבוע,פשוט צריך לדעת היכן לחפש,ואני כבר "גיליתי" לא מעט,אז את יכולה לשלוח לי מסר בפרטי אם תרצי לדעת מועדים קרובים בהם אני יודע שזה מתקיים. שנית,ואולי זה קשור גם לראשון,כי אני גיליתי באמצע החיים את האהבה שלי לריקודים(ובאום הרבה פעמים אחרי שהמדיטציה נגמרת מתחילה מסיבת ריקודים אנרגטית וקופצנית),ולפחות לגביי-הריקודים היוו מרחב בטוח בו אני יכול לבטא רבות מרגשותיי,בעזרת תנועות גוף ובעזרת האנרגיה שאני שואב מהמוזיקה...אני אומר מרחב בטוח כי לדעתי זה חשוב שזה יהיה במקום בו תרגישי בנוח לרקוד ולבטא את עצמך כפי שאת רוצה,כפי שאת באמת,ואף אחד לא ישפוט אותך.אני אישית רוקד בכמה מקומות עכשיו,אבל מקום ה"בית" שלי עכשיו הוא מקום שלהבה המקסימה הכירה לי ונמצא במרכז ביכורי העיתים בתל אביב.המסיבה עצמה נקראת ג'ינגה,ואת יכולה לקרוא עליה בקישור(להתרשם בעיקר מהוידאו שנותן תמונה טובה על מה שקורה שם). שלישית,יש דבר שראיתי אותו רק לאחרונה,ועוד לא יצא לי להתנסות בו,ולכן זה לא הוגן מצידי להתייחס אליו,אבל הוא נקרא "הליכת מלאכים",והוא קשור בעיקר ליכולת שלנו להתקרב לאנשים פיזית,לחבק אותם,לאהוב ללא סיבה.לחבק אנשים זה דבר שעושים בדגש גם באום,אבל כאן זה מרכז החוויה,זה דבר שתמיד היה לי קושי איתו ולכן אני חושב שהוא מאוד יתאים לי,אם וכאשר... בטוח שיש עוד פעילויות(ועד שהתחלתי לחפש לא ידעתי כמה רבות כאלו יש,ואת חלקן עוד לא מצאתי אני מניח...),אבל זה מה שאני יודע עליהם.
 

ניאו30

New member
וקישור להתרשמותי מהמסיבת אום

הראשונה(או שנייה יותר נכון כי עשיתי אחת כזו לפני כמה חודשים ) אפשר לקרוא כאן...
 

BellA עלמה

New member
אני הייתי בפסטיבל סגול

ויצא לי להתנסות בהליכת מלאכים וכל מיני מדיטאציות באמת היה אחלה
 

ניאו30

New member
חסר פה משהו,לא?

מה שחסר זה ה....המשך או "ו...",היית בפסטיבלים ועשית ככה וככה ו...איך הרגשת?האם התחברת?האם זה עזר לך?...זה דבר ראשון.שנית,שאת אומרת "כל מיני מדיטציות",את חייבת להבין שיש הרבה סוגי מדיטציות,ואום היא בהחלט לא כמו כל אחת אחרת,היא מאוד מיוחדת,מאוד שונה,והיא בייחוד קשורה לעבודה שלנו דרך מודעות אל הרגשות שלנו,המגוון השלם שלהן.אבל,אני לא מתכוון לייחצן את המדיטציה הזו-זה צריך לבוא מרצון שלך,רצון להתנסות, רצון לחוות,רצון להרגיש,רצון לחיות... לדעתי,הדבר הכי חשוב בהתמודדות עם רגשות היא להבין שאין אהבה בלי שנאה, אין אושר בלי כאב,אין שמחה בלי עצב וכדומה...הדברים האלו הם שלובים בחיים של כולנו,ומי שאנחנו בפנים כולל את כל מגוון הרגשות האלו,והדחקתם פנימה היא זו שלדעתי יוצרת את אותו מחסום/חומה רגשית.הדבר העיקרי שנוצר הוא פער בין ה"אני" הפנימי ל"אני" החיצוני-בפנים יש בנו את כל מגוון הרגשות הזה,אבל אנחנו מפחדים/חוששים לבטא אותו בצורה חיצונית,ומכאן הדרך הקצרה לכל מה שקורה בעקבות הפער הזה-תסכול,תקיעות,חוסר שלמות פנימית ובטח עוד...ואני לא אומר שזה מה שיש או יהיה אצלך,אני אומר שאת צריכה להיות מודעת לתפקיד הרגש בחייו של בן אדם,כל בן אדם,ועל המשמעויות של הדחקת הרגש פנימה,ואת כל זה אני אומר מנסיוני הכואב של כל השנים בהם חייתי עם כל הרגשות והתחושות שלי בפנים,ללא שום הוצאה החוצה, ללא שום שיתוף אף אחד,עם הרבה הדחקות וכדומה...את התוצאות של זה אני רואה עד היום,וכל המאמצים שלי כיום בעצם מופנים לעבר ניטרול התוצאות האלו. שיהיה
בהמשך ההתמודדות
 

BellA עלמה

New member
פסטיבל סגול היה פשוט חלומי

זמן מה אחרכך חיפשתי איזו סדנה (בסגנון גוף נפש) באיזור שלי. הלכתי להתנסות כמה אבל פשוט לא היה את החיבור הזה. אחרי הסגול נראה לי שמהו הלך קצת לאיבוד
 

ניאו30

New member
עבודה קבוצתית מול פנימית-עצמית

העניין של הפסטיבלים(שמתוך הוגנות,אני רק יאמר שאיון לי נסיון בהם והכל משמועות וידע תאורטי) שמגיעים אליהם המוני אנשים והרבה פעמים מרוב יער לא רואים עצים.הכוונה,שההמוניות הזו במקום לפתוח את האנשים יכולה לגרום במקרים מסויימים דווקא להסגרות,בייחוד לאנשים שלא רגילים לזה...כמו כן,פסטיבלים כמו גם סדנאות למינהן,הם אירועים קצרים שעובדים לדעתי על הפעלת הרגש בצורה של "טיפול בהלם"(לזעזע)... אז אם כבר אז צריך לחפש סדנאות ארוכות טווח ומתמשכות או...וזה בעצם הדבר העיקרי שרציתי להגיד,שזו העבודה הפנימית שלך עם עצמך-להתבונן פנימה עמוק,לגלות את הרגש מחדש,בהתחלה עם עצמך,ולאחר מכן ביחס לאנשים אחרים,כלומר בפעילות חברתית כדוגמת המדיטציית אום שהמלצתי לך עליה,אבל העבודה היא בראש ובראשונה שלך ועצמית,לדעתי.יש עוד הרבה דברים להגיד בקשר לרגש,ורגש זה דבר נפלא שמוסיף המוןןןןן בחיים,אבל אולי זה הופך למין דיאלוג ביננו שלא שייך לפורום,אז אם תירצי להמשיך בדיאלוג הזה את מוזמנת לעשות את זה במסרים,ואני אשמח לנסות לעזור לך ככל יכולתי ועל סמך נסיוני,אף כי ברור וידוע שיש הבדלים רבים בין אנשים(ואם כבר מדברים על זה אז רגש היא תחושה מאוד מאחדת בין אנשים) וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו.
 

s h i r k u s h

New member
../images/Emo24.gif

באמת קשה. אני בחיים לא אשכח איך כשנודע לי שאח של חברה טובה שלי נפטר מסרטן, היה בן 6 בלבד. בדיוק היינו באמצע שיפוצים בבית והיא התקשרה, היינו אז בנות 16 ולא ידעתי מה לומר לה, בכיתי בשבילה ואם הייתי יכולה הייתי גם מגיעה אליה <היא גרה רחוק>. פשוט תאמרי שאת משתתפת בצערה הרב ושאת שם בשבילה למרות המרחק.
 

רננהלי

New member
מהצד השני

לא ככה קרוב. לא הורה חלילה. אבל סבא מה אני הרגשתי מול אנשים שלא ידעו מה להגיד. ראיתי שהם מצטערים מאוד. ראיתי שאין להם מה לומר כל כך. ומהצד שלי, מהכיוון שלי, מספיק שהם רצו. מספיק שהם חשבו. מספיק שהתעניינו. נכון שזה לא משנה שום דבר ממשי. אבל זה תומך. זו חברה טובה או יותר מכרה? אני מוכחרה לומר שאם זה לא היו אנשים קרובים והם שאלו מיליון שאלות, זה רק הטריד יותר מדי. כי כבר ככה ספרתי הכל מלא פעמים ולא היה לי יותר כוח. אבל כשזה היה אנשים קצת קרובים יותר ולא סתם מכרים, אז סיפרתי ביותר רצון. וראיתי את האכפתיות. אני חושבת שפשוט להיות. להציע את עצמך לכל דבר. להתקשר מדי פעם, לשאול אם צריך משהו. לגשש. אין נכון ולא נכון לדעתי. אפילו תגידי את זה, שבאמת אין לך מה לומר כי זה קשה ואת משתתפת בצערה. וכל דבר שהיא צריכה שתגיד. אם זו חברה טובה מה שחשבו הוא שלא תעלמי עכשו בגל שלא נעים לך ואת לא יודעת מה לומר. תמשיכי להציע את עצמך כל הזמן בעדינות.
 
למעלה