התמודדות עם חברות הריוניות ובכלל

[עדי12325]

התמודדות עם חברות הריוניות ובכלל

היי
רציתי לדעת איך אתן מתמודדות עם סיטואציות חברתיות עם חברות הריוניות/ שילדו.. זה אחד הדברים שממש קשים לי ואני מוצאת את עצמי פשוט מתרחקת לצערי ובלית ברירה כי לא מרגישה שמסוגלת לעשות משהו אחר..

יש לי שתי חברות שאחת בדיוק ילדה סביב ההפלה הראשונה שלי בשבוע 11 והשנייה הייתה בהריון תאומים בשבוע זהה לשלי (אז עוד לא ידעתי שהיא בהריון בכלל.. כשבאה אלי כשהייתי עוד במיטה בבית אחרי ומפה לשם הבנתי שהיא בהריון..)
בקיצור המשכתי איכשהו בשגרת המפגשים (כאשר במילה איכשהו אני מתכוונת בקושי רב).. בחודש לאחר מכן הגיע הריון כימי (בטא הפסיקה לעלות, ההפלה עצמה בשבוע 6) שעליה כבר לא סיפרתי בכלל..
בקיצור - מאז לא הצלחתי להביא את עצמי להיפגש, תמיד ממציאה תירוצים, החברה בהריון תאומים כבר ילדה (והרי גם אני הייתי אמורה ללדת ממש עכשיו), יודעת שצריכה ללכת לבקר אבל ממש קשה לי...
עכשיו אני בשבוע 17 שזה מקום טוב להיות בו בפרט אחרי כל הבדיקות המתישות וההמתנה אבל זה כאילו עדיין לא פינה לי מקום בלב... מיותר לציין שגם לא אמרתי כמעט לאף אחד מהחברים ומשפחה (חוץ מהורים, וגם להורים של בעלי רק שבוע שעבר), כאילו לא מצליחה לגייס את הכוחות הזה ואוטוטו זה כבר באמת יראה מגוחך כי אני מתחילה להיראות כמו טנק..

אשמח לתובנות, מחשבות וכל דבר שיכול לעזור

 

[כבשה0פועה]

הייתי שם!

בדיוק לפני שנה (ושבוע ). ממש לפני שנה סיפרנו לילדים ואז להורים ולאחים. מודה ומתוודה שגם לי היה לא פשוט ואפילו קשה עם רב החברות ההרות-יולדות שלי, בייחוד עם בנות גילי. יוצאות דופן היו חברה טובה שעברה ברבה בנושא הילודה, מכרה חד הורית וחברה טובה פשוט. האחרות ייסרו אותי בתקופת ההפלות, אבל גם לאורך ההריון כמעט עד סופו.
אגב מגוחך - אחת מהחברות שהיה קשה לי איתה היתה אצלנו ולא אמרתי כלום עד ששאלה ישירות. כנ"ל לגבי כל מי ששאל.
אחתום בברכה - שתנסי לענות תשובה דומה בעוד שנה, אבל תצטרכי לחזור ולחזור להקליד תוך שיטוט אחר הזאטוט.

 

[כבשה0פועה]

ואם כבר את מספרת

מותר לשאול למה אתם מצפים, בן או בת?

 

[TheWindCriesMary]

זה באמת לא פשוט

גם אני התחמקתי ממפגשים כאלו אחרי ההפלה, ובאותה תקופה שתי בנות שעבדו איתי היו בהריון מתקדם וכל שיחה איתן סבבה סביב עגלות, שמות וכו'. הייתי יוצאת לעשן ובוכה מחוץ למשרד.
בהריון היה קצת קל יותר, אבל כשאני חושבת על זה, הייתה לי רק חברה אחת בהריון במקביל אלי והיא ידעה מה עברתי. סיפרתי למשפחה, חברים ממש קרובים ובעבודה בשבוע 16-17, היו הרבה אנשים שגילו רק כשהייתי בחודש שישי-שביעי מאיזכור שולי בפייסבוק. עם כל אדם נוסף שסיפרתי לו התווספה עוד חרדה קטנה, אבל יחד איתה גם איזו תקווה קטנה. בסוף הגעתי לשלב שבו יכולתי לדבר על ההריון בחיוך (אם כי ברגע שהתחילו איתי שיחה על עגלות חתכתי).
אין לי עצות מעשיות, רק חיבוק גדול

 

[עדי12325]

היי, תודה על התגובות

בבית יש אוצר בת שנתיים ושמונה חודשים. מצפים לעוד בת
גם בהריון הראשון היה לי ממש קשה לשמוח ולספר כיוון שסביב שבוע 12 (כשכבר סוף סוף שחררתי אנחת רווחה של חוסר היציבות של ההתחלה) קיבלנו תוצאות של ריצוף גנטי שעשינו לבעלי, משם סיסי שיליה ואז מחול שדים סביב תוצאות לא חד משמעיות (היינו בכל רחבי הארץ, חלק הציעו להפסיק את ההריון ולשמחתי הלכנו עם האינטואיציה ועם פרופסור שוחט שהיה היחיד שאמר בפה מלא וללא היסוס להמשיך). בקיצור גם אז לא הייתה סיטואציה מלבבת ולכן בתכלס סיפרתי סביב חודש שישי כשכבר באמת לא הייתה ברירה.
הפעם בדיוק אותה סאגה, שוב תוצאות סיסי השיליה יצאו זהות לבת אבל הפעם כשאנחנו כבר יודעים שיכול להיות סוף טוב אנחנו יותר רגועים מהבחינה הזו אבל אם מוסיפים לזה את שתי ההפלות....
בקיצור, מתקשה לחייך, מתקשה לספר ומתקשה לבלות עם הריוניות "תמימות" / אמהות טריות (בפרט עם אותו תל"מ)
מתה מתה לשחרר את זה ולהתמקד בטוב אבל מבחינתי עד שהיא לא תגיע (אפריל 2017) זה לא אמיתי. מאמינה ומקווה שכשהיא תהיה פה אני אצליח לשכוח מהדרך, אבל יש עוד כמה חודשים טובים עד אז...

 

[שירהד1]

מכירה את זה היטב היטב...

כך הייתי בהריון עם מעיין (ואולי אפילו יותר קיצוני)- ממש התרחקתי מאנשים, לא רק מהריוניות. בכלל. אפילו באתי לקחת את הילדים באיחור (קל) מהמסגרות, כדי להמעיט בשיחה עם האמהות האחרות. לא רציתי שישאלו על ההריון, לא רציתי שיגידו מזל טוב. כלום. כלום. כלום. באמת שזה היה קיצוני, אבל לא יכולתי לברוח מעצמי, לצערי.

מה אני רוצה לומר? שתזרמי עם התחושות שלך. שאם קשה לך- אז תתרחקי, ואם יגיע רגע בהריון שדווקא יבוא לך לדבר עליו ולהיות "נורמלית", אז תעשי מה שמתאים לך ומה שנכון לך וכן תחייכי וכן תהני. מקווה עבורך שאכן יגיע הרגע הזה בהריון, ושכן תוכלי לחייך ולהנות ממנו. וגם אם לא- אז שלפחות תפצי עצמך אחר כך, עת תחזיקי את התינוקת בזרועותייך

.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז
09-7749028