התמודדות עם עצמי

התמודדות עם עצמי

אהלן! ככה זה כשנדמה לי שהתחלתי להכיר את עצמי, מתברר שאני עדיין רחוקה מהכרה וקבלה עצמית. אתמול ארע לי מקרה ששבר אותי בצורה עמוקה וקשה ביותר. זה קרה בעבודה: איבדתי את עשתונותיי בגלל איזה לקוח, אבל זה מילא, זה היה צפוי, כי ככה זה בעבודה של שירות לקוחות, זה לדעת להתמודד מול אנשים שונים ומשונים וגם כאלו שאתה חסר אונים מולם.
אבל לא הגישה של הלקוח היא ששברה אותי, אלא התגובה שלי בסיטואציה הזאת. משום לא ידעתי איך אני מתמודדת איתו, איבדתי את עצמי באותו הרגע, אך הגרוע יותר התרחש אחרי השיחה איתו: הרגשתי אבודה וחסרת יכולת התמודדות, כאילו הפילו עלי הר שלם ואני שרועה בחוסר ביטחון ודיכאון של חוסר אונים ולא יודעת מה לעשות עם עצמי...
מה שהכי מציק לי בסיטואציה כזאת זה מצב הרוח שלי אחרי המקרה. אני מפסיקה לדבר, מתחילה לבכות ולא משתפת אף אחד בעובר עלי, כלומר, במקום לספר, להתייעץ, לשפוך ולשתף, אני בוחרת להתכנס בתוך עצמי ולאכול את כל החרא בפנים. אני גם מפסיקה לתפקד וקשה לי לדבר... גם כשמישהו מנסה להתקרב אלי ולנסות לעזור - אני דוחה את כולם וחוזרת חזרה לתוך קונכיית הסיוט שלי. אני לא מתחרטת על כלום, מודעת לעובדה שכל מקרה כזה של לקוח עקשן ועצבני - מלמד אותי משהו חדש וגורם לי לראות צדדים נוספים של התפקיד הזה, אבל התגובות שלי לא עומדות במבחן המציאות.. אין לי שליטה על הרגשות שלי כשמישהו פוגע בי בצורה כזו כואבת, אני מתחילה לראות הכל בצורה מעוותת, ואף לעשות שטויות שאני משלמת עליהן אחר כך ביוקר. מנסה לא להיות תלויה באישורים חברתיים או באיך שאחרים ישפטו אותי (פתאום אני כבר לא אותה בחורה מאושרת ומלאת אנרגיית חיים כמו שהם מכירים, אלא אדם דיכאוני וממורמר), אבל זה ממשיך לרדוף אותי.... איך יסתכלו עלי שאחזור לעבודה יום ראשון?
חזרתי הבייתה, בכיתי כמו שלא בכיתי מזה תקופה ארוכה בעוד אני מייסרת את עצמי בכך שדמעות לא יעזרו אם לא אבין את המשמעות של המקרה שארע לי.. ואני עדיין לא מבינה אותו.. טוב זה היה החלק הקל, ועכשיו לתוצאות: לא מרגישה שאני יודעת מה הייתי עושה במצב הנ"ל אם הוא היה חוזר על עצמו שנית... כלומר, לא למדתי ולא הפקתי מכך שום לקח או שיעור לחיים. נכון, זה עשה את שלו: קיבלתי הלם, זה הוציא אותי מהאיזון, איבדתי את השפיות, לא שלטתי בתגובות שלי, פתאום הכל התעוותת לי מול העיניים... אבל ... זה לא יכול להגמר ככה! חייב להיות לזה פתרון ברור! ואם חס וחלילה ואני מאחלת לעצמי שזה יקרה לי שוב כדי ללמוד מזה שיעור , זה קורה לי שוב, אני לא חושבת שהתגובה שלי תהיה שונה, כיוון שעדיין לא ברור לי כיצד עלי לנהוג בסיטואציה מלחיצה כזאת, ומעבר לכך, כיצד לקבל את עצמי אחרי שזה נגמר?? ואולי אני עדיין לא בשלה לספוג את המכה הזאת, אז למה זה קורה לי בכל זאת? ולמה אני לא מצליחה להבין את שיעור לחיים שהארוע הגיע ללמד אותי? למרות הפסימיות המצב רוח השלילי, סופ"ש נפלא לכולכם!
 
אולי הגיע הזמן לחופשה.

את יודעת, השיעורים שעלינו ללמוד לא בהכרח מגיעים אלינו בכוחות עצמם, אלא עלינו לנסות לקרוא להם. הייתי ממליצה לצאת לחורשה/שדה/מקום מבודד קרוב ולתת לזה להרגע. לא ניתן לשנות את העבר בינתיים. לא כדאי לחשוש ממה שיקרה, ומהאופן בו יחשבו. לאט לאט העניין יסתדר, אם מנסים להפסיק לתקוף את הבעיה בדרך הישירה הנראית אלא מחפשים דרכים אחרות, בהן לא הבכרח מביטים בבעיה באופן ישיר. כולם מאבדים הכל מבחינה רגשית מידי פעם, אז צריך להבנות מחדש. אני מתנצלת שאין לי משהו מעט יותר פרקטי, אבל את, בתור מי שמכיר את עצמו הכי טוב, בסופו של דבר תוכלי למצוא את הדרך לפיתרון. חוץ מזה, לבכות תמיד עוזר.
 

LilyanSky

New member
אולי השיעור שאת מקבלת

הוא לא שיעור בשליטה עצמית אלה בקבלה של עצמך ושל הסיטואציה גם כשדברים יוצאים משליטה? לקבל את עצמך כשאת כועסת, מצוברחת, לא נחמדה לסובבים? אם את מרגישה שיש התנהגות מסויימת של לקוחות שגורמת לך להתפרץ פעם אחר פעם, כדאי לבדוק על מה זה לוחץ אצלך, ואז לפעול לריפוי הפצע. לא להדחיק. יש המון שיטות מצויינות לעשות לעשות את זה. בכי הוא התחלה טובה בריפוי. שיהיה לך שבוע טוב
 

untitled1

New member
היי

כשאתה לומד לרכב על אופניים, הדבר הראשון שאתה צריך לקבל הוא שאתה הולך ליפול. באמת יש לי חיבה לאופניים, אבל דיברתי על מסע החיפוש העצמי שלך.
 
למעלה