התמודדות עם כאבים..../images/Emo5.gif
הורים העלו בפורום בכמה הקשרים את חוסר האונים מול הכאב של הילד. אז אני אדווח לכם מבפנים- כשכואב עצוב, ומותר גם שיהיה עצוב לפעמים בחיים. חשוב לתת לילד לבכות כשקשה לו, ולא להגיד משפטים כגון 'אל תבכה, זה יעבור'. ברגע של הכאב לא ממש רואים את הסוף. אני זוכרת בבדיקות לתפקוד השרירים (שאישית אני קראתי להם 'בדיקות השטן') שעברתי לפני 18 שנים, שהכאב היה זוועתי. הכי קשה היה לי להגיע לשם אחרי שבוע לבדוק גם את הרגל השניה. אני ידעתי שהכאב הזה נועד כדי לעזור לי, ובאתי למרפאה, אבל שנאתי כל חלקיק שניה. המתיחות שאמא שלי עשתה לי כאבו לי , והיו ימים שביקשתי ממנה להפסיק. אחד מהדברים שהיה קשה לי במיוחד זה הבכי של אמא שלי. בימים שהיא ראתה ורואה איך כואב לי היא מתחילה לבכות גם. אין דרך לקחת מהילד את הכאב והקושי. צריך לתת מקום לכאב, אבל לא לתת לו להשתלט על כל השאר. הילד יחיה עם זכרון הכאבים (בשאיפה שזה יהיה רק זיכרון), אבל לכל אחד יש קשיים בחיים, והכי חשוב לא לתת לו הרגשה שהוא מוגבל ומסכן.
הורים העלו בפורום בכמה הקשרים את חוסר האונים מול הכאב של הילד. אז אני אדווח לכם מבפנים- כשכואב עצוב, ומותר גם שיהיה עצוב לפעמים בחיים. חשוב לתת לילד לבכות כשקשה לו, ולא להגיד משפטים כגון 'אל תבכה, זה יעבור'. ברגע של הכאב לא ממש רואים את הסוף. אני זוכרת בבדיקות לתפקוד השרירים (שאישית אני קראתי להם 'בדיקות השטן') שעברתי לפני 18 שנים, שהכאב היה זוועתי. הכי קשה היה לי להגיע לשם אחרי שבוע לבדוק גם את הרגל השניה. אני ידעתי שהכאב הזה נועד כדי לעזור לי, ובאתי למרפאה, אבל שנאתי כל חלקיק שניה. המתיחות שאמא שלי עשתה לי כאבו לי , והיו ימים שביקשתי ממנה להפסיק. אחד מהדברים שהיה קשה לי במיוחד זה הבכי של אמא שלי. בימים שהיא ראתה ורואה איך כואב לי היא מתחילה לבכות גם. אין דרך לקחת מהילד את הכאב והקושי. צריך לתת מקום לכאב, אבל לא לתת לו להשתלט על כל השאר. הילד יחיה עם זכרון הכאבים (בשאיפה שזה יהיה רק זיכרון), אבל לכל אחד יש קשיים בחיים, והכי חשוב לא לתת לו הרגשה שהוא מוגבל ומסכן.