התמודדות עם קשיי שפה ברילוקיישן

[erangross]

התמודדות עם קשיי שפה ברילוקיישן

היי,
אנחנו כבר כמעט שנה בארה"ב והבן שלנו (קינדר) עדיין לא מוכן לדבר בביה"ס.
משיחות איתו הוא מעלה שהוא לא יודע ומפחד לטעות אולם בבית הוא מדבר שוטף עם אחותו הקטנה.
אנו מנסים לתת לו מקום להתגבר לבד אולם זה פוגע בו ברכישת חברים ובהשתתפות בכיתה.
אשמח לשמוע האם זה סביר ומה אפשר לעשות כדי לעודד אותו להיפתח ?
תודה,
דנה

 

[alphadelta]

רעיונות

שאלו את המורה. האם זה באמת המצב? לפעמים פרספקטיבה של ילדים היא אחרת. . רעיון נוסף : שתפו אותו ברגעים שאתם טעיתם עם השפה. ואיך למרות זאת הסתדרתם. רעיון נוסף, חוג בתחום שהוא אוהב. כך השפה היא משהו משני. ויורד הלחץ.

 

[משל333]

הוא מדבר עברית או אנגלית עם אחותו?

האם הוא פרפקציוניסט בתחומים נוספים? האם הוא תלמיד טוב?
אני חושבת ששווה לנסות לעשות לו פליידייט אחד על אחד. אפשר אולי גם לרשום אותו לחוג בתחום שהוא אוהב, אולי זה יגרום לו להעז. אולי תתחילו אתם בבית לשוחח שעה ביום באנגלית?
אם הכוונה היא שהוא מדבר אנגלית עם אחותו והיא טובה, או סבירה, אולי יש משהו אחר שמפריע לו בבית הספר? אולי התנכלו לו?

 

[alphadelta]

הערה

רעיון מאד טוב לבדוק מה באמת מפריע לו בבית הספר. לגבי האנגלית. אלא אם כן אתם מדברים אנגלית כשפת אם, ההמלצה כיום היא לדבר עם הילד בשפת האם. דיבור עם הילד בשפה שזרה להורה יביא לתוצאות הפוכות. מעבר למבטא לא מדוייק ( Short A lona A וכולי) הילד גם יקבל תבניות לשון לא נכונות שישפיעו גם על השפה החדשה וגם על השפה שבבית.

 

[carlimi]

מסכימה עם קודמותי

את כותבת שאתם כמעט שנה בארה"ב.
באיזו מסגרת היה הילד שנה שעברה? האם רק השנה נכנס לבית הספר? סה"כ הסתיים לו רק הסמסטר הראשון, אז אם זו שנתו הראשונה בבית הספר הייתי קצת מורידה את סף החרדה.
בכל מקרה, כדאי ומומלץ לדבר עם המורה.
האם הילד מקבל שיעורי תגבור בבית הספר בדמות ESL?
וכן, זה יכול להיות רעיון טוב לקבוע פליידייט או לרשום אותו לחוג כלשהו.

 

[erangross]

תשובות והבהרות

הילד רק השנה נכנס לPUBLIC SCHOOL ,
כשהגענו הוא היה בגן יהודי שבו הצוות מורכב מדוברת אנגלית ודוברת עברית וכן הילדים מעורבבים (חלק נולדו פה )
שוחחתי כמה פעמים עם המורה על הנושא היא זו ששיתפה שהוא לא מדבר איתה או עם ילדים אחרים גם , סוג של הדביק לעצמו תוית של ה"אילם" שמתקשר בשפת סימנים זה ברמה שאפילו לא אומר בוקר טוב או להתראות
המורה אומרת שהוא מבין הכל מבצע את כל הפעולות הנדרשות מלבד משהו שמצריך ממנו לפתוח את הפה ,השבוע במסגרת חוג שהיה עשו סבב שמות כשהגיעו אליו שתק ולא אמר את שמו ושאר הילדים אמרו למעבירת החוג שהוא לא מדבר...
בבית שפת אם הינה עברית ,הילד מדבר יפה אין שום קשיי שפה בעברית הוא מתבטא ומתנסח יפה
בשיחות עם אחותו הקטנה ולפעמים גם אלינו התחיל לדבר באנגלית ,שר ומדקלם את כל הנלמד בכיתה ובבית ספר ממשיך אך ורק בהצבעה או נדנוד ראש

 

[atsho]

נשמע כמן אילמות סלקטיבית

איך שהוא זה מיד קפץ לי לראש כשקראתי את ההודעה. מעתיקה מאתר שמצאתי
&nbsp
"אילמות סלקטיבית מוגדרת כחוסר דיבור במצבים בהם יש ציפיה לדבר..
למעשה חוסר הדיבור הוא כתוצאה מפחד משתק שאוחז בילדים אלו כאשר נדרשים לדבר או להיות במוקד של תשומת הלב.
&nbsp
מה מאפיין ילדים עם אילמות סלקטיבית? לרוב מדובר בילדים עם אינטליגנציה תקינה. תופעה זו קיימת בשכיחות גבוהה יותר אצל ילדים דו -שפתיים או עולים חדשים. ילדים עם אילמות סלקטיבית מתוארים פעמים רבות כביישנים, חששנים, זהירים, מאופקים, רגישים מאד וכזקוקים לזמן ארוך כדי להסתגל לשינויים. תכונות נוספות המתוארות הן עקשנות ופרפקציוניזם. לרוב בבית ובסביבה בה מרגישים בטחון, ילדים כאלה יתנהגו בצורה חופשית ופתוחה מאד."

 

[carlimi]

אוקי, עכשיו התמונה ברורה יותר

וקצת מזכירה לי את הבן האמצעי שלי.
שנה ראשונה שלנו בארה"ב, הוא היה בגן פרטי, לא דיבר 4 חודשים שלמים וכל הילדים היו בטוחים שהוא אילם. יום אחד הוא פתח את הפה והתחיל לדבר ....
בשנה השנייה הוא נכנס לראשונה לפאבליק סקול וכאילו חזרנו אחורה בכל תהליך ההסתגלות.
הוא לא היה מוכן ללכת לבד בבוקר, לא היה מוכן לעמוד ב LINE UP בבוקר עם שאר הילדים, וכן, גם לא ממש דיבר.
לשמחתי הרבה, המורה בתכנית ההעשרה של הבוקר הייתה ועודנה אישה מ ד ה י מ ה !!! כל בוקר הייתי מעבירה לה את ידו של בני והיא הייתה נכנסת איתו לבית הספר יד ביד. אולי בערך חודשיים. אחכ לאט לאט הוא נפתח והיום שנה שלישית בבית הספר והילד פורח! תלמיד מצטיין וילד חברותי מאוד.
הוא אכן ילד סופר רגיש, אינטליגנטי ופרפקציוניסט ברמות קשות.
הוא למשל לא הולך לחוגים אחהצ כנראה מחשש לכישלון. עוד לא עלינו על הסיבה.
כל חוג שהוא התחיל הוא הפסיק אחרי מספר מפגשים בודדים ללא סיבה נראית לעין ולכן בנתיים אנחנו לא רושמים אותו והוא מצידו לא מבקש.
הוא צריך המון תשומת לב ורגישות. המון.
ואני שוב שואלת - האם הילד מקבל תגבור במתכונת ESL מטעם בית הספר? לאור המצב, למרות שהוא אולי אינו זקוק לזה מבחינת השפה, אולי זה ייתן לו את הביטחון הדרוש. במקרה שלנו אלו היו שיעורי תגבור אחד על אחד (גם עם מורה נהדרת שהבת שלי נורא אהבה!). תשאלי את המורה שלו לגבי זה.

 

[יוקלילי]

כדאי להתייעץ עם המורה ויועץ או פסיכולוג בבית הספר

כדאי שהם יערכו תצפית מסודרת, ותוכלו לשטוח את החששות וסימני השאלה שלכם. אילמות סלקטיבית היא אכן השערה, אך כדאי שייתן אותה איש מקצוע שראה ומכיר את הילד מקרוב. אני חושבת שכדאי להיות זהירים עם אבחון דרך הפורום, כולנו רגישים לגבי הילדים שלנו... אני בטוחה שכוונותייך טובות, אך מדובר בהפרעת חרדה ורצוי שקביעה כזו תתקיים במסגרת המתאימה. אנא קבלי את הערתי בטוב ובהבנה.

 

[alphadelta]

 

[CheniNanny]

משתפת מניסיוני

הייתי במצב דומה עם הבת שלי.
אנחנו בהולנד, אז הקושי היה זהה.
לא דיברה הולנדית בגן, בכלל. רק התבוננה במה שקורה, ועכשיו כשאני חושבת על זה, זה די ברור. הכל היה לה חדש, נכנסה בפעם הראשונה בחייה (!!) לגן, גננות, כל המערכת, ועוד בשפה זרה. גם אני הייתי שותקת...

בכל אופן, לא עשינו מזה ענין ולמרות שהגננת אמרה אחרי חצי שנה שיש כבר ציפיות שתדבר ותיזום אינטראקציות, לא אמרנו לה דבר, אלא הלכנו לכיון שמאפשר את השתיקה הזו ורק נתנו לה להרגיש בנוח במקום אותו תפסה (הגננת קראה לזה תפקיד הצופה/אובסרבר) מתוך מגמה שאם נעשה מזה אישיו, זה אכן יהפוך לאישיו. אחרי כמה שבועות שיתפתי אותה, כאילו בהערת אגב, שבגן מדברים בהולנדית ואפשר גם באנגלית. ואחרי חופשת הקיץ היא פתאום התחילה לדבר, מילה ועוד מילה ועוד מילה.

היום הגננות ואני צוחקות על זה שלא דיברה כי היום היא די....חופרת... ואפילו לפעמים מבקשת שידברו איתה בהולנדית...
קיצר, אם אין בעיה עם העברית, אני חושבת שזהו שלב וכל ילד צריך את הזמן שלו להרגיש בטוח. מה שכן עזר, ביקשנו מהגננת שתיזום יותר מפגשי 1:1 כלומר לעבוד בקבוצות קטנות כדי שהילדה תרגיש בטוח יותר ומשם, מתוך תחושת הבטחון, זה כבר יגיע.

בהצלחה.

 

[מיכצוקית]

מסכימה עם הכיוון שלך מאוד

הגדולה שלי בת 11 ומסרבת להוציא מילה מהפה מחוץ לבית.
אני מאפשרת לה את זה בנחת ובטוחה שזה ישתנה כשתצבור ביטחון.

 

[ניריתסקוטלנד1]

ברוך הבא לפורום.

כאשר הבת שלי היתה ממש קטנה (עוד לא שנתיים) היא עברה לגן חדש. בגן היה ילד שישב בצד ולא היה מוכן להשתתף. אחרי חודש כזה ההורים שלו רצו להעביר אותו לגן אחר. הבת שלי הגיעה לילד הזה, התחילה לשחק איתו ותוך כמה ימים הילד השתנה מקצה לקצה.
מה שאני אומרת, אם הגננות/מורות יכולות למצוא את הילד המתאים שישחק עם הבן שלך אחד על אחד, הכל יכול להיות מאחוריכם ברגע. ברור שהוא מבין את השפה ויש לו רק קושי לצאת מהכונכיה שהוא הכניס את עצמו אליה.

מחשבה נוספת שעברה לי בראש, האם יש לכם זמן שאתם איתו בגן/כיתה? במידה ולא, אולי להשאר אחרי סוף היום, לבקש מהילד להראות לכם את הגן. זה יתן לו נקודת חוזק מולכם, הוא מכיר, אתם לא, ואולי הוא יתחיל לדבר. סביר להניח שהוא יעשה את זה באנגלית כי זו השפה שהוא חובה שם.

והכי חשוב, לתת המון הקשבה וחום בבית. התמיכה הזאת שלנו כהורים, בכל מחיר היא הכי הכי חשובה בגיל הזה.

המון בהצלחה ותרגיש נוח לשתף פה גם בהמשך.