התמודדות עם עצמי

התמודדות עם עצמי

אהלן! ככה זה כשנדמה לי שהתחלתי להכיר את עצמי, מתברר שאני עדיין רחוקה מהכרה וקבלה עצמית. אתמול ארע לי מקרה ששבר אותי בצורה עמוקה וקשה ביותר. זה קרה בעבודה: איבדתי את עשתונותיי בגלל איזה לקוח, אבל זה מילא, זה היה צפוי, כי ככה זה בעבודה של שירות לקוחות, זה לדעת להתמודד מול אנשים שונים ומשונים וגם כאלו שאתה חסר אונים מולם.
אבל לא הגישה של הלקוח היא ששברה אותי, אלא התגובה שלי בסיטואציה הזאת. משום לא ידעתי איך אני מתמודדת איתו, איבדתי את עצמי באותו הרגע, אך הגרוע יותר התרחש אחרי השיחה איתו: הרגשתי אבודה וחסרת יכולת התמודדות, כאילו הפילו עלי הר שלם ואני שרועה בחוסר ביטחון ודיכאון של חוסר אונים ולא יודעת מה לעשות עם עצמי...
מה שהכי מציק לי בסיטואציה כזאת זה מצב הרוח שלי אחרי המקרה. אני מפסיקה לדבר, מתחילה לבכות ולא משתפת אף אחד בעובר עלי, כלומר, במקום לספר, להתייעץ, לשפוך ולשתף, אני בוחרת להתכנס בתוך עצמי ולאכול את כל החרא בפנים. אני גם מפסיקה לתפקד וקשה לי לדבר... גם כשמישהו מנסה להתקרב אלי ולנסות לעזור - אני דוחה את כולם וחוזרת חזרה לתוך קונכיית הסיוט שלי. אני לא מתחרטת על כלום, מודעת לעובדה שכל מקרה כזה של לקוח עקשן ועצבני - מלמד אותי משהו חדש וגורם לי לראות צדדים נוספים של התפקיד הזה, אבל התגובות שלי לא עומדות במבחן המציאות.. אין לי שליטה על הרגשות שלי כשמישהו פוגע בי בצורה כזו כואבת, אני מתחילה לראות הכל בצורה מעוותת, ואף לעשות שטויות שאני משלמת עליהן אחר כך ביוקר. מנסה לא להיות תלויה באישורים חברתיים או באיך שאחרים ישפטו אותי (פתאום אני כבר לא אותה בחורה מאושרת ומלאת אנרגיית חיים כמו שהם מכירים, אלא אדם דיכאוני וממורמר), אבל זה ממשיך לרדוף אותי.... איך יסתכלו עלי שאחזור לעבודה יום ראשון?
חזרתי הבייתה, בכיתי כמו שלא בכיתי מזה תקופה ארוכה בעוד אני מייסרת את עצמי בכך שדמעות לא יעזרו אם לא אבין את המשמעות של המקרה שארע לי.. ואני עדיין לא מבינה אותו.. טוב זה היה החלק הקל, ועכשיו לתוצאות: לא מרגישה שאני יודעת מה הייתי עושה במצב הנ"ל אם הוא היה חוזר על עצמו שנית... כלומר, לא למדתי ולא הפקתי מכך שום לקח או שיעור לחיים. נכון, זה עשה את שלו: קיבלתי הלם, זה הוציא אותי מהאיזון, איבדתי את השפיות, לא שלטתי בתגובות שלי, פתאום הכל התעוותת לי מול העיניים... אבל ... זה לא יכול להגמר ככה! חייב להיות לזה פתרון ברור! ואם חס וחלילה ואני מאחלת לעצמי שזה יקרה לי שוב כדי ללמוד מזה שיעור , זה קורה לי שוב, אני לא חושבת שהתגובה שלי תהיה שונה, כיוון שעדיין לא ברור לי כיצד עלי לנהוג בסיטואציה מלחיצה כזאת, ומעבר לכך, כיצד לקבל את עצמי אחרי שזה נגמר?? ואולי אני עדיין לא בשלה לספוג את המכה הזאת, אז למה זה קורה לי בכל זאת? ולמה אני לא מצליחה להבין את שיעור לחיים שהארוע הגיע ללמד אותי? למרות הפסימיות המצב רוח השלילי, סופ"ש נפלא לכולכם!
 
לילה טוב...

ראשית סליחה על האיחור בתגובתי. וכעת, אחרי שקראתי מכתבך הכאוב, אנסה לענות לך: באופן מעניין ונכון הגעת למסקנות לבד: בכל מקרה כזה יש שיעור שעלייך ללמוד, וכמו כן מקרים מהסוג הזה ראויים לשתוף הסביבה אך במקרה אותו את מתארת החלטת להתעלם משתי מסקנותייך הנכונות. מדוע בעצם? גם על כך ענית: את פגיעה לביקורת וחשוב לך לא להיות תלויה בחיזוקים מסביבתך. בידייך לשנות - ורק בידייך וכיצד? אנשים - ביחוד בשרות לקוחות בארצנו ה"חמה" (תרתי משמע) אינם קהל חביב ומנומס. אנחנו מתלהטים, כועסים וחשים שדפקו אותנו ואת הכתובת לשפוך את הזעם ואני מניחה כי עשו זאת עמך במקרה זה בצורה מאד לא מכבדת ומנומסת בלשון המעטה (מהכרות קצרה עם אוכלוסיתנו). במקרים מהסוג הזה עלייך להזכיר לעצמך מספר דברים: 1. את אינה הכתובת, את רק מתאמת או מתווכת בין גוף גדול לו מדיניות כלשהי לאזרח הקטן והעצבני וכל שנאמר לך בהיותך "נציגת אותו גוף" אינו אישי, גם אם אזרחים נוטים לשכוח את זה כשהם מעליבים ופוגעאים בעובד. הזכירי זאת לעצמך להבא: לא את האשמה, לא את הכתובת למדיניות, אלא החברה והמנהלים שמעלייך. כשאזרח מתעצבן, שקלי לחלוק את כעסיו עם נציג נוסף ולספק לו כתובת נוספת לכעסו, קרי, נציג מעלייך, למה עלייך לשאת זאת לבד? 2. שיעורים בחיים הם דבר שלא תמיד לומדים, ולעיתים הם מופנמים רק ימים וחודשים ושנים לאחר מכן, כתהליך ארוך ורצוף מהמורות, הניחי לעצמך בעניין זה. 3. שטות גמורה היא לחשוב שבכך שלא תשתפי אחרים תצרי חוסר תלות בשיפוט הסביבה. במקרים של מצוקה ועלבון מהסוג שחשת מומלץ וחשוב מאד!!!!! לשתף חברים ואחרים, ולחלוק בכאב. אין זה הופך אותך לתלויה בתמיכתם של אחרים, או חשופה לביקורת נוספת, אלא - הופכך לאדם נאור וחכם שיודע להשתמש היטב בסביבתו על מנת לקבל תמיכה. תמיכה, היא דבר חכם לבקש ולהשתמש בה בעת הצורך וטפשות גמורה היא להמנע מכך. 4. ברגעי משבר ופגיעות אנו נוטים לחשוב בצורה לא בהירה (מה שקראת לה מעוותת) ודוקא משום כך, חשוב שנשמע חוות דעת נוספת, או מילים של אחר שיקשיב לנו ויחזיר לנו את מידת השיפוט והפורפורציות לחיים. נסי זאת - זה כאמור מומלץ וחכם! היי חזקה, וחשבי על דברי, טל
 
תודה על התגובה

זה פתח את עיני לנוכח המציאות, במיוחד החלק של לשתף אחרים. זה בהחלט חשוב להבין את תפקיד החברים והשותפים לעבודה בהתמודדות עם מצבים כאלו.. תודה, לקחתי את תגובתך לתשומת ליבי.
 
למעלה