התמודדות עם ילד בן 3 לאחר אובדן
שלום, אני לומדת בקמפוס כחצי שנה בערך, בעלי לא לומד ולא בעניין. מסיבות כלכליות העברנו את בננו לגן ציבורי המונה 35 ילדים, מאז בננו מגלה אגרסביות רבה בבית, מרביץ לנו וכמעט כל דבר שצריך לעשות בפעולות היום כמו להתלבש, לצחצח שיניים, לישון - מלווה במאבקי כוחות. בגן אין איתו שום בעיות ולהיפך, אומרים שהוא ילד מקסים, שמח ועוזר. מה שכן הוא התחבר עם ילד בעייתי בגן , אלים, גם היו תלונות מהורים אחרים אליו ונאמר שהוא בטיפול, לא פעם ולא פעמיים בני חזר עם סימני נשיכות ואמר שאותו ילד הרביץ לו. בגן נאמר לי שהם חברים כ"כ טובים שאפילו אחרי שהוא נושך אותו בני ממשיך לשחק עימו. אני כל הזמן מסבירה לו גם לגבי האלימות שלו כלפיינו וגם על האלימות כלפיו שלכל דבר יש תוצאה ואם ימשיך להתנהג ככה אנחנו לא נרצה להיות בחברתו ונתרחק ממנו באותם רגעים שהוא מתנהג בצורה אלימה- ובאותה צורה גם הייתי מציעה לו להתנהג כלפי אותו ילד מהגן או כל ילד אחר שמגלה כלפיו אלימות - פשוט להתרחק. בנוסף בחודשים האחרונים הייתי בהריון, שתפתי את בני והכנתי אותו שבבוא הזמן יוולד או תוולד אח\אחות ודיברנו על זה כמעט בכל יום, בשבוע האחרון לעובר נפסק הדופק ונאלצתי לעבור הפלה. גם בנושא זה שיתפתי אותו והסברתי לו , הוא רואה ומרגיש שאני לא כרגיל ואפילו שיכול להיות שלא מעכל , אמרתי לו שהתינוק עלה לשמיים וחזר לאור הגדול ובבוא הזמן יחזור אליינו. הוא חזר אחרי שהתינוק בשמיים. המקרה הזה הביא הביתה כאב שקשה להתעלם ממנו, גם ביני ובעלי נוצר מרחק, היחסים בניינו תמיד היו בעליות ומורדות, ומאז שאני לומדת נוצר עוד פער, ההריון חיבר בניינו והביא משהו מאוד שלם ושמח והנה אחרי ההפלה יש תחושה שוב שנוצר פער , יש מצבים שאני גם מרגישה כאילו והאירוע קרה מכיוון שאנחנו לא יכולים להמשיך שאני בקבלה והוא לא. בררור לי שאין כפייה ברוחניות ויש בי אמונה שמתי שהוא יתעורר, ואם לא? .. ברור לי שבני מרגיש מתי אנחנו מחוברים ומתי לא, וגם בחינוך יש בניינו דעות חלוקות, גם קשה לי לשלוט על עצמי יותר בגלל הורמונים שנשארו וכל המצב, וגם בעלי באבל ומתנהג שונה. אז עכשיו גם בני סופג את כל המקרה הזה. אני לא יודעת איך להתמודד , אני עדיין משתדלת להסביר לו כל דבר במה שאני יכולה ואני מנסה גם על הדרך לעבוד על עצמי ולצאת מהמקרה הפרטי שלי ולדבוק במטרה, זה לא פשוט, אני מרגישה די קרועה, גם בגלל שבעלי לא איתי בכל העניין וגם כשניסיתי לדבר איתו הוא העלה דמעות ואמר שהוא לא יודע איך להתמודד עם זה וישר אמרתי שאני מתנצלת והרגשתי כאילו והוא ילד קטן ( מה שנכון ... ) אז אני די לבד בעניין, אני לא כ"כ יודעת למי לפנות, חוץ מלכתוב כאן , אבל אני מרגישה שאני זקוקה לעזרה מקצועית בהתמודדות עם בני ובכלל בכל המצב הזה , אשמח לעצתכם , סליחה על ההודעה הארוכה ושנצא כולנו לעצמאות
שלום, אני לומדת בקמפוס כחצי שנה בערך, בעלי לא לומד ולא בעניין. מסיבות כלכליות העברנו את בננו לגן ציבורי המונה 35 ילדים, מאז בננו מגלה אגרסביות רבה בבית, מרביץ לנו וכמעט כל דבר שצריך לעשות בפעולות היום כמו להתלבש, לצחצח שיניים, לישון - מלווה במאבקי כוחות. בגן אין איתו שום בעיות ולהיפך, אומרים שהוא ילד מקסים, שמח ועוזר. מה שכן הוא התחבר עם ילד בעייתי בגן , אלים, גם היו תלונות מהורים אחרים אליו ונאמר שהוא בטיפול, לא פעם ולא פעמיים בני חזר עם סימני נשיכות ואמר שאותו ילד הרביץ לו. בגן נאמר לי שהם חברים כ"כ טובים שאפילו אחרי שהוא נושך אותו בני ממשיך לשחק עימו. אני כל הזמן מסבירה לו גם לגבי האלימות שלו כלפיינו וגם על האלימות כלפיו שלכל דבר יש תוצאה ואם ימשיך להתנהג ככה אנחנו לא נרצה להיות בחברתו ונתרחק ממנו באותם רגעים שהוא מתנהג בצורה אלימה- ובאותה צורה גם הייתי מציעה לו להתנהג כלפי אותו ילד מהגן או כל ילד אחר שמגלה כלפיו אלימות - פשוט להתרחק. בנוסף בחודשים האחרונים הייתי בהריון, שתפתי את בני והכנתי אותו שבבוא הזמן יוולד או תוולד אח\אחות ודיברנו על זה כמעט בכל יום, בשבוע האחרון לעובר נפסק הדופק ונאלצתי לעבור הפלה. גם בנושא זה שיתפתי אותו והסברתי לו , הוא רואה ומרגיש שאני לא כרגיל ואפילו שיכול להיות שלא מעכל , אמרתי לו שהתינוק עלה לשמיים וחזר לאור הגדול ובבוא הזמן יחזור אליינו. הוא חזר אחרי שהתינוק בשמיים. המקרה הזה הביא הביתה כאב שקשה להתעלם ממנו, גם ביני ובעלי נוצר מרחק, היחסים בניינו תמיד היו בעליות ומורדות, ומאז שאני לומדת נוצר עוד פער, ההריון חיבר בניינו והביא משהו מאוד שלם ושמח והנה אחרי ההפלה יש תחושה שוב שנוצר פער , יש מצבים שאני גם מרגישה כאילו והאירוע קרה מכיוון שאנחנו לא יכולים להמשיך שאני בקבלה והוא לא. בררור לי שאין כפייה ברוחניות ויש בי אמונה שמתי שהוא יתעורר, ואם לא? .. ברור לי שבני מרגיש מתי אנחנו מחוברים ומתי לא, וגם בחינוך יש בניינו דעות חלוקות, גם קשה לי לשלוט על עצמי יותר בגלל הורמונים שנשארו וכל המצב, וגם בעלי באבל ומתנהג שונה. אז עכשיו גם בני סופג את כל המקרה הזה. אני לא יודעת איך להתמודד , אני עדיין משתדלת להסביר לו כל דבר במה שאני יכולה ואני מנסה גם על הדרך לעבוד על עצמי ולצאת מהמקרה הפרטי שלי ולדבוק במטרה, זה לא פשוט, אני מרגישה די קרועה, גם בגלל שבעלי לא איתי בכל העניין וגם כשניסיתי לדבר איתו הוא העלה דמעות ואמר שהוא לא יודע איך להתמודד עם זה וישר אמרתי שאני מתנצלת והרגשתי כאילו והוא ילד קטן ( מה שנכון ... ) אז אני די לבד בעניין, אני לא כ"כ יודעת למי לפנות, חוץ מלכתוב כאן , אבל אני מרגישה שאני זקוקה לעזרה מקצועית בהתמודדות עם בני ובכלל בכל המצב הזה , אשמח לעצתכם , סליחה על ההודעה הארוכה ושנצא כולנו לעצמאות