התמודדות עם מוות במשפחה
שלום, רציתי להתייעץ בנושא לגבי בתי הצעירה בת 4.5. לפני כשנה וחצי אחי נהרג בתאונת דרכים. לאחרונה יש לי הרגשה שהקטנה מתקשה להתמודד. למרות שהיא בעיקרון ילדה שמחה, חכמה בטוחה בעצמה, חברותית, ורבלית מאד ומתפקדת יפה בגן - אין כמעט יום שבו היא לא מציינת שהיא "עצובה בגלל שדוד אלדר מת". לפעמים תוך כדי משחק ואפילו כשהיא במצב רוח טוב פתאום היא נהיית עצובה ומדברת על כך שהיא עצובה בגלל מה שקרה. לפני מס' ימים היא הדהימה אותנו באמירה ש"אף אחד לא עצוב כמוה"... מעבר לאחי ספציפית נושא המוות בכלל מאד מעסיק אותה, גם במשחקי הדמיון שלה. אני מתחילה להרגיש שזה כבר יותר מדי. אני משתדלת מאד להעביר את המסר לילדים שלי שמצד אחד עצוב וכואב ואנחנו מדברים על אחי הרבה, ומצד שני גם מנסה להעביר את המסר ש"החיים ממשיכים" (עד כמה שאני לא סובלת את המשפט הזה...). מאד חשוב לי שלא תאבד לילדים שלי שמחת החיים ושהיה להם ילדות נורמלית ככל האפשר. שאלתי - מה נכון להגיד לה, איך אפשר להקל עליה. האם זה מצב שדורש טיפול ואם כן מהו? תודה.
שלום, רציתי להתייעץ בנושא לגבי בתי הצעירה בת 4.5. לפני כשנה וחצי אחי נהרג בתאונת דרכים. לאחרונה יש לי הרגשה שהקטנה מתקשה להתמודד. למרות שהיא בעיקרון ילדה שמחה, חכמה בטוחה בעצמה, חברותית, ורבלית מאד ומתפקדת יפה בגן - אין כמעט יום שבו היא לא מציינת שהיא "עצובה בגלל שדוד אלדר מת". לפעמים תוך כדי משחק ואפילו כשהיא במצב רוח טוב פתאום היא נהיית עצובה ומדברת על כך שהיא עצובה בגלל מה שקרה. לפני מס' ימים היא הדהימה אותנו באמירה ש"אף אחד לא עצוב כמוה"... מעבר לאחי ספציפית נושא המוות בכלל מאד מעסיק אותה, גם במשחקי הדמיון שלה. אני מתחילה להרגיש שזה כבר יותר מדי. אני משתדלת מאד להעביר את המסר לילדים שלי שמצד אחד עצוב וכואב ואנחנו מדברים על אחי הרבה, ומצד שני גם מנסה להעביר את המסר ש"החיים ממשיכים" (עד כמה שאני לא סובלת את המשפט הזה...). מאד חשוב לי שלא תאבד לילדים שלי שמחת החיים ושהיה להם ילדות נורמלית ככל האפשר. שאלתי - מה נכון להגיד לה, איך אפשר להקל עליה. האם זה מצב שדורש טיפול ואם כן מהו? תודה.