התמודדות עם נסיעות של בן/ת הזוג

התמודדות עם נסיעות של בן/ת הזוג


בשבוע הבא הבעל שוב טס לחו"ל ל-4 ימים,3 לילות.
עשה את זה כבר פעמיים מאז שהקטנה נולדה ועוד לפני זה ולצערי גם בקרוב יכנס לתפקיד שיצריך ממנו נסיעות כל חודש למשך שבוע-שבועיים כך שזה לא הולך להיות פיקניק וזה לא נהיה קל עם הקטנה במיוחד שהיא חזק בחרדת נטישה.

בזמנו לקחתי Mommy helper שהייתה איתי וזה ממש הקל אבל עכשיו פחות מרגישה את הצורך כי כמעט כל יום אני עושה הפעלה/שיעור פרטי ולא חושבת שאצטרך באמת משהו מעבר. אני די רגילה לעשות לה אמבטיה, להאכיל, להשכיב לישון וכו' בעצמי, בלי שום עזרה... אפילו מתקלחת יחד איתה כשהיא יושבת בכיסא אוכל ובוהה בי ואני משעשעת אותה תוך כדי שמתקלחת ואז מארגנת לה את האמבטיה.

אני ממש מרגישה בלחץ כי תמיד הייתה לי לפחות חברה אחת קרובה באיזור שאם הייתי צריכה עזרה, יכולתי לסמוך ועכשיו אותה חברה עברה למקום מגורים יותר רחוק וזה למעשה משאיר אותי לבד. למשל שבוע שעבר היה לי מקרה עם הקטנה שהבאתי אותה בסוף למרפאת חירום כי כבר לא ידעתי מה לעשות ונכנסתי ממש להיסטריה וחרדות ובלי הבעל לא יודעת מה הייתי עושה, הוא ממש מיקד אותי ועזר לי להתגבר על זה.

איך אתם מתמודדים עם נסיעות של בן/ת הזוג מבחינת הטיפול בילדים, מבחינה רגשית של להרגיש לבד וכו'


וגם- בהיעדרו אני אחגוג יום הולדת- יש רעיונות לדרך נחמדה לחגוג שכוללת את הקטנה וגם את העובדה שבבוקר אני עובדת?
 

forglemmigej

New member
מבינה ללבך

קודם כל זה מראה על החוזק שלך שאת יודעת להתמודד עם זה טוב אז תני לעצמך חח .
דבר שני אני מניחה שידעת על סוג העבודה שלו כשעברת לאמריצקה זה לא שהוא היה מגיע הביתה כל יום בחמש או שש , אני מניחה שזה גם מאפשר רמת חיים טובה סוג העבודה שלו עבורכם כמשפחה , אם הוא נוסע הרבה יתכן והוא צריך לשכנע את הלקוחות לקנות את המוצרים שהוא מתעסק בהם , ברגע שתפנימי שזה סוג העבודה שלו אולי גם תדעי להתמודד עם זה יותר בהשלמה, תמיד אומרים ליצור רשת בטחון עם חברים חדשים, זה גם הייתי מציעה , אממה זה לא פשוט בארץ חדשה כי המקומיים כבר יצרו לעצמם את החיברות עם אנשים שגדלו ביחד או למדו ביחד ואין מקום למישהו חדש , זה לא שאת פחות טובה אבל זו המציאות בכל מקום
 
העבירו לתפקיד אחר, התפקיד שלו פה לא היה אמור לכלול נסיעות

ברמה של כל שבועיים ונקווה שיצליחו לנרמל את התפקיד שלו. די לא הותירו לנו ברירה-או לקחת את התפקיד או לזרוק את כל התהליך שהתקדם של הגרין קארד ולחזור לארץ וכרגע זה משהו שאנחנו לא מעוניינים בו.
&nbsp
אני השלמתי שזו תהיה העבודה ולכן מנסה להיות הכי מוכנה שאפשר מכל הבחינות.
מנסה להכיר חברות חדשות ויותר קרובות אבל זה לא כזה פשוט למרות שאני אדם מאוד חברותי- זה לוקח זמן. ואם להיות כנה- אומנם יש שיפור מאז שהקטנה בחיינו וכן אני מצליחה ליצור קשרים עם אמריקאיות אבל עדיין זה לא מצליח להתקדם מעבר לילדים ולא כאלו שיכולה לסמוך עליהן.
 
מה קורה עם הקטנה כשאת עובדת?

את חייבת עזרה. פיזית ונפשית. זה גיל לא פשוט מבחינת טיפול בילד. עדין 24/7 ולעשות את זה לבד, כשזאת לא הבחירה שלך, זה מאוד מאוד קשה

אני מכירה מישהי שבעלה עובד בסיגנון הזה, ובואי נגיד את זה שחור ע"ג לבן - היא לבד!!!!
 
יש לה ביייביסיטר ,כזו שהיא לא ממש אוהבת

וגם אני לא ואני בתהליכים למצוא מישהי אחרת.
&nbsp
האמת שהוא חוזר יחסית מאוחר כך שרוב הימים אני גם ככה עושה הכל אבל עדיין זה נחמד ומקל שהוא חוזר ונגיד אם היא מתעוררת - הוא יגש אליה, או שהוא יכין ארוחת ערב עבורנו וכו'.
&nbsp
נרשמתי לחד"כ, אחת הסיבות הייתה באמת לתת זמן לעצמי. זה חד"כ עם ביייביסיטר ומנסה להרגיל אותה לסיטואציה. בנתיים הלכתי ככה פעם אחת והיא די לקחה את זה קשה ומאז חרדת הנטישה ממש גדלה. היום אולי אלך שוב אז נראה איך זה יעבוד.
 
אז תמצאי בביסיטר שאת סומכת אליה ומתחברת

אליה וגם הפיצית, עם אפשרות לעזרה בכל זמן שתצטרכי. אבל זה ברור כמובן
 

galialon8

New member
שונאת את זה


גם בעלי טס לא מעט לאחרונה, רק אתמול הוא חזר מנסיעה של 12 יום... הפעם קיבלתי עזרה לשבוע בדמות אמא שלו שבאה לבקר. היא באמת עזרה ומאוד השתדלה, אבל אני לא יכולה להגיד שהיה פשוט... תארו לעצמכן שבוע עם החמות בבית, בלי נוכחות של בן הזוג! פעם לא הייתי מסכימה, אבל באמת שנזקקתי לעזרה הזאת והיו לנו גם רגעים יפים.

לשמחתי די הצלחנו להקיף את עצמנו בחברים כאן, מרביתם ישראלים שאין להם בעיה לעשות תכניות מהיום להיום. אז כשאני לבד אני פונה אליהם, אנחנו מתארחים הרבה או שהם מארחים את הגדול וזה עוזר לי גם פרקטית וגם רגשית. גם השכנים האמריקאים שלנו מציעים תמיד עזרה כשהם יודעים שאני לבד, ולפעמים אנחנו מפרגנים אלה לאלה בייביסיטר כדי שנוכל לצאת לדייטים. זה ממש כיף! אבל אני באמת מרגישה שיש לנו מזל מהבחינה הזאת. אז אין לי הרבה מה לייעץ, מלבד להשקיע בקשרים חברתיים...

לגבי יום ההולדת, חייבת להודות שאני כנראה לא הייתי מצליחה להביא את עצמי לעשות משהו מיוחד - מקסימום להתפנק עם עוגה בבית קפה, אבל לא יודעת איך הקטנה שלך תזרום עם זה. מזל טוב!
 
כבר רגילה

אנחנו בדיוק סוגרים שנתיים בעבודה הנוכחית של הבעל, שמוגדרת כ 60-70% נסיעות. יש לי 3 ילדים בגילאי 8-11.
בהתחלה היה מאוד לא פשוט. אבל עם הזמן התרגלתי. לפעמים אני אוהבת שהוא נוסע, נגיד בנסיעות הקצרות של הכמה ימים ... חחח
בניתי לעצמי שיגרה מסויימת שגם הילדים מן הסתם מכירים אותה היטב, ואני דובקת בה די באדיקות, כי זה מה שעוזר ומקל עלי. פשוט מצריך הרבה פחות חשיבה יומיומית. יש את הארוחות הקבועות שאני מכינה במהלך השבוע, בסוף שבוע אני לרוב זורקת זין אקסיוז מאי פרנצ' חחח
סופי שבוע אני קובעת לרוב תוכניות מראש.
מכיוון שהילדים יותר גדולים ועצמאיים, זה פחות קשה. פשוט עמוס כי אני עושה הכל בעצמי, אז בסוף היום לפעמים אני אכן עם לשון בחוץ.
אם באמת קשה לי אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להקל על עצמי אם זה לוותר על נקיון, אם זה לא לקפל כביסה (אפשר בקלות להוציא בגדים נקיים מהסל חחח), אם זה לקנות אוכל מוכן או לצאת לאכול בחוץ. בשלב די מוקדם הגעתי למסקנה שהכל הולך, ולא שווה את המאמץ וההתמוטטות - פיזית ונפשית.
והפלא ופלא - העולם ממשיך להסתובב

בנוסף - אני גם לא מפסיקה את שיגרת העולם שלי - יש לי עבודה, אני ממשיכה להתאמן כרגיל 3 פעמים בשבוע וכו. זה עוזר לי בהתמודדות האישית כי החיים ממשיכים.
ובנוגע ללהיות לבד - כשהנסיעות הן לכמה ימים, אין לי בדר"כ בעיה. אני גם בן אדם שאוהב להיות לבד סה"כ. אז כן מתגעגעים אבל זה עובר ממש מהר.
בנסיעות ארוכות של שבוע ויותר, אכן קשה, אבל גם עם זה למדתי להתמודד. אנחנו כל הזמן בקשר בוואטסאפ, ולפעמים עושים שיחות וידאו, בעיקר לילדים.
 
אני חושבת שהחשש הכי גדול שלי זה שהקטנה תהיה חולה או שאני

אהיה חולה. אני מאלה שלא חולים כמעט וגם אם חולה בד"כ אפילו לא מגיעה למצב של לקחת תרופות ומבריאה מהר- לא לוקחת את זה קשה בכלל אבל בהריון בדיוק כשהוא היה בחו"ל ממש נפלתי למשכב ברמה שלא יכולתי ללכת לדואן ריד לאסוף תרופה שהרופאה רשמה לי, לא יכולתי לזוז מרוב שהרגשתי רע וזה משהו שמאוד בעייתי כשיש ילדה קטנה ואין אף משפחה/חברים שגרים קרוב.
&nbsp
אני פחות מתרגשת מהלבד כי בתכל"ס אני גם ככה עושה כמעט הכל סביבה והוא מגיע בד"כ בשלב שהיא אחרי אמבטיה וגם זה נהיה יותר קל עכשיו כשקנינו אמבטיה שונה שלא צריך להעמיס על כיסאות וכו' אלא להכניס לאמבטיה הרגילה וזהו.
 
בהחלט מבינה

את הפחדים והחששות והם לגמרי לגיטימיים.
הפחד הכי גדול שלי היה שאחד הילדים יהיה חולה ונחשי מה? גם זה קרה.
אפילו הגעתי איתו בסוף למיון ילדים, כי אחרי 6 ימים של חום גבוה נורא כבר ממש נלחצתי ולא ידעתי מה לעשות ...
את חייבת לבנות לעצמך רשת חברתית לתמיכה, בדיוק למצבים האלה.
לי מהבחינה הזו לא היתה בעיה, והתקשרתי לחברה, אמריקאית, בעשר בלילה, ותוך 5 דקות היא היתה אצלי בבית ונשארה עד אחרי 1 בלילה כשחזרנו מהמיון.
אם לא חברים, אז בהחלט בייביסיטר, כזו שניידת ואת יכולה לסמוך עליה, ושהיא זמינה.
בכל מקרה, לפחות היום הכל זמין למשלוחים, כך שלפחות לא צריך לצאת מהבית אם חולים בעצמנו ...
 

alphadelta

New member
מסכימה

רשת חברתית תומכת. אנשים שאפשר לצלצל אליהם באחת לפנות בוקר והם יקפצו. כמובן שהוקפצנו אי אילו פעמים בעצמינו.
 
למעלה