ampo שבת שלום
ראשית - אני רוצה לחזק אותך ואת המשפחה - התקופה הזו מורכבת וקשה והכי חשוב להיות יחד בזמן כזה ולנסות לתמוך אחד בשני ובעיקר באביך שמן הסתם חווה מעבר לכאבים ואי הנוחות גם פחד וחששות רבים.קושי בבליעה מתלווה פעמים רבות לטיפולים כמו גם החולשה הפיזית.
אפשר להתגבר על הקושי הפיזי אם שותים את המזון בעיקר אם הוא קר- מעבר לריסוק המזון לרמת המרק כך שאפשר לשתות אותו באופן נוזלי אפשר לעבור לתזונה מועשרת - יש תוספי מזון נוזליים כגון אנשור פולמוקר ואחרים (תלוי במגבלות התזונתיות של אביך - אם הוא סוכרתי למשל או יש לו בעיות בכליות וכו - לפני שמתחילים תזונה בתוספי מזון חשוב מאוד להתייעץ עם רופא או דיאטנית מוסמכת -כזו שמתמחה בתזונה לחולי סרטן ומחלות נוספות)
אם אין לו מגבלות תזונתיות - אפשר גם לנסות שייקים קרים - שייקים על בסיס פירות (לא חומציים מדי -אם הוא שוכב הרבה החומציות עלולה להיות לא נעימה) ולדעתי גם על בסיס מים ולא על בסיס חלב - אבל כאמור - כדאי מאוד להתייעץ לגבי התזונה שלו - נוזלית או מוצקה - עם רופא מטפל ובעיקר עם תזונאית. לעתים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה הכי טוב - ואנשים נותנים המון עצות -אבל דווקא דברים מסוימים יכולים להזיק לאנשים עם כל מיני מצבים בריאותיים.
אבל אתה מדבר גם על חולשה נפשית ועל כמעט דכאון - ומן הסתם זו תוצאה של גילוי המחלה ושל הטיפולים.
אני חושבת שחשוב מאוד לטפל גם בתחום הזה - לא רק נקודתית עכשיו בגלל התזונה אלא גם לצורך ההמשך . וכאן עומדות לפניכם כל מיני אפשרויות בהתאם למה שמתאים לאביך ולשאר המשפחה - האופציה המוכרת והנורמיטיבית היא טיפול תרופתי אנטי דכאוני - שוב - בהתייעצות עם הרופאים המטפלים .
אופציה נוספת זה טיפול כלשהוא -זה יכול להיות שיחות עם פסיכולוג (לדעתי אפשר לקבל יעוץ כזה דרך בית החולים במסגרת אשפוז יום כשהוא עבור טיפולים) אפשר גם בבית - להזמין מישהו -כמובן אםפ זה מקובל על אביך.
אפשרות נוספת היא ליווי רוחני - אדם שעבר הכשרה בכדי ללות חולים ובני משפחה המתמודדים עם מחלות מאיימות חיים. אני לא יודעת באיזה איזור אתם גרים אבל אפשר לברר מי יכול להתאים ואם אתם באזור המרכז ועד הצפון הלא רחוק אני יכולה לחבר אתכם גם עם מספר אנשים מתאימים. המלווה הוא איש או אישה שבאים בכדי ללוות את החולים במקום בו הם נמצאים - לשוחח איתם על הפחדים והחרדות, לתת מענה לשאלות ולצרכים הרוחניים שלהם, מלווה יכול לעזור לאדם החולה להזכר ולמצוא מהי משמעות חייו ולעזור לו להאחז במקורות משמעות אשר יתנו לו כח להתמודד עם מה שהוא עובר. עצם העובדה שאדם מגיע בכדי להקשיב הקשבה מלאה ושלמה לחולה - בכדי לשמוע אותו, ומאפשר לו להגיד לעתים דברים שהוא לא מעיז להגיד לבני משפחתו - כמו למשל שהוא מפחד למות ו יכול מאוד להקל על התחושות, להרגשה שיש מי שהוא יכול לדבר איתו בחופשיות ומבלי לחשושוכתוצאה מכך לשפר את מצב הרוח ולהפיג את תחושות הבדידות והפחד שחולים בדרך כלל חשים.
אפשרות נוספת היא משהו כמו דמיון מודרך ,מדיטציות הרגעות וכדו. - שוב תלוי איך אביך יגיב לענין
אני לא יודעת מה מתרחש בסביבה הביתיתי שלכם - כלומר - האם מהרגע שאביך אובחן - פסקו חיי השגרה הלתקיים? האם יש תחושה של מצב חרום וכל העיסור הוא במחלה ובטיפולים? זה לבד יכול לעתים קרובות להכניס אנשים לדכאון וייתכן שדברים פשוטים -כמו לעשות משהו שהוא אוהב ,לשמוע מוסיקה ללכת לים ולשחק קלפים - כל דבר שיכול לשמח אותו - יכול גם הוא לשפר את מצב רוחו.
בעיני החולשה הנפשית מדאיגה יותר מזה הגופנית - חולשה גופנית היא משהו שקורה במהלך כימו. אין מנוס מזה. גם אין צורך להבהל כשאדם מאבד מעט את התאבון - לגוף שלנו מאגרים טובים - אנחנו לא חיים בחברה רעבה . יש לנו צורך תמיד להאכיל והתחושה שלנו - האינסטיקטיבית היא שאדם חולה חייב לאכול כדי להתחזק.. זה לא בהכרח כך וכבר שמעתי הרצאות של רופאים שהתייחסו לכך שלעתים דווקא בגלל שאנחנו חושבים שצריך לחזק - אנחנו גורמים לעומס יתר על הגוף בשעה שהוא לא מבקש את העומס הזה.
אבל בפירוש דכאון יכול להיות גורם משמעותי לחוסר תאבון ואם אתם חוששים שדכאון נוכח בשטח כדאי מאוד לטפל בכך.
עוד נקודה חשובה - לא לעשות דברים "מאחורי הגב" שלו - כלומר - להשאיר אותו בתמונה, להתייעץ איתו, לנקוט בפעולות שהוא רוצה וחושב שהן נכונות - התעקשות על המעורבות שלו יכולה גם היא לחזק אותו. להשאיר אותו בתמונת ההחלטות המשפחתיות. אדם שחולה פתאום - בעיקר אם מדובר על אדם צעיר יחסית - עשוי להרגיש לפתע פתאום חסר תועלת - אם הוא תופס עצמו כחולה ומתחיל לאבד בעיני עצמו כל מיני זהויות - זהות של מפרנס, של ראש המשפחה, של מקבל החלטות, של בעל יכולת - וקבל זהויות של חולה, זקוק לעזרה, חלוש, וחסר השפעה - -זו בהחלט יכולה להיות סיבה אמיתית לחולשה נפשית ודכאון וחשוב מאוד לחזק את אביך במקומות הללו (אם זה אכן המצב - מאחר שלא ידועים לי פרטים אני זורקת מה שעולה בראשי) - לתת לו את התחושה שעדיין יש לו השפעה, להתייעץ איתו - לא רק לגבי המחלה שלו אלא בגכלל לגבי כל מה שהיה מעורב בו בעבר. לא "להקל" עליו בגלל שהוא חולה -אלא לשמר אצלו את תחושת הערך והמשמעות שלו בתוך המשפחה.
אנחנו כאן לשאלות וסתם כאוזן קשבת. זכור כי כל מי שקורא וכותב כאן - מכיר את התחושות מכיר את החששות ואת הדרך הלא פשוטה שאתם צועדים בה כעת.
מאחלת לכם הרבה חוסן ורכות גם יחד.
